פסק-דין בתיק עא 2782/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א-יפו (כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי) מיום 24.05.06, לפיו התקבלה בחלקה תביעת המערערים בגין נזקים שנגרמו להם עקב ביצוע כושל של עסקת פורוורד.

רקע

בתאריך 30.05.03 ביצע המערער 2 (להלן: "המערער") עסקת פורוורד (להלן: "העסקה") עם חדר העסקאות של המשיב 1 (להלן: "הבנק"). העסקה לא עלתה יפה. המערער הגיש תביעה לבית המשפט קמא, בטענה כי בוצעה עסקה הפוכה מזו שביקש, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים ישירים ועקיפים בסכום הקרוב ל- 800,000 ש"ח. מנגד, טוענים המשיבים כי ביצעו את הוראות המערער כלשונן, והטעימו כי הוא בקי בביצוע עסקאות אלה ואף נעזר ביועץ. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם ביקש המערער למכור מטבע יורו אל מול הין היפני, או שמא ביקש לקנותו. לבית המשפט קמא הוגש, בהסכמת המערער, תמליל שיחת הטלפון לפיה בוצעה העסקה, שכן הבנק מקליט את השיחות כחלק משגרת העבודה. השיחה בוצעה מול הדילרית בחדר העסקאות (להלן: "גב' מלכי"), ובחלקה השתתף גם מנהל סניף של המשיב 2 (להלן: "מר וייס"), וזאת לבקשת המערער, שנזקק לאישורו לצורך ביצוע העסקה. אין מחלוקת, כי מר וייס ציין שתנאי לעסקה הוא הוראת סטופ-לוס. לטענת המערער, גב' מלכי פעלה בחוסר מקצועיות בבצעה פעולת קנייה, שכן הנחייתו של מר וייס מצביעה, לכשעצמה, על כך שעסקינן בעסקת מכירה. מנגד, טענו המשיבים כי המערער "במודע תעתע בבנק ויצר מצג כאילו הינו מקיים את בקשת מנהל הסניף (מר וייס, ההערה שלנו) לביצוע סטופ לוס לעסקה בה בשעה שקבע את שער ההוראה כשער של לימיט ואף לא תיקן את דברי הדילרית (גב' מלכי, ההערה שלנו) שהבהירה כי מדובר בלימיט, משמע ידע היטב את הנעשה". תביעת המערער התקבלה אך בחלקה, ומכאן הערעור שבפנינו.

פסק-דינו של בית המשפט קמא

בראשית פסק הדין, סוקר בית המשפט קמא את מהותן של עסקאות פורוורד, ואת טיב העיסוק בהן. בית המשפט מציין כי:

"עסקאות פורוורד הן בעלות אופי ספקולטיבי מובהק. הן מבוססות על הימור, על פי ניחוש מחיר עתידי של סחורות שונות (מתכות, מצרכי מזון) וכן ניירות ערך או שערי מטבע, בבורסות של השוק העולמי

...

ידוע לכל, כי העוסק בעסקאות פורוורד נוטל על עצמו סיכון ממשי, שתוצאותיו הצפויות הן רווח או הפסק בסכומי עתק. על פי רוב מבוצעות עסקאות פורווד באמצעות ברוקרים הבקיאים בתחום זה, על יתרונותיו וחסרונותיו. הסיכון הצפוי ללקוח מופקד בידיו של הברוקר ועליו הוא משליך את יהבו. הסיכון גדל פי כמה וכמה, כאשר אדם מבקש לבצע עסקאות פורוורד בעצמו. במקרה מעין זה, מזנק הלקוח ליורה הרותחת ללא חליפת מגן, בדמותו של ברוקר בעל ניסיון".

בהמשך לכך, מוסיף בית המשפט קמא ומציין כי לעוסקים בעסקאות פורוורד ז'רגון מקצועי משלהם, ויש לבחון את שיחת הטלפון שנערכה בין הצדדים באספקלריה זו. בית המשפט מטעים כי לאור טיבן של העסקאות, המושפעות מתנודות רגעיות בשערי המטבע, הן מתבצעות במהירות ותוך שימוש בקודים קצרים בלבד. בכל הנוגע למערער, קבע בית המשפט קמא כי הוא "שלט, אמנם, במונחי היסוד המקובלים בעסקאות פורוורד, אך בחר לנהל את השיחה תוך שימוש מעורב בהם ובביטויים הלקוחים מלשון העם".

