פסק-דין בתיק עא 2712/04

א.         בפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת י. וילנר) מיום 29.12.03 ב-ת.א. 18823/97, פסק דינה מיום 3.6.04 והחלטה נוספת מיום 11.7.04.

            המערער, יליד שנת 1937 מהנדס אינסטלציה בהכשרתו שנפצע בתאונת עבודה מיום 5.5.97 עת חדר לעינו הימנית גוף זר. מומחה רפואי מטעם בית המשפט העריך את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור של 18.5% לצמיתות.

            החלטתו של בית משפט קמא מיום 29.12.03 מתמקדת בשאלת החבות. כב' השופטת קמא מפרטת את הגירסאות שמסר התובע באשר לאירוע התאונה בהזדמנויות שונות:

בכתב התביעה המקורי טען התובע שהתאונה ארעה עת עסק בתיקון מכשיר הנקרא "קונגו" [וליתר דיוק: מכשיר מסוג פטיש חציבה "מקיטה 1200"] לעינו הימנית.

            בכתב התביעה המתוקן הוסיף התובע וטען כי נתבקש על ידי מנהל העבודה לתקן את ה"קונגו" בואפן שהיה עליו לשחרר את אזמל הקונגו ממקומו. תוך כדי דפיקת פטיש בחלקו החיצוני של האזמל (יתד) ניתז רסיס מתכת לעינו.

בתצהירו חזר התובע על גירסה זו והצהיר שהתאונה ארעה עת נתבקש על ידי מנהל העבודה לשחרר אזמל של ה"קונגו" באמצעות דפיקות פטיש על האזמל.

בטופס הודעה על פגיעה בעבודה שעליו חתומה המעבידה-הנתבעת (נ/4) נרשם מפי התובע כי נתבקש לתקן את ה"קונגו" משום שהאזמל השתחרר ותוך כדי שהתובע דפק על פטיש כדי להכניס את האזמל ל"קונגו" ארעה התאונה.

כב' השופטת קמא קבעה שגרסאותיו של התובע אינן שונות במהותן אלא בפרטים שוליים בלתי משמעותיים.

עוד קבעה כי שוכנעה מעבר לכל ספק כי התובע נפגע בתאונת עבודה במועד שנפגע שעה שגוף זר חדר לעינו הימנית תוך כדי עבודתו בתיקון ה"קונגו".

גירסתו הבסיסית של התובע חוזרת בטופס גביית עדות שהוגש על ידי הנתבעת. לפי טופס העדות נחקר עובד הנתבעת (אפרים ברנד) ואישר שבעת התאונה סיפר לו התובע כי חדר לו שבב לעינו שעה שדפק עם פטיש על אזמל. העד ברנד ראה שעינו של התובע אדומה, והוא הפנה את התובע לטיפול רפואי (מוצג נ/7).

במכתב שנכתב סמוך לאחר התאונה (מוצג ת/2) אישר העד אפרים ברנד גירסה זו. בנוסף ציינה כב' השופטת קמא שהנתבעת חתמה על טופס ההודעה על פגיעה בעבודה לביטוח הלאומי ללא הסתייגות, ובכך אישרה למעשה הנתבעת את אירוע התאונה ונסיבותיה.

בכל אלה ראתה כב' השופטת קמא סיוע לגירסתו של התובע לפיה ארעה לו תאונת עבודה שעה שעסק בתיקון ה"קונגו" ודפק עם פטיש על האיזמל ואזי נכנס גוף זר לעינו הימנית.

כב' השופטת קמא הוסיפה שהתובע עולה חדש שאינו קורא וכותב עברית. בנוסף, נסיבות התאונה כפי שפורטו במסמכים לא נכתבו על ידי התובע עצמו, והוא אף לא קרא אותם.

ב.         לגבי שאלת החבות קבעה כב' השופטת קמא שביצוע העבודות הנדונות: תיקון ה"קונגו" ושחרור האזמל, בשיטה בה נקטה הנתבעת, אינו מהווה כשלעצמו סיכון לעובד, ובלבד שהעובד מרכיב משקפי מגן.

            לבית המשפט קמא הוגשו חוות דעת של מומחים, דהיינו, מר יוסף בר-נוי מטעם התובע ומר ב. מוגילבקין מטעם הנתבעת.

כב' השופטת קמא סברה שאין בחוות דעת אלה כדי לסייע או לתרום במשהו לבירור נסיבות התאונה ושאלת החבות, אך הוסיפה שגם בחוות דעת המומחה מטעם התובע נכתב שהשימוש בפטיש במהלך העבודה, לצורך חילוץ האזמל, הינו הגיוני מקצועית, ומקובל מעשית.

            הטענה היחידה שכב' השופטת קמא ראתה בה ממש היתה שהנתבעת לא הקפידה על החובה להרכיב משקפי מגן גם בזמן ביצוע עבודות שאינן כרוכות בהכרח בהפעלת ה"קונגו", כגון: תיקון הקונגו, טיפול באזמל וכו'.

            בענין זה הפנתה כב' השופטת קמא לעדות התובע בעמ' 15 לפרוט' ועדות העובד אפי ברנד בעמ' 19 לפרוט'. כב' השופטת קבעה שהימנעות הנתבעת מלעמוד על מילוי ההוראות בדבר הרכבת משקפי מגן גם בזמן ביצוע עבודות תיקון ה"קונגו" מהווה התנהגות רשלנית הואיל ואילו היה התובע מרכיב משקפי מגן, היתה התאונה נמנעת.

            עוד הוסיפה כב' השופטת קמא שאין די במתן הוראה כללית להרכבת משקפי מגן בזמן ביצוע העבודה, לרבות תליית שלטי אזהרה, הואיל ועל הנתבעת לוודא ששיטת העבודה הבטוחה תקויים הלכה למעשה.