פסק-דין בתיק עא 2688/04

1.       ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשם מר מ' קבאני) מתאריך 11.7.04 בתיק הוצל"פ (חיפה) 4-2247003-02.

2.       לזכות המשיבים ניתן פסק דין המחייב את הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אתא (להלן - הוועדה המקומית") לשלם להם סכום כסף נכבד, וכעולה מהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, החוב למשיבים מגיע כדי סכום של כ- 5 מליון ש"ח (אם כי לאור טענות ב"כ הצדדים לפני יש לבדוק את הסכום ולעדכנו במידת הצורך).

3.       לצורך גביית החוב פתחו המשיבים בהליכי הוצאה לפועל, וארשה לעצמי להעיר, כי מאוד מקוממת העובדה שאזרח שמקרקעיו הופקעו נאלץ לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד הועדה המקומית אשר אינה מקיימת חיוביה כלפיו.

4.       במסגרת הליכי הגביה ביקשו המשיבים להטיל עיקול על כספים המגיעים לוועדה המקומית מאת עירית קרית אתא (להלן - " העיריה"). העיריה קיבלה את צו העיקול בתאריך 31.8.03 אך מטעמים השמורים עמה, לא מסרה ללשכת ההוצאה לפועל תשובה כנדרש לפי סעיפים 44 או 45 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967.

5.       כעיוון שהעיריה לא הגישה הודעה כנדרש, ביקשו המשיבים לחייב את העיריה בתשלום החוב הפסוק. או אז, ובעקבות בקשת המשיבים, הואילה העיריה להגיש ללשכת ההוצאה לפועל הודעה כללית, ולפיה, מיום שנמסר לה צו העיקול (בתאריך 31.8.03) לא החזיקה בסכומי כסף שהגיעו לוועדה המקומית.

6.       בעקבות הודעת העיריה, החליט ראש ההוצאה לפועל לקבוע דיון בפניו, ובדיון התברר לראש ההוצאה לפועל "כי מיום מסירת צו העיקול 31.8.03 ועד למועד הדיון, שולמו לצד ג' (העיריה - י"כ) כספים רבים, מיליוני שקלים לזכות החייבת (הוועדה המקומית - י"כ) אולם כספים אלה קוזזו לזכות צד ג' בגין חובות שהחייבת הייתה חייבת לצג ג' לטענתו."

          באותו דיון הורה ראש ההוצאה לפועל לעיריה להגיש לו פירוט הסכומים שגבתה העיריה עבור הוועדה ופרטים על סכומים שהעיריה שילמה במקום הוועדה המקומית, אך פרטים אלה לא הומצאו לו, ורק לאחר מספר פניות של ב"כ המשיבים הומצא דו"ח כללי ביותר (וראה נספח ב' להודעת הערעור).

7.       בהחלטתו קבע כב' ראש ההוצאה לפועל, כי על פי הדו"ח הכללי שהוגש לו, העיריה גבתה עבור הוועדה המקומית סכומי כסף המגיעים כדי הסך 3,126,000 ש"ח. זאת ועוד, כב' ראש ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו, כי כי כל ענייניה הכספיים של הוועדה המקומית מנוהלים על ידי העיריה, ולוועדה המקומית אין מערכת חשבונות עצמאית, ועל כן הגיע למסקנה כי יש לחייב את העיריה בתשלום מלוא החוב הפסוק (ולא רק הסכום 3,126,000 ש"ח).

          אציין, כי בדו"ח שהוגש נרשם, שחשבונותיה של הוועדה המקומית בעיריה עמדו על יתרת פתיחה שלילית בסכום של 2,252,000 ש"ח, ומכאן טענת העיריה כי הסכומים שגבתה עבור הוועדה המקומית נועדו תחילה לסלק את יתרת הפתיחה השלילית.

8.       משהחליט כב' ראש ההוצאה לפועל כי העיריה אחראית לתשלום החוב למשיבים, ביקשו המשיבים להטיל עיקולים על כספי העיריה בחשבונותיה בבנק, וכב' ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשתם.