לאחר מכן, ניתח בית המשפט קמא את תמליל השיחה לאור טענותיהם של הצדדים. בסופו של יום, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי שני הצדדים תרמו להתרחשותה של העסקה הכושלת: המערער התיימר לבצע עסקה בשפה מקצועית, מבלי שיהיה לו ידע או ניסיון בכך; ואילו גב' מלכי ביצעה את העסקה למרות שהמערער לא התבטא באופן ברור, וניכר שלא היה בקי מספיק. בהמשך לכך, חילק בית המשפט קמא את האחריות לנזק בין הצדדים באופן שווה. בגין הנזק הישיר חויבו המשיבים לשלם למערער סך של 78,051 ש"ח.

לעומת זאת, דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער בכל הנוגע לנזקים העקיפים. טענת המערער בעניין זה היתה כי עקב כשלון העסקה נאלץ למכור אופציות של "מכתשים אגן" (להלן: "האופציות") בכדי לאזן את חשבונו, וכתוצאה מכך נמנע ממנו רווח בסכום 341,531 ש"ח בגין עליית שערי המניות. מנגד, טענו המשיבים: כי המערער רכש את המניות באשראי; כי מכר את כל אחזקותיו באופציות אלה, לרבות במסגרת פעילותו בחברת סלומון שוקי הון, ובהתחשב בעובדה שהרוויח ממכירת חלק מהמניות, נראה שהמכירות בוצעו למימוש רווח ולא לכיסוי הפסד; וכי לא אילצו את המערער למכור את כל אחזקותיו, והוא המשיך בפעילות עסקית גם לאחר 02.06.03.

בסוגיה זו קבע בית המשפט: כי אין קשר בין הסכום בו נמכרו האופציות (238,063 ש"ח) לסכום בו חויב חשבונו בגין העסקה (76,446 ש"ח); כי המשיב 2 העמיד למערער אשראי בהתבסס על תיק ניירות הערך שלו; כי המערער לא נתן נימוק המניח את הדעת לסברתו  לפיה המשיב 2 צריך להוסיף וליתן לו אשראי בשעה שתיק ניירות הערך, ששימש כבטוחה, לא הצדיק זאת; וכי בנסיבות אלה רשאי הבנק שלא להתמיד במתן אשראי לצורך פעילות ספקולטיבית. סיכומם של דברים הוא ש "הוכח כי פעילותו של התובע (המערער, ההערה שלנו) הופסקה בשל העדר בטחונות מספיקים, ולא בשל שרירות או חוסר תום לב מצד הנתבעים (המשיבים, ההערה שלנו) , או מי מהם. לאור האמור לעיל, אני דוחה את דרישתו של התובע לפיצוי בגין הנזקים העקיפים".  

בשולי פסק הדין, דחה בית המשפט קמא את דרישת המערערים לפיצוי בגין עוגמת נפש. בית המשפט ציין כי ב"כ המערערים לא ייחד דיון מספיק לנושא, ככל הנראה מאחר שסבר כי אין בה ממש. מעבר לדרוש, הוסיף בית המשפט וציין כי המערער "פעל בקור רוח ובתכנון מוקדם, ולא הוכח אבק של עגמת נפש".

יוער, כי המשיבים הגישו ערעור שכנגד, אולם בהתאם להמלצתנו חזרו בהם מהערעור במהלך הדיון שהתקיים בתאריך 11.10.07.

טענות הצדדים

לטענת המערערים, בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלו טעויות יסודיות רבות: לא ניתן משקל הולם לשורת כשלים מקצועיים בפעולת המשיבים; לא ניתן משקל הולם לחוות הדעת שהוגשו מטעם המערערים ולעובדה שהמשיבים לא הגישו חוות דעת מטעמם; לא היתה התייחסות לחלק מהטענות שבסיכומי המערערים ולאסמכתאות אליהן הפנו; לא היה מקום לחלוקת האחריות שווה בשווה; ראוי היה להתייחס להתנהלותם הפסולה של המשיבים; הממצאים והמסקנות שנקבעו שגויים והביאו לתוצאה בלתי צודקת; היתה התעלמות מראש נזק של אובדן עסקאות.

