פסק-דין בתיק עא 2774/04

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט דן מור) מיום 17.5.04, בת"א 21115/04 (בש"א 172719/04) אשר קיבל את בקשת המשיבה ודחה את תביעת המערערים על הסף, מחמת התיישנותה.

1.                    רקע

(א)                ביום 9.2.04 הגישו המערערים תביעה, הנסמכת על חוזה ביטוח, בגין נזק שנגרם להם מאירוע ביטוחי שהתרחש ביום 16.11.00.

(ב)                 המשיבה עתרה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה שכן לטענתה חלפה תקופת ההתיישנות ביום 16.11.03, בתום 3 שנים ממועד האירוע הביטוחי, כאמור בסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981.

(ג)                  בתגובה, טענו המערערים שנוכח העובדה שמערכת בתי המשפט הושבתה מיום 19.10.03 ועד ליום 5.1.04, הרי שתקופת השביתה אינה באה במניין תקופת ההתיישנות, והתביעה לא התיישנה.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בפתח פסק דינו קבע בית משפט קמא כי לכאורה, על פי תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות") יש להאריך את תקופת ההתיישנות לפחות עד לסיומה של תקופת ההשבתה כאשר מועד סיום תקופת ההתיישנות נפל בתוך תקופת השביתה. גם לפי סעיף 17 לחוק ההתיישנות, התשכ"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") במקום שבו נבצר מן התובע בשנה האחרונה של תקופת ההתיישנות להגיש את התובענה מפני שנסגר בית המשפט המוסמך (ובזמן שביתה ייחשב בית המשפט כסגור) לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה שנה מהיום שבו נפתח בשנית בית המשפט. בית המשפט ציין כי גם לפי הפרשנות המצמצמת של סעיף זה, יש להוסיף לכאורה לתקופת ההתיישנות תקופה שאורכה הוא כאורך קיומה של המניעה מלהגיש את התובענה. כך, בענייננו, יש לכאורה להוסיף 50 יום, מיום סיום תקופת ההתיישנות (16.11.03) ועד ליום סיום השביתה (5.1.04).

(ב)                 עם זאת, קבע בית המשפט שעל פי תקנה 7(א) לתקנות היה באפשרות המערערים להגיש את תביעתם באמצעות משלוח התביעה בדואר רשום, כך שכלל לא נבצר מהם מלהגיש את תביעתם בתקופת ההתיישנות. לכן, לא האמור בתקנה 5 לתקנות ולא האמור בסעיף 17 לחוק ההתיישנות יכולים לשמש הגנה עבורם נגד טענת ההתיישנות. בנסיבות אלו, כך נפסק, הסתיימה תקופת ההתיישנות עוד בטרם הגשת התביעה.

(ג)                  בית המשפט דחה גם את טענת המערערים שהנזק בגין אובדן הכנסות לא התגבש במועד קרות האירוע וכי הוא מתגבש בתום כל חודש, עם אובדן ההכנסה. בית המשפט קבע שעילת התביעה היא הפרת התחייבות המשיבה לשלם את תגמולי הביטוח בהתאם לחוזה הביטוח ואילו הנזק של אובדן ההכנסות הוא סעד שאינו בגדר עילת התביעה. טענת המערערים שבתביעתם עילות תביעה נוספות הנעוצות בהתנהגות המשיב "בחוסר תום לב ובניגוד לדין" נדחתה אך היא ובית המשפט קבע שטענה זו לא פורטה כדבעי, וממילא כל חוסר תום לב נטען הוא בתחום ההתקשרות החוזית שבין הצדדים.

(ד)                 לפיכך, קבע בית המשפט שעילת התביעה שעניינה הפרת חוזה הביטוח התיישנה ועל כן דין התביעה להידחות על הסף.

3.                    טענות המערערים

ואלו טענות המערערים:

(א)                הוראת סעיף 17 לחוק ההתיישנות גוברת על התקנות בהיותה חקיקה ראשית, לפי פקודת הפרשנות וכללי ברירת הדין. על פי הוראה זו הוארכה התקופה להגשת התביעה למשך שנה מהיום שנפתח בית המשפט עד ליום 6.1.05. יתרה מכך, גם אם ננקוט בשיטתו של בית המשפט ונמנה 50 ימים מסיום השביתה הרי שהתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, ולא לאחריה.

(ב)                 גם על פי תקנה 5 לתקנות, אין למנות במניין הימים את תקופת השביתה, ולכן נעצר מירוץ ההתיישנות לכל ימי השביתה. החלטת בית המשפט, מרוקנת מתוכן את הוראות התקנות ואת הוראת סעיף 17 לחוק ההתיישנות ופוגעת בזכותם היסודית של המערערים לפנות לערכאות.

(ג)                  בית המשפט פירש באופן שגוי את המונח "מסמך" שבתקנה 7 לתקנות. כתב תביעה אינו "מסמך" שכן לא ניתן להגישו באמצעות משלוח בדואר רשום הואיל ולהגשתו נחוצים שירותי הגזברות ומזכירות בית המשפט.

4.                    טענות המשיבה

(א)                המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט השלום. לטענתה, לא חלה בנסיבות המקרה דנן הוראת סעיף 17 לחוק ההתיישנות, שכן שביתה אינה נכללת בגדר המקרים שבהם "נבצר" מהמערערים להגיש את תביעתם והם יכלו להגיש את תביעתם באמצעות דואר רשום. כמו כן, עמדת הפסיקה היא שמצב של שביתה אינו מצב שבו בית המשפט "סגור". המשיבה מעירה שאם אכן הייתה השביתה אבן הנגף שהניאה על המערערים מלהגיש את התביעה, אזיי היתה אצה דרכם להגישה מיד עם סיומה. העובדה שלא עשו כן, היא הנותנת שלא השביתה היא שגרמה למערערים שלא להגיש את התביעה. בעניין זה, יש לגזור גזירה שווה מהוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הפרשנות") ולקבוע שבמצב של שביתה תעמוד לבעל הדין זכות התביעה ולא תתיישן כל עוד תוגש התביעה ביום הראשון בחלוף השביתה.

(ב)                 אשר לתחולתה של תקנה 5 לתקנות טוענת המשיבה שאין תחולה להוראה זו בעניינם של המערערים. ואולם, אפילו אם תוחל, הרי שיש להביא בחשבון לעניין הארכת תקופת ההתיישנות רק חלק מימי השביתה. הואיל ובטרם החלה השביתה עמדו לרשות המערערים 27 ימים בטרם התיישנה העילה, הרי שלכל המאוחר עמדו לרשותם 27 ימים עם תום השביתה והיה עליהם להגיש את תביעתם לא יאוחר מיום 2.2.04.

5.                    דיון והכרעה

(א)                האם התיישנה תביעתם של המערערים? זו השאלה העומדת להכרעה בערעור זה כאשר אין חולק, כי ממועד האירוע הביטוחי (16.11.00) ועד למועד הגשת התביעה (9.2.04) חלפו זה מכבר שלוש שנים, שהן תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981. לפיכך, עלינו לבחון האם וכיצד יש להתייחס לתקופה שבה הושבתה מערכת המשפט.