9.       בערעורה שלפני טוענת העיריה כי שגה כב' ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו. לטענת העיריה, הוועדה המקומית והעיריה הם גופים נפרדים, ובתשלום הסכום למשיבים חייבת הוועדה המקומית לבדה, וזאת על פי סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. ב"כ המערערת אינו חולק על כך שמהבחינה המינהלית, ענייניה הכספיים והמנהליים של הוועדה המקומית מנוהלים על ידי העיריה, אך בכך אין לדעתו כדי להטיל על העיריה האחריות לסלק חיובים שהחוק הטיל על הוועדה המקומית עצמה.

          זאת ועוד, ב"כ העיריה טוען, כי הטלת עיקול על חשבונות העיריה בבנק, גורמים לשיתוק פעולתה של העיריה, ונמנע ממנה לשלם משכורות לעובדיה.

10.     אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהוועדה המקומית היא גוף סטטוטורי נפרד מהעיריה. ואולם, לטענת ב"כ המשיבים, מכיוון שהעיריה היא האכסניה המינהלית של הוועדה והיא שגובה כספים עבורה ומשלמת כספים עבורה, מה עוד שלוועדה המקומית אין חשבונות בנק נפרדים, והעיריה מנהלת את חשבונות הוועדה המקומית כחלק ממערכת החשבונות הכללית של העיריה, כי אז אין להתערב בהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, ועל העיריה לשלם למשיבים את סכומי הכסף שהוועדה המקומית חייבת להם.

11.     לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מקבל טענתו של ב"כ המשיבים.

          כיוון שלוועדה המקומית אין חשבונות נפרדים, ומערכת הכספים שלה היא חלק ממערכת הכספים הכללית של העיריה, על העיריה לעשות לפרעון חובותיה של הוועדה המקומית. הרי אם יתקבל טיעונה של העיריה, בדבר הפרדה מוחלטת בין ענייניה של העיריה לענייניה של הועדה גם בענייני המינהלה, המשיבים לעולם לא יוכלו לגבות את המגיע להם, שהרי כספה של הוועדה המקומית מוחזקת בידי העיריה, וזו האחרונה אינה עושה לתשלום חובות הוועדה המקומית.

          בנסיבות המקרה שלפני, ולאור העובדה כי לא קיימת הפרדה מינהלית בין הוועדה המקומית לעיריה, ההתחשבנות הקיימת בין העיריה לוועדה המקומית היא התחשבנות פנימית, הנעשית בתוך העיריה פנימה, ואינה מעניינם של המשיבים הזכאים לקבל את המגיע להם. על כן, הגם שעל פי סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה, המשיבים זכאים לקבל הפיצויים שנפסקו לזכותם מהוועדה המקומית, הרי שבפועל, מי שאמור לשלם להם פיצויים אלה היא העיריה. כפועל יוצא מכך, אף אין מקום לטענת העיריה, שהוועדה המקומית חייבת לה כסף ועל כן סכומים שהעיריה גובה עבור הוועדה המקומית ישמשו קודם לסילוק חוב הוועדה המקומית לעיריה.

          על כן, הנני דוחה את הערעור ככל שהוא מכוון להחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל לפיה על העיריה לשלם למשיבים את הסכום המגיע להם. אמנם, החוב הוא חובה של הוועדה, אך בהעדר מערכת כספים נפרדת ועצמאית לוועדה המקומית, העיריה היא זו שחייבת לבצע את התשלום בפועל.

12.     עתה מגיע אני לבחון הטענות האחרות שהתבררו בפני, הנוגעות לעיקול שהוטל על כספי העיריה.

          ברור הדבר שהעיריה אינה זכאית לקבל צל"ש על התנהגותה, אך העיקולים שהוטלו על כספי העיריה לא נועדו להענישה על התנהגותה. המשיבים זכאים לנקוט בהליכים לשם גביית החוב המגיע להם, אך מאידך יש לזכור כי לעיריה יש תפקידים שעליה לבצע על פי דין וכן חייבת היא לשלם סכומי כסף לספקיה ולעובדיה.