לגופם של דברים, המערערים טוענים כי חוות הדעת שהגישו, ובמיוחד חוות דעתו של רו"ח נחום, מצביעות על חוסר מקצועיות בולט בפעולתה של גב' מלכי. לטענתם, הסיבה לכך שהמשיבים לא הגישו חוות דעת נגדית היא שאין מומחה שיכול לסתור את חוות הדעת של רו"ח נחום. לשיטתם, בית המשפט קמא צריך היה לייחס לכך משקל מכריע. בהמשך, מוסיפים וטוענים המערערים כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך שבתמליל השיחה הורה התובע לבצע סטופ-לוס, ולא הגה את המילה לימיט, וכן לא התייחס לכך שתצהיריהם של מר וייס וגב' מלכי נערכו באופן העולה, לכאורה, לכדי תאום גרסאות אסור. המערערים חוזרים על טענתם כי עקב חוסר של 80,000 ש"ח שנרשמו כהפסד מיידי בעקבות העסקה הכושלת נמנעה מהם האפשרות לבצע עסקאות, וכי נאלצו למכור מניות שבבעלותם לצורך איזון מצב החשבון, מאחר שנשללה מהם בפתאומיות מסגרת האשראי. לבסוף, טוענים המערערים כי לנוכח פערי הכוחות האינהרנטיים ביחסי בנק לקוח, הרי שלא היה מקום להטיל על שכמם את האחריות, ולחילופין יש להפחיתה, וכן ראוי לפצותם בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

לטענת המשיבים, הוכח כי המערערים ביקשו לקנות מטבע יורו אל מול הין היפני. לשיטתם, ניתן לבצע עסקת פורוורד באמירה מפורשת כי מדובר בעסקת קניה או מכירה, או באמצעות בחירה בשער בו מעוניינים לבצע את העסקה. המשיבים גורסים כי לאור שער המטבע בו בחר המערער, ברי כי ביקש לבצע עסקת קנייה. בהמשך לכך, טוענים המשיבים כי בין אם טעה המערער, ובין אם השתמש בלשון מעורפלת במתכוון, הרי שביקש במפורש לבצע עסקת קניה. לשיטתם, המערער לא עמד בנטל להוכיח כי היה על גב' מלכי לבצע עסקה שונה מזו שביקש, ובית המשפט קמא שגה משקבע שלשונה של ההוראה היתה מבולבלת. בהקשר זה מציינים המשיבים כי בית המשפט נתפס לכלל טעות בפסק הדין, שכן ציטט קטעים מהשיחה הנוגעים לעסקה אחרת שאינה שנויה במחלוקת, אשר התבצעה בין הצדדים בשלב מוקדם יותר של השיחה. המשיבים גורסים כי המערער יכול היה להשתמש בשפה רגילה, אולם בחר להשתמש בשפה מקצועית, המעידה על הבנתו בתחום. לבסוף, טוענים המשיבים כי אין ממש בטענות המערערים בעניין הנזק העקיף ועוגמת הנפש, ואין בטענותיהם כדי לקעקע את ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא בנושאים אלה.

דיון והכרעה

במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק-דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק-דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י פ"ד מה (2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן פ"ד מב (3) 679, 680; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה תשיעית תשס"ז, עמ' 638).

זאת ועוד, כלל פסוק נקוט בידינו ולפיו: "כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה". (ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר, פ"ד נא(4)687) וכי: "לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של ענין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם ... ביחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק-הדין ... " (ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל פ"ד נב (2) 582).

כוחן של קביעות אלה יפה לענייננו. בית המשפט קמא ערך סקירה ממצה בדבר טיבן של עסקאות פורוורד, ניתח את העסקה שהתבצעה בנסיבות הערעור שבפנינו, התרשם באופן בלתי אמצעי מהעדויות שנשמעו בפניו, וממצאיו ומסקנותיו מקובלות עלינו. יחד עם זאת, ראוי לציין כי על אף שקיים ז'רגון מקצועי בו מתנהלות עסקאות פורוורד, הרי שבמקרה שבפנינו, חלקים נרחבים מהשיחה התנהלו בלשון מדוברת. ממקרא תמליל השיחה עולה כי בחלקה אמר המערער שהוא מוכר יורו כנגד הין, ובחלקה האחר אמר שהוא קונה. נראה, כי המערער לא הבהיר איזו פעולה הוא מבקש לבצע-

בעמ' 7 לתמליל השיחה אומר המערער: