פסק-דין בתיק עא 2803/04

1.          ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתיק ה.פ. 200308/04 (כב' השופטת רות רונן) מיום 24.5.04 בו החליט בית המשפט למחוק על הסף את תביעתה של המערערת בהעדר עילה.

העובדות

2.         ויקטור צמח, שהיה התובע מס' 1 בבית משפט השלום, והמערערת, חברה שבבעלותו, הגישו תובענה, בדרך של המרצת פתיחה, נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי ביום 13.1.04. ביום 18.2.04 הגישו המשיבים בקשה לדחיית התובענה על הסף ולאחר קבלת תגובות הצדדים, הורה ביהמ"ש המחוזי על העברת הדיון לבית משפט השלום בשל חוסר סמכות עניינית. ביום 22.3.04 ביקשו המשיבים מבית המשפט לדון בבקשה לדחיה על הסף עוד לפני ישיבת ההוכחות.

לאחר קבלת תגובת ויקטור צמח והמערערת החליטה כב' השופטת רונן לסלק את התביעה על הסף, וליתר דיוק: למחוק את חלקה, ולדחות את חלקה.

מדובר בהסכם שכירות מיום 16.3.01 על פיו שכרה פינוקט מהמערערת חנות ברמת השרון (להלן: " הסכם השכירות והמושכר, בהתאמה"). המשיבים 2 ו-3 ערבו על פי הטענה להתחייבויות פינוקט בהסכם השכירות. ויקטור צמח, מנהל המערערת, טען כי פינוקט הפרה את ההסכם הפרות יסודיות, ולפיכך, נתבקש בית המשפט להצהיר בתביעה כי המשיבה 1 פינוקט (להלן: "פינוקט") הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית ולכן היא זכאית להיפרע מהמשיבים בגין כל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרות אלו.

בבקשתה לדחיה על הסף טענה פינוקט כי המערערת תבעה את המשיבים דנן בעבר בתובענה אחרת בה הוגש על ידי המערערת שטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. מדובר בשיק על סך 10,500 ש"ח שניתן למערערת על ידי פינוקט מכוח הסכם השכירות. פינוקט הגישה התנגדות שהתקבלה. התיק נקבע להוכחות, וביום 5.3.03 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום על ידי כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל (להלן: " פסק הדין").

בפסק הדין האמור קיימות על פי הטענה, מספר קביעות המהוות מעשה בית דין (השתק פלוגתא) בין המערערת לבין המשיבים דנן. נקבע כי המערערת היא שהפרה את הסכם השכירות, כי המערערת הפריעה למהלך העניינים התקין של ניהול העסק של פינוקט ומסיבה זו לא יכלה פינוקט להשאר במושכר למשך כל תקופת השכירות. המערערת חסמה את הכניסה לחנות ובכך מנעה מפינוקט לממש את זכויותיה.

בית המשפט קבע בפסק הדין כי פינוקט ביטלה את הסכם השכירות כדין. עוד נקבע כי פינוקט הפקידה ארבעה שיקים על חשבון דמי השכירות בגין חודשי השכירות האחרונים והפקידה 20 שיקים נוספים עבור תקופת השכירות, וכי שילמה עבור תקופת השכירות במלואה עד למועד עזיבתה את המושכר, ועל כן אינה חייבת דבר בגינה.

אשר לתשלום הארנונה - קבע בית המשפט בפסק הדין כי יש לבצע את ההתחשבנות בין הצדדים בתום תקופת השכירות, כן נקבע בפסק הדין כי טיוטת ההסכם שלא נחתמה מהווה מסגרת לפרשנות כוונת הצדדים וכלי עזר בלבד. 

לאור האמור בפסק הדין, קבעה כב' השופטת רונן כי רוב הנושאים שהועלו בתובענה דנן נידונו כבר בעבר והוכרעו. אי לכך כל הטענות המתייחסות להפרות ההסכם, ואי תשלום סכומי כסף במהלך תקופת השכירות הן טענות שקיים לגביהן מעשה בית דין והמערערת אינה רשאית לחזור ולהעלותן בהליך דנן. קיימת גם התייחסות מפורשת לנושא תשלום הארנונה שם נקבע כי דרישת פינוקט לעיריה היתה לגיטימית.

הנושאים היחידים שניתן יהיה להתייחס אליהם הם הנושאים המתייחסים לתקופה שלאחר תום תקופת השכירות.

ב"כ המערערת העלה את הטענה כי תשובה לכל טענות המערערים מצויה בהחלטה של כב' השופטת פינצ'וק באותו עניין. מההחלטה של כב' השופטת פינצ'וק (להלן: " ההחלטה") עולה כי היא מתייחסת לשיק שניתן עבור דמי השכירות למושכר עבור חודש מאי 2002. ההתנגדות שהוגשה היתה של הערב לשיק מר ניר שטנגר. בהחלטה זו דחתה  השופטת פינצ'וק את התנגדות הערב.

באשר להחלטה זו סברה כב' השופטת רונן כי אין בה כדי לשנות את מסקנתה הכללית, ראשית מן הטעם כי בהחלטת כב' השופטת פינצ'וק-אלט, קיימות קביעות עובדתיות ומשפטיות מצומצמות הרבה יותר ביחס למחלוקות בין הצדדים מאשר בפסק הדין.

נקבע כי השיק נשוא הדיון שם התייחס לחודש מאי 2002 ומאחר ונקבע כי פינוקט השתמשה במושכר בחודש מאי נפסק כי עליה לשלם את דמי השכירות עבור חודש זה. השופטת פינצ'וק אלט היתה מודעת לכך כי קיימת התדיינות נוספת בקשר לשיק המתייחס לחודש אפריל 2002.

מכל מקום הגיעה כב' השופטת רונן למסקנה כי פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת פרוסט-פרנקל הוא פסק דין מקיף יותר שניתן לאחר דיון מלא, בו הוגשו תצהירים, התקיימו חקירות ובית המשפט התייחס לכל מערכת היחסים בין הצדדים ולכל טענותיהם ולכן פסק דין זה מהווה מעשה בית דין שיש בו כדי לחסום את המערערת מהגשת התובענה דנן.

במסגרת המרצת הפתיחה היו גם טענות שהתייחסו לנזקים שנגרמו לטענת המערערת ע"י פינוקט בעת שעזבה את המושכר. בהקשר זה קובעת כב' השופטת רונן כי מדובר למעשה בתובענה כספית לתשלום פיצוי בגין נזקים, וטענות כגון דא אינן ראויות להידון במסגרת המרצת פתיחה ותביעה לפסק דין הצהרתי. טענות אלו יש להוכיח, והמסגרת הדיונית של המרצת הפתיחה אינה מתאימה להן.

סיכומו של דבר, ככל שמדובר בתובענה של המערערת נגד המשיבים הרי היא נדחתה בחלק המתייחס להפרות של הסכם השכירות, ונמחקה. ככל שמדובר בהפרות שנטענו באשר לצד הנזיקי נקבע כי המערערת תהא רשאית להגיש תובענה כספית ביחס להפרות אלו. תביעתו של ויקטור צמח נמחקה על הסף בהעדר עילה.

3.         הטענות בערעור הינן כי פסק דינה האמור של הערכאה הדיונית דינו להתבטל.

הנימוקים אותם מעלה המערערת הם:

א.      בפסק הדין קיים פגם ודינו להתבטל מחובת הצדק על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי.