פסק-דין בתיק עא 2676/04

בפנינו ערעור על פסק-דינו של הרשם א. שדה בבימ"ש השלום בחיפה בת.א. 6064/02 והחלטתו בבקשה לרשות להתגונן בבש"א 2591/03, בו נדחתה הבקשה לרשות להתגונן שהוגשה ע"י המערערים כנגד תביעת המשיב ביחס לסכום נכבד בתביעה ומתן רשות ביחס לסך 40,000 ש"ח המותנית בהפקדת ערובה.

מדובר בדירה שרכשו המערערים ביום 1.1.98 תמורת 137,000$ שלצורך רכישתה התקשרו עם המשיב בהסכם הלוואה ביום 13.1.98 אשר הובטח במשכנתא בסך 388,000 ש"ח. משלא עמדו המערערים בתשלומי המשכנתא החודשיים החל המשיב לנקוט נגדם בהליכי מימוש המשכנתא, המערערים פונו מהדירה ביום 16.3.01. אין חולק כי שילמו על חשבון חובם למשיב ביום 17.12.00 סך 20,000 ש"ח וכי הסכום האמור לא תואר בכתב התביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב כנגד המערערים.

המשיב מימש את הדירה. לטענת המערערים, נודע להם סכום המימוש בדיעבד. הדירה נמכרה ע"י כונס נכסים שמונה, לבקשת המשיב, בסך של 80,000$. המשיב הגיש נגד המערערים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 193,142 ש"ח אשר לטענת המשיב היווה את יתרת חובם של המערערים בגין ההלוואה לאחר מימוש המשכנתא. לכתב התביעה צרף המשיב את מצב החשבון, כמתואר בנספח ז' של הודעת הערעור.

הרשם שדה, בהחלטתו לדחיית בקשתם לרשות להגן, הגיע למסקנה כי למערערים אין הגנה בפני התביעה, כי לא ערערו מעולם על מחיר מכירת הדירה ע"י כונס הנכסים ולא פעלו להשיג מחיר דומה או טוב יותר או לפדות את הדירה. בנוסף קבע כי לא הצליחו להצביע על פגם שנפל בחישוב של יתרת חובם למשיב ולא הגישו חוות דעת חשבונאית בעניין. הרשות המוגבלת שניתנה על הסך 40,000 ש"ח ניתנה בקשר לטענת המערערים שלא נלקחו בחשבון הסכומים ששולמו על ידם למשיב בטרם מימוש המשכנתא בסכום של 20,000 ש"ח.

לאחר ששמענו טענות הצדדים החלטנו לקבל את הערעור על מנת שתינתן למערערים רשות להתגונן בפני התביעה כולה ללא התנאה כספית.

גם אם תביעת המשיב ראויה להידון בסדר דין מקוצר, בהיותה על סכום כסף קצוב, עדיין לא ניתן פירוט הולם שיהיה בו כדי להסביר את היתרה הנטענת כנגד המערערים ובהתחשב בכך שחלק נכבד מסכום ההלוואה נפרע מתמורת מכירת הדירה.

בעוד שהמשיב מסתמך על המסמכים שצורפו לכתב התביעה, אלו לא הספיקו גם לדעתו לשכנע את בית משפט קמא בקשר לסכום יתרת חובם של המערערים, ולכן צרף לסיכומיו את המסמכים שלא עמדו לעיונם של המערערים ביחד עם התביעה, ולכן גם לא נדרשו או יכלו להגיב עליהם.

די היה בהעדר מסמכים מתאימים שהוצגו לעיונם של המערערים, כדי ליתן להם רשות להגן בפני התביעה. אלא שמעבר לכך יש טענה מרכזית נוספת שראוי בגינה ליתן להם רשות להתגונן והיא קביעת בית משפט קמא במסגרת דיונו בבקשה לרשות להתגונן, שהמערערים לא התנגדו להליך המימוש.  מנספח ו' לבקשה לרשות להגן, עולה כי כונס הנכסים פנה למערערים "באמצעות הרב יחיאל במברגר" במכתב שנמסר לו ביד ב-17.12.00, כרשום בכותרת המכתב.

עוד נלמד מהודעת עו"ד סלעית, כונס הנכסים, אשר צורפה לסיכומי המשיב, כי זה לא הצליח ליצור קשר עם המערערים על מנת להודיע להם על מכירת הדירה ומשכך על פני הדברים, ולכאורה בלבד, לא יכלו לדעת ולא ידעו על המחיר המדובר למימוש דירתם.

אין הגנה זו בגדר הגנת בדים, אלא גם אם היא הגנה לכאורה יש ליתן למערערים הזדמנות שטענותיהם תיבחננה כהגנה בפני התביעה.

נימוק חשוב נוסף לקביעתנו היא, שגם אם המכירה אושרה ע"י ראש ההוצל"פ בהליכי כינוס הנכסים, עדיין מוטל על המשיב כשהוא תובע את יתרת החוב הנטענת מהמערערים, להוכיח שבמועד מכירת הדירה בסכום של 80,000$, בעוד הערכת שוויה במועד ההתקשרות ע"י שמאי מטעם המשיב היתה על סך 137,000$, היא מכירה שלא ניתן היה לדחות את מועדה על מנת להשיג מחיר טוב יותר שיהיה בו גם כדי החזר מלוא החוב למשיב ומנגד מניעת נזק מהמערערים.

אשר על כן תינתן למערערים רשות להגן בפני כל התביעה והרשות היא בלתי מותנית.

המערערים רשאים להגיש כתב הגנה תוך 30 יום, שאם לא כן התצהיר ישמש ככתב הגנה.

אין צו להוצאות בערעור.

הפקדון יוחזר למפקידו.

ניתן היום י"א ב אדר ב, תשס"ה (22 במרץ 2005) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.