פסק-דין בתיק עא 2833/02

• ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת.א. 102475/97 (כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי), לפיו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיבות בגין אחריותן לעיכוב במכירת מעוקלים והעדר יכולתה להיפרע ממכירתם.

רקע עובדתי

• 1.         המערערת היא חברה אשר עסקה במתן שירותי מימון והלוואה. במהלך חודש מאי 1990 התקשרה המערערת עם חברת רנין בע"מ (להלן: "רנין") על מנת להעניק לרנין הלוואה לצורך מימון רכישת שתי מכונות דפוס, מכונת צילום ומכונת חיתוך (להלן: "המכונות"). המכונות נרכשו מחברת גסטטנר (ישראל) בע"מ (להלן: "גסטטנר") בעלות כוללת של 117,160 ש"ח.
• 2.         רנין שיעבדה את המכונות לבנק הפועלים בתאריך 11.8.90, לשם הבטחת החזר ההלוואה שניתנה על ידו לצורך רכישת המכונות. בתאריך 31.8.92 המחה הבנק למערערת את כל הזכויות לקבלת הכספים והתשלומים האחרים מאת רנין.
• 3.         רנין לא עמדה בתשלומים לגסטטנר, ולכן במהלך שנת 1991, פתחה גסטטנר בהליכי הוצאה לפועל כנגד רנין. ביום  13.5.92 ניתן צו עיקול ומכירה על שלוש מהמכונות לטובת גסטטנר, והמכונות אוחסנו במחסנים של המשיבה 2, אב-חן אחסנה בע"מ (להלן: "אב חן") אשר שימשו באותה עת כמחסנים של לשכת ההוצאה לפועל.
• 4.         דין ודברים משפטי בין המערערת לבין גסטטנר לבירור זכותה של מי עדיפה במעוקלים הוכרעה לטובתה של המערערת. בהחלטה מיום 24.1.93 קבעה ראש ההוצאה לפועל כי זכותה של המערערת כבעלת משכון עדיפה על זכותה של גסטטנר כמעקלת. בהתאם להחלטה זו נקבע כי פדיון מכירת המכונות יועבר למערערת.
• 5.         לאור החלטה זו, החלה גסטטנר לפעול להוצאת המכונות ממחסני אב חן ולמכירתן. אולם, אב חן סירבה לשחרר את המכונות למכירה, עקב סכסוך כספי שהיה בינה לבין הנהלת בתי המשפט שעניינו תשלום דמי אחסנה. עם זאת, ציינה אב חן כי תשתף פעולה במכירת המכונות, אם וכאשר ימונה כונס נכסים לשם כך.
• 6.         בתאריך 10.3.93 דחתה כב' הרשמת אלמגור, כתוארה אז, את בקשת המערערת למינוי כונס נכסים על המכונות מן הטעם שניתן לבצע את מכירתן  בהליכי הוצל"פ רגילים. בתאריך 23.6.93 פנה ב"כ המערערת לב"כ אב חן, בבקשה לבצע מכירה מיידית של המכונות. בתאריך 24.6.93 פנה ב"כ המערערת לסגן המוציא לפועל בחיפה, מר גדעון מסד (להלן: "מר מסד"), אשר בתחום סמכותו נמצאים מחסני אב חן, וציין בפניו כי אב חן מסרבת למכור את המכונות וכי הפנתה אותו אליו על מנת שיטפל במכירתן. מר מסד השיב לב"כ המערערת ביום 29.6.93 כי: "מחסן אב-חן סגר שעריו ומנע הכנסת מעוקלים או מכירתם ואף לא שחרור מעוקלים, וזאת עקב מאבק משפטי עם הנהלת בתי המשפט". לפיכך, וכדי להימנע מעיכוב מיותר וממכירה בחסר עקב מכירת המכונות במכירה פומבית בה לא בהכרח יהיו בעלי עניין במכונות מהסוג המדובר, המליץ מר מסד לב"כ המערערת לבצע מכירה של המעוקלים בדרך של כינוס נכסים.
• 7.         בתאריך 22.7.93 הגיש ב"כ המערערת ללשכת ההוצל"פ בת"א בקשה חוזרת למינוי כונס נכסים, ובתאריך 19.8.93 נענתה הבקשה בחיוב כאשר ב"כ של גסטטנר, עו"ד זפט, מונתה ככונסת נכסים לצורך הטיפול במכירת המכונות (להלן: "הכונסת"). צו מינוי פורמאלי של הכונסת על המכונות ניתן ב 12.9.93.
