פסק-דין בתיק עא 2747/04

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בעכו (כב' השופטת גב' ח. לפין-הראל) מיום 3.8.04 ב-ת"א 3210/01, לפיו חוייבה המשיבה לשלם למערער-התובע את הסכום של 215,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, ומע"מ על שכר הטרחה, כפיצוי עקב  עקב תאונת דרכים שאונתה למערער ביום 2.3.97 ובעטיה נפגע המערער בכתפו ונותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15%, לפי קביעתו של מומחה רפואי שנתמנה על ידי בית-המשפט, פרופ' ג. אידלסון.

את אובדן כושר השתכרותו של התובע, העריכה כב' השופטת קמא בשיעור של 20% והוסיפה שבנסיבות הענין ראוי לפסוק את הפיצוי באופן גלובלי.

את הפיצוי המגיע למערער העריך בית-משפט קמא כדלקמן:

נזק שאיננו ממוני לפי 15% נכות רפואית ו-5 ימי אשפוז:                          22,927 ש"ח;

הפסד השתכרות בעבר לפי אי כושר מלא למשך שבועיים: 1,650 ש"ח

ששוויים המשוערך למועד פסה"ד:                                                            2,822 ש"ח;

הפסד השתכרות חלקי בעבר: סכום גלובלי של 20,000 ש"ח

שערכו המשוערך למועד פסה"ד:                                                                34,200 ש"ח;

הפסד השתכרות לעתיד:                                                                             150,000 ש"ח;

הוצאות ועזרה לעבר ולעתיד:                                                                      5,000 ש"ח

                                                                                                                    214,949 ש"ח

                                                                                                    ובמעוגל: 215,000 ש"ח

ב.         התובע-המערער מלין בערעורו על מיעוט הפיצוי שנפסק לזכותו.

לענין הפסד כושר ההשתכרות לעתיד מצביע ב"כ המערער על כך שהתובע יליד 10.8.72, והיה בן פחות מ-25 ביום התאונה, ובעת מתן פסק הדין של בית-משפט קמא היה כבן 32.

התובע עבד כטפסן, ולטענתו, אלמלא התאונה, היה מגיע לשכר שבין 6,000 ל-7,000 ש"ח נטו לחודש, ולכן יש לחשב את הפיצוי בגין 20% אבדן כושר השתכרות לעתיד על בסיס שכר של 6,500 ש"ח לחודש, ולחילופין, לפי השכר הממוצע במשק.

לטענת התובע, נכותו הפונקציונלית עולה על 20% בשים לב לכך שמדובר בפועל כפיים מחוסר השכלה, שחזר לעבודה זמן קצר לאחר התאונה, אך פוטר מחמת היעדרויות עקב פריקת הכתף, וניתוח שעבר בכתפו - נכשל.

עוד טוען ב"כ התובע ששגה בית-המשפט קמא שפסק לתובע פיצוי בגין אי-כושר עבודה מלא לשבועיים בלבד, במקום לפסוק את הפיצוי לתקופה של שבעה חודשי הפסד השתכרות מלא.

עוד נטען בערעור ששגה בימ"ש קמא כשפסק ביחס להפסדי העבר פיצוי בסכום גלובלי של 20,000 ש"ח בלבד (משוערך: 34,200 ש"ח). ב"כ התובע טוען שמאז פוטר התובע (11.6.01), ולאחר אשפוזו עקב הניתוח שעבר בכתפו (יולי 2001), לא עלה בידי התובע למצוא עבודה מסודרת עד היום והוא מתקיים מעבודות מזדמנות.

כמו כן התעלם בית-המשפט מכך שיש לפסוק לזכות התובע הפסד פנסיה. בנוסף טוען ב"כ התובע שהפיצוי בגין הוצאות ועזרה לעבר ולעתיד כפי שפסק ביהמ"ש קמא, נמוך יתר על המידה.