פסק-דין בתיק עא 2850/04

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ורדי) בתיק ה"פ 200791/03 מיום 31.05.04 לפיו נדחתה עתירתה של מירב משיח (להלן: "המערערת") להצהיר כי חברת "פיין בלסינג בע"מ" (להלן: "המשיבה 2") לא התחייבה כלפי "יציל פיננסים בע"מ" (להלן: "המשיבה 1") וכי לא מגיע למשיבה 1 כל סכום מהמערערת בקשר להתחייבויות המשיבה 2 כלפי המשיבה 1. כן נדחתה על ידי בית משפט עתירתה להצהיר שערבות בנקאית מספר 0000001-919241-00-0670-051 (להלן: "הערבות") מיום 05.08.02 על סך 500,000 ש"ח שהונפקה לבקשת המערערת על ידי בנק דיסקונט (משיב פורמלי) לטובת המשיבה 1 בקשר להתחיבויות המשיבה 2, ניתנה לטובת המשיבה מס' 1 וכלפיה בלבד, לא ניתן לממשה לצורך פרעון סכומים המגיעים לכל גוף שלישי שאינו המשיבה 1, המשיבה 1 אינה רשאית להעביר את הערבות ו/או את זכויותיה למי שאינו המשיבה 1 וכפועל יוצא לא התקיימו התנאים למימוש הערבות זו בטלה ומבוטלת והמשיבה 2 מנועה מלחלטה.

כן דחה את עתירתה החלופית של המערערת להצהיר שככל שקיים חוב בר פרעון של המשיבה 2 כלפי מאן דהוא, סכום החוב אינו עולה על 60,914 ש"ח בלבד.

על דחיות עתירותיה אלה על ידי הערכאה הדיונית הערעור שלפנינו.

רקע וטענות הצדדים בבית המשפט :

מר שמעון בלולו, מנהלה של המשיבה 2, פנה אל המערערת, אחותו, שתפעל להוצאת הערבות לטובת המשיבה 1 לשם הבטחת התחיבויות ככל שתהיינה, של המשיבה 2 כלפי המשיבה 1 בקשר לעסקאות ניהול וניכיון של שוברי כרטיסי אשראי המונפקים בארץ והמשולמים למשיבה 2.

לטענת המערערת בהמרצת הפתיחה נשוא הדיון בבית המשפט, הערבות הוצאה על פי דרישת המשיבה 1 לצורך הקשר העסקי הנ"ל, אך הלכה למעשה המשיבה 2 לא התקשרה עם המשיבה 1 בכל עסקה שהיא לרבות לא בעסקה לניכיון שוברי כרטיסי אשראי אלא אם שתי חברות אחרות, יציל 2000 ויציל 2001, שהינן חברות בבעלות המשיבה 1 , להלן " חברות הבת". לטענת המערערת, למרות שההתקשרות בפועל היתה עם יציל 2000 ויציל 2001, המשיבה 1 לא ביקשה לתקן את הערבות בהתאם והערבות ניתנה כערבות לטובת המשיבה 1 בלבד. לאור זאת, טענה המערערת אין הערבות אשר נמסרה למטרה ספציפית, היינו לתשלום סכום המגיע למשיבה 1 בלבד בקשר להתחייבויות המשיבה 2 והיא בלבד, יכולה להבטיח חובות לחברות אחרות.

עוד נטען שם על ידי המערערת כי גם האישור הבלתי חוזר (נספח יא' להמרצת הפתיחה) שניתן למשיבה 1 מהמשיבה 2, לפיו הערבות תשמש בנוסף גם להבטחת התחייבויות של חברות אחרות (ברכת הטבע בע"מ, א.מ. יפו אימפורט בע"מ ואולימפיק טי וי בע"מ) ולא רק של המשיבה 2 כלפי המשיבה 1, אין בו כדי לשנות היות והמוטבת היתה ונשארה המשיבה 2 וממילא המערערת לא ידעה על האישור הזה, לא הסכימה לו ואין לממש הערבות לשם גביית חובות של חברות אחרות שאינן המשיבה 2.

לחלופין טענה המערערת שם, כי בהתאם לרישומיה של חברת יציל 2000 (1998) בע"מ, מבלי להודות בנכונותו, שיעורו של החוב אינו עולה כדי סכום הערבות אלא כדי סך של 60,914 ש"ח בלבד, וכי אם קיימת איזושהי התחייבות כספית של המשיבה 2 כלפי מאן דהוא - עובדה מוכחשת - הרי עסקינן ביציל 2001 ולא במשיבה 1 (עיינו מוצג 2  לתיק מוצגי המערערת).

