פסק-דין בתיק עא 2704/04

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית-משפט השלום בנהריה (כב' השופט מר. א. שחורי) ב-ת.א. 500/04, מיום 31.5.04, לפיו חוייבו שתי המערערות, ביחד ולחוד, לשלם לבנק -המשיב את הסכום של 304,644 ש"ח בתוספת רבית בנקאית, וכן הוצאות משפט בסך 3,983 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, זאת לאחר שבהחלטה קודמת מיום 19.5.04 נדחתה בקשתן לרשות להגן.

ב.         ביום 19.1.04 הגיש הבנק - המשיב תובענה בסדר דין מקוצר ע"ס 304,644 ש"ח כנגד חמישה נתבעים: שתי המערערות, ומנהלן מר יהודה כהן (נתבע מס' 5), ושתי נתבעות אחרות, בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש של המערערת מס' 1 (מרומי דאונס שותפות רשומה, לפי תעודת רישום שותפות מיום 14.9.93 המצורפת כנספח א' לכתב התביעה).

המערערת מס' 2 (עדי שחר לבניה (1990) בע"מ) ושתי הנתבעות האחרות (שאין עניינן בערעור זה שבפנינו) הינן שותפות במערערת מס' 1 לפי הסכם שותפות מיום 14.9.93 (נספח א' לכתב התביעה).

הנתבע מס' 5 (מר יהודה כהן) הוא בעל מניות במערערת מס' 2 (עדי שחר בע"מ) וערב כלפי הבנק לחיוביה של המערערת מס' 1 לפי הסכם ההלוואה בריבית ניידת וערבות מיום 9.4.02 שנחתם על ידי הנתבע מס' 5 יהודה כהן (נספח ה' של כתב התביעה).

ג.          שתי המערערות והנתבע מס' 5 מר יהודה כהן, הגישו לבית משפט קמא ביום 21.3.04 בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן (בש"א 1051/04). לענין הבקשה  למחיקת כותרת נטען שדף החשבון (נספח ד' לתביעה) ודף פירוט ריביות (נספח ג' לתביעה) אינם מלמדים דבר על אודות החוב הנטען. טבלת הריביות אינה קשורה, כך נטען, לנספח ד' (דף החשבון הנושא תאריך 16.1.04) וכן נטען שדף החשבון אינו מציין את מספר ההלוואה שהוא אלמנטרי בתביעת בנק נגד לקוח.

כמו כן נטען שטבלת הריביות ודף החשבון אינם מאומתים בתצהיר.

ד.         לבקשה לרשות להתגונן מצורף תצהירו של מר יהודה כהן. התצהיר הוא בשמו וכן בתמיכה לבקשת המערערת מס' 1 והמערערת מס' 2 לקבלת רשות להתגונן. מר יהודה כהן מציין שבמועד הרלוונטי הוא היה מנהל השותפות (המערערת מס' 1) וכן מנהל המערערת מס' 2.

השותפות נוסדה לצורך רכישת נכס מקרקעין ברח' גבעת דאונס בחיפה, ובניית 13 דירות מגורים ומכירתן , תוך היזקקות לאשראי וליווי בנקאי. השותפות פתחה ביום 26.9.93 חשבון בבנק התובע שנועד לליווי בנקאי לצורך פרוייקט הבניה והשלמתו, חשבון המכונה בתצהיר "חשבון הליווי", כשהמטרה היא להזרים לחשבון זה את כספי רוכשי הדירות בפרוייקט, כשבחשבון זה יינתן האשראי הבנקאי הנדרש.

