פסק-דין בתיק עא 2860/06

שני הערעורים, שהדיון בהם אוחד, מופנים כנגד החלטתו של כב' הרשם דוד גלדשטיין מיום 03.07.06, לפיה ניתנה לנתבעים רשות להגן בטענה אחת בלבד מתוך שלל טענות הגנה שהועלו בבקשה (בש"א 3471/05 ת.א. 2597/06).

הרקע העובדתי

זיו מוצרי יו.פי.וי.סי בע"מ (להלן: " החברה") ניהלה אצל בנק יורו-טרייד בע"מ (להלן: " הבנק" או " התובע"). שני חשבונות 420879 ו- 424424. מיכאל פינקוס היה, במועדים הרלבנטיים לתביעה, בעל מניות בחברה ויואב בראל מנהלה ושניהם חתמו על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, להבטחת חובות החברה אצל הבנק (החברה וערביה יכונו בהמשך גם " מבקשים" על פי הענין).

בנוסף לחברה, שעניינה נדון בהליך זה, פעלו הערבים באמצעות שלוש חברות נוספות, שתי חברות בתחום כלי הבית (חברת מוצרי זיו וחברת ישי) וחברה שפעלה בענף הבניה (חברת מטליום). פעילותן העסקית של כל החברות הועברה לבנק, מבנק לאומי בו נוהלו חשבונותיהן עד לאותו מועד. על פי הנטען בבקשת הרשות להתגונן, ההעברה בוצעה בהסתמך על הבטחותיו של מנהל הבנק דאז, מר יוסף פנחסוב, להעניק לחברות תנאים מועדפים.

בתאריך 02.12.04 הגיש הבנק לבית משפט זה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום 2,762,363 ש"ח נגד החברה והערבים, בגין יתרת חוב בחשבונות החברה, שמספריהם צויינו לעיל.

בבקשת הרשות להגן, שנתמכה בתצהירים של מר יואב בראל ומר אלי פינקוס (שאינו ערב בהליך זה) ובחוות דעתו של רו"ח מיכאל פלג, נטען כי החברה וערביה אינם חייבים לבנק מאומה, לאור הפרת התחייבויות הבנק למתן תנאי אשראי מועדפים, אשר גרמו לחברה נזקים העולים על סכום החוב, וכן בשל הפטר ערב נוסף, בשם סגמן, שהיה שותף לעסקי החברות ובשלב מסויים הופטר מערבותו תמורת 30,000 ש"ח.

בהחלטתו נשוא הערעור שבפני קבע כב' הרשם כדלקמן:

(1) לענין ההסכם בדבר תנאים מועדפים.

כב' הרשם היה ער לעובדה שהמסמך אשר צורף על ידי החברה וערביה לבקשה   (מש/1) ואשר בו פורטו התנאים הנטענים מתייחס לחשבונה של חברת מוצרי זיו שאינה נתבעת בהליך זה. אולם לנוכח הטענה לפיה הובטח לערבים על ידי מר פנחסוב כי תנאים אלה יחולו גם על יתר החברות שבניהולם ניתנה לנתבעים רשות להגן בטענה לפיה הסכם התנאים המועדפים אשר חל גם על החברה הופר על ידי הבנק.

(2) הפטר הערב

לאחר שהסתבר כי מר סגמן מעולם לא ערב לחשבונות החברה אלא לחשבון מטליום בלבד נקבע כי דין טענה זו להידחות.

(3) קיזוז

לטענת המבקשים הבנק פעל בחוסר תום לב תוך הפרת חובת הנאמנות וגרם לחברה וערביה נזקים אשר בגינם הם זכאים לקזז מן החוב הנטען סכומים העולים על סכום התביעה.

א.                             700,000 ש"ח - שהתקבלו במסגרת תיק הוצאה לפועל. המשיב אינו חולק על כך שהסכום אכן שולם ועל דעת שני הצדדים יש להפחיתו מסכום התביעה.