נטען על ידי המשיבה 1 בתשובה לתובענה, כי הערבות הוצאה ביום 05.08.02 לאחר שהמשיבה 2 כבר התקשרה בהסכם עם חברות הבת שלה: יציל 2000 ויציל 2001 (ראו הסכם נספח ה' לכתב התשובה שנעשה ביום 28.07.02), עובדה המדברת בעד עצמה והיא הנותנת שטענותיה של המערערת תלויות על בלימה כי על פי קו מחשבה זה הערבות היתה נטולת נפקות עוד בעת הוצאתה.

נטען על ידי המשיבה 1 שהערבות הוצאה מבלי שהוגבלו התחייבויות המשיבה 2 להתחייבות כלפי המשיבה 1 בלבד, היינו "זכאית המשיבה (1) אשר היא שקיבלה את הערבות לממש את הערבות הבנקאית אף לשם קיום התחייבויותיה של המשיבה 2 כלפי חברות הבת שלה, אליהן תעביר היא את כספי הערבות". עוד נטען על ידי המשיבה 1 שהמשיבה 2 אף התחייבה כלפיה לשלם את כל החובות של חברה בשם "צ'רבוס" כלפי חברות הבת שלה כעולה מהסכם שנערך בין המשיבה 2, בינה ובין אחד גל הרינג, שהיה מנהלה של צ'רבוס, והוא זה שקישר בכלל בין המשיבה 2 לבינה (ראו הסכם מיום 20.10.02 נספח כז' לכתב התשובה). בנוסף נטען על ידי המשיבה 1 שהמערערת מנסה להתנער בדיעבד מהתחייבויותה על פי הערבות בחוסר תום לב.

בהתייחס לכיסוי חובות של חברות אחרות נטען על ידי המשיבה 1 שאלה חובות של המשיבה 2 ובקשר לטענה החלופית בדבר גובה החוב פירטה היא בכתב התשובה כיצד החוב ליום מימוש הערבות עמד על סך של 1,156,377 ש"ח, זאת מבלי לקחת בחשבון חשיפה אפשרית לחובות נוספים אם לא יפרעו כל השוברים בסך 1,592, 947 ש"ח.

פסק הדין:

בית המשפט קבע כי:

"מדובר בתובענה שהוגשה תוך שיתוף פעולה בין המבקשת (המערערת) לאחיה תוך נסיון חסר תום לב שלהם למנוע את מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית ותוך העלאת טענות שונות שנולדו בדיעבד כדי לנסות ולהימנע ממימוש הערבות הבנקאית ויש לדחות נסיון זה.

כוונת הצדדים במקרה דנן היתה להוציא את הערבות הבנקאית כדי לשמש כבטוחה לפעילות העיסקית ולהתחייבות חברת צ'רבוס והחברות הבנות ויש למלא אחר כוונת הצדדים ולראות את הערבות הבנקאית כבטוחה כזו גם לחברות הבנות וגם לחברות האחרות שלגביהן ניתנה הסכמה והרחבה מפורשת של המשיבה מס' 2 (המעידה על הסכמתה וראייתה את המחויבות כלפי החברות הבנות וכן את אי הצורך בהסכמת המבקשת [המערערת] לכך), כשהנ"ל תואם גם את כוונת מר בלולו העומד מאחורי הוצאת הערבות הבנקאית, תוך שימוש באחותו ככסות וכאמצעי לנסיון למנוע את מימוש הערבות הבנקאית". (עמודים 10-9).

בית המשפט קבע כי:

"המשיבה מס' 2 יצרה מצג כלפי המשיבה מס' 1 שהיא מסכימה לכך שהערבות הבנקאית תשמש כבטוחה לפעילות עם חברות הבת (שאחרת גם לא היה לה תוקף מלכתחילה) ועקב מצג זה קיבלה המשיבה מס' 2 וחברות אחרות ששימשו צינור בה אשראי כנגד שוברים והיא מנועה מלהתכחש למצג זה, כשהמבקשת ו/או בלולו לא ביקשו מעולם את החזרת הערבות הבנקאית ולא טענו שהיא חסרת תוקף והמשיבה מס' 2 אף הגדילה לעשות כשתבעה את החזר הכספים של הערבות הבנקאית בתביעה שהגישה נגד המשיבה מס' 1 כמי שמשלימה עם מימוש הערבות הבנקאית" (עמוד 14).

כי:

"במקרה דנן מדובר בקבוצת חברות אם ובנות שיש לראותן כאשכול חברות וחברה אחת לצורך מימוש הערבות הבנקאית כשמימוש הערבות נותן תוקף לרצון האמיתי ולכוונה האמיתית של הצדדים". (עמוד 14).