• 8.         בהחלטתו מיום ה- 1.9.93 קבע כב' השופט קיטאי, כי כל המיטלטלין המצויים במחסנה של אב חן, אשר לגביהם ניתן צו מכירה ואין לגביהם צו עיכוב, יעמדו למכירה. באותה החלטה נקבע, כי כל המיטלטלין במחסן ימכרו בסכום אחד לכל המרבה במחיר. עוד נקבע, כי 10 ימים קודם לביצוע המכירה, יפרסם המוציא לפועל בדרכים המפורטות בהחלטה, את דבר קיומה.
• 9.         בתאריך 22.9.93 התקיים מכרז במחסנה של אב חן. כל המיטלטלין שהועמדו למכירה, לרבות המכונות, נמכרו בסך כולל של 185,000 ש"ח, אשר הועברו לאב חן ע"ח דמי האחסון. כתוצאה מכך לא זכתה המערערת בתשלום כלשהו בגין מכירת המכונות, ובעקבות זאת הגישה את התביעה נשוא ערעור זה.
• 10.        המערערת טענה כי נגרם לה נזק עקב התרשלות המשיבות. התרשלות זו התבטאה בעיכוב מכירת המכונות במשך זמן רב מחד גיסא, ובמכירתן מבלי ליידעה ומבלי לזכות באישורה, מאידך גיסא. עוד טענה המערערת כי עצם עריכת המכרז והשימוש בכספי התמורה ממנו לשם קיזוז דמי אחסון המעוקלים אצל אב חן, מהווה עשיית עושר ולא במשפט של המדינה. בנוסף טענה כי עיכוב המכירה במשך 15 חודשים גרם לירידת ערך המכונות, וכי יש לפצותה בגין התמורה שהיתה מקבלת לו היו נמכרות המכונות מיד לאחר מתן צו העיקול והמכירה.
• המדינה טענה כי הכונסת לא עתרה לעיכוב מכירת המכונות ולא יידעה אותה בדבר מינויה.
• אב חן טענה כי עיכוב המכירה נגרם ע"י המערערת אשר ישנה על זכויותיה.
• 11.        במהלך הדיונים בבית משפט השלום ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בהליך שבין הנהלת בתי המשפט לבין אב חן (רע"א 8060/95 הנהלת בתי המשפט נ' אב-חן אחסנה  נד(1) 357 (2000)). נקבע שם כי דמי האחסנה עד ה- 30.6.92 צריכים להשתלם על ידי הצדדים בתיק ההוצל"פ. מתאריך זה אשר בו הסתיימה ההתקשרות בין המדינה לאב חן והיה על הראשונה לפנות את המעוקלים מהמחסנים - על המדינה לשאת בדמי האחסנה.
• פסק הדין של בית משפט השלום
• 12.        בתמצית, קבעה הערכאה הדיונית כי המכונות היו אמורות לעמוד למכירה החל מה-27.5.92, כ-14 יום לאחר עיקולן. בפועל, הוצעו המכונות למכירה ונמכרו רק ב- 22.9.93, כשנה וארבעה חודשים לאחר מכן.
• העיכוב במכירה נבע בחלקו מהבירור המשפטי בין המערערת לגסטטנר בעניין עדיפות הזכויות במכונות. הדרישה מראש ההוצל"פ להכריע במחלוקת זו, אינה עומדת בקנה אחד עם הדרישה להעמיד את המכונות למכירה. יהיה זה אבסורד לבקש מראש ההוצל"פ לבצע מכירה, כאשר לא ידוע עבור מי הוא מבצעה. רק ב- 24.1.93 הובהרו הזכויות על המכונות וניתן היה למוכרן. מכאן שבמשך תקופה זו, מה-27.5.92 ועד ל- 24.1.93 (להלן: "פרק הזמן הראשון") עוכבה מכירת המכונות בשל נסיבות התלויות במערערת עצמה ומטעמים שאינם קשורים במשיבות.
• בתקופה שנמשכה ממועד ההכרעה במחלוקת בין המערערת לגסטטנר, 24.1.93, ועד מועד מינוי הכונסת, 19.8.93 (להלן: "פרק הזמן השני"), נכונה המערערת לביצוע מיידי של מכירת המכונות בהליכי הוצל"פ רגילים. העיכוב במכירה בפרק זמן זה נגרם כולו בעטיו של הסכסוך שהתנהל באותה עת בין המשיבות. לפיכך, המדינה היא האחראית לעיכוב בפרק זמן השני.