ב.                              200,000 ש"ח לטענת המבקשים, במהלך פגישה שנערכה עם נציג הבנק הוסכם לזכות את חשבונם בסכום זה. כב' הרשם קבע כי טענה זו אינה מגובה בכל מסמך חיצוני והמסמכים שיצאו תחת ידי המבקשים אינם מהווים אף לא ראשיתה של הגנה בטענת קיזוז וזאת על פי הכלל לפיו על הטוען טענת קיזוז לפרט את טענתו כשם שמפרטים חוב בהגשת תביעה (ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה (5) 729).

ג.                                346,419 ש"ח - חיובי יתר בריבית ובעמלות להם לא הסכימו המבקשים. מעבר לעובדה שטענה זו חופפת בחלקה לטענה בדבר קיזוז 200,000 ש"ח נקבע כי גרסת המומחה שעליה נסמכה הטענה קרסה בחקירה נגדית לאחר שהסתבר כי הנחות היסוד אשר שימשו אותו בעבודתו והמסמכים עליהם התבסס אינם רלבנטים לתביעה ומסמכים אחרים, שאליהם התייחס המומחה לא הוצגו מאחר שלא היו כלל תחת ידו.

ד.                              3,471,703 ש"ח בגין נזק שנגרם למבקשים כתוצאה מאי כיבוד המחאותיהם באופן בלתי מוצדק. טענה זו נדחתה הן בשל הפניה לחוות הדעת והן בשל אי התאמה לתנאי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973.

ה.                             סך של 2,000,000 ש"ח בגין הפרת התחייבות לספק מסגרת אשראי בגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש. גם טענה זו נדחתה בשל היותה בלתי מגובה בראיות כלשהן.

על החלטה זו ערערו שני הצדדים. הבנק טען כי לא היה מקום לקבל הבקשה, ולו באופן חלקי, ואילו החברה וערביה (המבקשים) טוענים כי לא היה מקום לדחות את טענותיהם.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתצהירים, בחוות דעתו של המומחה ובחקירותיהם הנגדיות, החלטתי כי בדין נדחו טענות המבקשים, ומשנדחו טענות הקיזוז, כמפורט לעיל, נותרה הטענה לפיה הבנק הפר התחייבויותיו, ללא ערך כספי בצידה, ומשכך היה על כב' הרשם לדחות גם טענה זו.

ה"ה פינקוס ובראל מפרטים בתצהיריהם מערכת יחסים רבת שנים עם מר פנחסוב והבנק, כמו גם שורה של הבטחות והצהרות שעל פי הנטען הופרו, אלא שלמרבה הצער, המצהירים אינם מאבחנים בתצהיריהם בין חשבונותיהן של החברות השונות, ואינם טורחים לציין כלל לאיזה חשבון כוונו הטענות.

בחקירתו הנגדית של מר פינקוס הסתבר כי הוא מתייחס לכל החשבונות כאל מקשה אחת, ואינו מאבחן בין התחייבויות הבנק ביחס להלוואות ואשראי דולרי לבין חשבונות עו"ש. יתרה מכך, גם על פי האמור בתצהירו, במהלך השנים שונו תנאי האשראי בהסכמה הן ביחס להיקף האשראי והן ביחס לחיובי הריבית (סעיפים 18, 27.1 ו- 27.2 לתצהירו של מר פינקוס).

באשר לטענות המתייחסות לנזקים שנגרמו למבקשים בשל ההפרות הנטענות, גם בסוגיה זו אין המצהירים מאבחנים בין החברות השונות ואינם ממקדים את טיעוניהם בחשבון מסויים (לדוגמא סעיף 39.1 לתצהירו של מר פינקוס ).

באשר לטענה לפיה הפסקת האשראי גרמה לפגיעה ביכולת החברה (שזהותה לא צויינה) לקבל מסגרת אשראי בבנק אחר (סעיף 39.3.3) מדובר בטענה סתמית ובלתי מפורטת.