פסק-דין בתיק עא 2790/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 6.7.2005 לפיה, נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור.

בטרם אדון בערעור לגופו, מן הראוי להתייחס לטענת המשיב לפיה, דין הערעור להדחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

הערעור שבפני מתייחס לבש"א 13622/05, שעניינה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. החלטה זו ניתנה לאחר שבתאריך 12.6.05 דחה כב' הרשם על הסף את הערעור בשל האיחור בהגשתו. בפסק הדין הדוחה את הערעור התייחס כב' הרשם לטענת המערער לפיה, לא קיבל את פסק הדין עליו הוא מבקש לערער ודחה אותה לגופה, תוך שהוא מחייב את המערער בתשלום הוצאות המשיב.

בהחלטה נשוא הערעור נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, שכאמור נדחה בתאריך 12.6.05.

את החלטתו מסיים כב' הרשם בדברים:

            " הבקשה נדחית וההחלטה בדבר דחית הערעור תשאר על כנה"

על ההחלטה הראשונה לא הוגש ערעור ומשכך, נשאלת השאלה מה טעם בדיון בערעור שבפני כאשר ההחלטה המקורית נותרה על כנה והפכה חלוטה.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, השאלה הינה תיאורטית אולם, סבורה אני כי משהחליט כב' הרשם לדון בבקשה להארכת מועד אילו סברתי שדין הערעור להתקבל הרי שבכך הייתה מתבטלת גם ההחלטה הראשונה.

ולגופו של עניין.

בין המערער למשיב, עו"ד במקצועו, נכרת הסכם לתשלום שכר טרחת עו"ד. בהמשך למחלוקת שפרצה בין הצדדים ביחס לתשלומו של שכר הטרחה, הגיש המשיב לבית משפט השלום בראשון-לציון תביעה בסדר דין מקוצר. כב' הרשם רפי ארניה דן בבקשה ודחה אותה.

פסק הדין הומצא בתאריך 10.4.2003 לידי עו"ד צבי זף, שותפו של עו"ד שי ארז, אשר ייצג את המערער בדיון בבקשת הרשות להגן. למרות האמור לעיל הוגש הערעור לבית משפט זה בתאריך 21.6.2004.

בהודעת הערעור כנגד החלטת כב' הרשם, מלין המערער על התרשמותו השלילית של כב' הרשם מהתנהלותו, ששורשיה נעוצים בהליכים קודמים שנוהלו, שבמהלכם נטען כלפי המערער כי העלים מבית המשפט עובדות מהותיות בניסיון לזכות בפטור מאגרה.

מבלי להתייחס לשאלה האם ההתרשמות, כפי שמצאה ביטויה בהחלטה נכונה אם לאו, החלטתי לבחון את טענות המערער לגופן בהסתמך על טיעוניו בפני.

על פי האמור בבקשה להארכת מועד, המערער לא ידע על קיומו של פסק הדין מאחר שעורך דין זף שלידיו נמסר לא הודיע על כך לבא כוחו. עוד נטען כי עורך דין שי ארז ייצג את המערער רק בישיבה אחת ולפיכך, היה על המשיב לבצע מסירה של פסק הדין למערער עצמו.

סבורה אני כי טענות אלה דינן להידחות.

עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בפני כב' הרשם ארניה בבית משפט השלום בראשון-לציון מעלה, כי בכותרת נרשם שמו של עורך דין ארז כמי שמייצג את המערער.

תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת:

" ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך דין או למתמחה שלו או בהנחה במשרדו..."

בענייננו לא הסתפק פקיד המסירה בהנחה במשרדו של עורך דין ארז אלא מסר את פסק הדין לידי שותפו של עורך הדין ובכך יצא ידי חובת ההמצאה.