לשם כך פנתה השותפות לבנק וחתמה על ההסכם מיום 12.10.93 (נספח ב' לתביעה). בסמוך לתקופת החשבון (סוף ספטמבר תחילת אוקטובר 1993) ערכה השותפות עם הבנק הסכם מימון לבניית הפרוייקט הספציפי הנקרא "מרומי דאונס". שיטת המימון היא בדרך של עיסקת מימון של פרוייקט סגור כשכל תשלומי הרוכשים מופקדים לחשבון מיוחד, חשבון הליווי, שנמצא בפיקוח הבנק, והבנק משחרר כספים מתוך חשבון כספים זה לפי התקדמות שלבי הבניה. הבנק גם פיקח על התקדמות הבניה (ומינה לצורך זה מפקח מטעמו). לפי המוסכם עם הבנק חשבון הליווי שימש אך ורק את צורכי פרוייקט הבניה.

לפי הסכם המימון שיעבדה השותפות את הקרקע במשכנתא שנרשמה ביום 14.10.93 לזכות הבנק על נכס המקרקעין נשוא הדיון.

הבנק הנפיק לרוכשי הדירות ערבויות לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) תשל"ה-1975, וציין בערבויות אלה את החשבון נשוא הדיון כחשבון מיוחד של הפרוייקט.

לטענת המצהיר הוא פנה ביום 24.8.03 לבנק וביקש לקבל לידיו את הסכם הליווי והמסמכים הקשורים בו ובחוב הנטען, אך הבנק סירב למסור לידיו מסמכים כלשהם. גם מכתב בא כוחם של הנתבעים מיום 30.11.03 (נספח ג' של התצהיר), לא נענה.

נטען עוד בתצהיר שהשותפות (המערערת מס' 1) מסרה לבנק תכנית עיסקית המפרטת תחזית הוצאות והכנסות של הפרוייקט ולוחות זמנים לביצוע, ובהתאם לתוכנית זו התאים הבנק את קצב המימון הנדרש וגובה ההון העצמי שעל השותפות להשקיע בפרוייקט. כל התשלומים לספקים ולקבלני משנה והתקבולים מרוכשי הדירות, יחד עם ההון העצמי, נוהלו בחשבון הליווי שהיה חשבון בנק מיוחד עבור הפרוייקט בלבד, כשרק לבנק שליטה מוחלטת על כספים אלה, שחרורם וניתובם לצורך הפרוייקט.

ה.         בין רוכשי הדירות בפרוייקט היו גם ה"ה רונית ורון שוורץ. ביום 30.5.95 נחתם חוזה בין השותפות לבין משפחת שוורץ שלפיו מכרה השותפות לשוורץ דירה בפרוייקט לפי חוזה שהוא נספח ז' לתצהיר. הבנק המציא למשפחת שוורץ ערובות לפי חוק המכר (דירות).

משפחת שוורץ ביקשה וקיבלה מן הבנק ביום 17.7.97, הלוואה ראשונה ע"ס 207,500 ש"ח (בניכוי עמלה), וזאת בערבותה של השותפות מרומי דאונס, נספח ט' של כתב התביעה.

לימים נקלעה משפחת שוורץ לקשיים כספיים ואזי היא פנתה לבנק וביקשה להמיר את ההלוואה הראשונה בהלוואה חדשה לפריסה על פני 10 שנים. ביום 8.5.98 נחתם הסכם הלוואה בין הבנק לבין משפחת שוורץ, גם זאת בערבותה של השותפות, לפי נספח י"ג 1 של כתב התביעה. 

לפי הסכם זה העניק הבנק למשפחת שוורץ הלוואה בסך 206,000 ש"ח כשהשותפות ערבה כאמור, להלוואה זו.

משפחת שוורץ לא עמדה בפרעון ההלוואה החדשה לבנק וגם לא בתשלומים לשותפות בגין רכישת הדירה.  ביום 6.5.99 ניתן כנגד משפחת שוורץ צו כינוס נכסים וכונס הנכסים אישר לבנק שהחוב של משפחת שוורץ כלפי הבנק בגין ההלוואה מסתכם ב-215,350 ש"ח.

עקב ההפרה של חוזה המכר, ביטלה השותפות את חוזה המכר של הדירה בינה לבין משפחת שוורץ ואף הגישה ברשות בית המשפט תביעה נגד משפחת שוורץ לביטול חוזה המכר.