פסק-דין בתיק עא 2694/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם אילן שילה מיום 27.06.05, לפיה התקבלה בקשת המשיבים להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, שמצאה קשר סיבתי בין תאונת הדרכים שאירעה למערערת לבין נכותה ששעורה 100%.

המערערת, ילידת 1957, נפגעה בראשה בתאונת דרכים, בתאריך 25.05.1997, ונגרמו לה שטף דם קרקפתי וזעזוע מוח ללא איבוד הכרה.

בבדיקת CT שנערכה למערערת, סמוך לאחר התאונה, התגלה חשד לדימום במוחון השמאלי.

לאחר שהמערערת המשיכה לסבול מתופעות של כאבי ראש, סחרחורות, רעד בידיים, בעיות ראיה ועוד, הופנתה לבדיקות נוספות אשר הדגימו " מלפורמציה ווסקולרית מסוג המנגיומה בבסיס האונה של המוחון משמאל סמך לגזע המוח".

ד"ר דורון, אשר היה הרופא המטפל של המערערת, המליץ בפניה על ניתוח לכריתת ההמנגיומה ואף ניתח אותה ביום 16.09.99. המערערת נזקקה לניתוחים נוספים, שבוצעו על ידי ד"ר דורון. אולם, למרות הטיפול מצבה התדרדר.

ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר בדקה את המערערת לפני הניתוחים, קבעה את דרגת נכותה בשעור 56.8% ואילו לאחר הניתוח הועלה שעור הנכות ל- 100%, בשל החמרה במצב התסמונת הצרברלית מ- 20% ל- 100%.

הועדה קבעה גם כי נכותה של המערערת קשורה לתאונה.

מכיוון שלטענת המשיבים, נכותה של המערערת נגרמה כתוצאה ממצבה הקודם, ללא קשר לתאונה, הוגשה על ידם בקשה להבאת ראיות לסתור על פי הוראת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

את הבקשה תמכו המשיבים בחוות דעתו של ד"ר נסים רזון, שנערכה לבקשתם.

כב' הרשם שילה קיבל את הבקשה מן הטעם שהועדה הרפואית סמכה ידיה על חוות דעתו של ד"ר דורון, מבלי שהיו לפניה טענות וראיות אחרות והגדילה עקב כך את שעור הנכות באופן קיצוני, בלי לתת דעתה לאפשרות שהגידול והדימום היו במוחה של המערערת לפני התאונה.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

דיון:

הכלל הוא כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור במקרים בהם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

דהיינו, הבאת ראיות לסתור תעשה במקרים חריגים בהם קיים חשש לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, מכיוון שלא כל העובדות הרלבנטיות היו בפני הועדה הרפואית, או לחילופין אם חל שינוי במצבו של התובע לאחר קביעת הנכות על פי דין.

בע"א 563/88 אשל נ' קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 520, ציין כב' הנשיא שמגר, כי מוצדק להתיר הבאת ראיות לסתור באותם מקרים בהם בפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלבנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, שאילו הוצגו היה בהן כדי לשנות את התוצאה.

יחד עם זאת, עצם קיומן של חוות דעת סותרות או שונות אינה מהווה נימוק להתרת הבאתן של ראיות לסתור.

בטרם אדון בנסיבות הערעור שבפני חובה עלי לציין, כי המשיבים נהגו שלא על פי הוראת החוק והתקנות בכך שהגישו  לבית המשפט חוות דעת האסורה בהגשה בהליך על פי חוק הפלת"ד, כאמצעי להוכחת גרסתם לפיה לא כל העובדות היו בפני הועדה הרפואית, וסבורה אני כי היה זה מחובתו של כב' הרשם להתעלם מחוות דעתו של ד"ר רזון שהוזמנה על ידי הנתבעים לצורך ההליך.

לפיכך, נשאלת השאלה האם בהתעלם מחוות הדעת שהגשתה אסורה היו בפני כב' הרשם נתונים המצדיקים מינוי מומחה על פי הוראת סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.

בת"א (ב"ש) 405/87 חסון רפאל נ' רטנר רון, דינים מחוזי כרך א 891 נקבע על ידי כב' השופט אליעזר ריבלין כי: