פסק-דין בתיק עא 267/08

ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם ניר זיתוני), מיום 23.1.08, בתיק הוצאה לפועל מס' 7-96-01577-02 (להלן: " תיק ההוצל"פ"), לפיה נדחתה טענת פרעתי, שהעלה המערער.

העובדות :

1.         תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1996 לשם מימוש משכנתא, שנרשמה על דירת המערער וגרושתו, שהינה החייבת מס' 2 בתיק ההוצל"פ (להלן: " החייבים"), בגין הלוואה שנלקחה ע"י המערער ואשתו, לאחר שנצברו פיגורים בתשלום ההלוואה.

2.         טענת "פרעתי" וכן הערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל, הוגשו ע"י חסון בסטוני, הוא החייב מס' 1 בתיק ההוצל"פ (להלן: " החייב") ועל ידו בלבד.

ביום 20.2.08 קבעתי, כי הערעור יישמע ביום 25.5.08 וביום 11.5.08 הגישו גרושתו של המערער (להלן: " החייבת") ושתי בנותיו הקטינות, המתגוררות בדירה, בקשה להצטרף לערעור.

לאחר שהבנק לא התנגד לבקשה (מבלי להודות בכל טענה), התרתי צירופן, אולם במועד הדיון הופיעה החייבת ללא ייצוג משפטי ולא טענה כל טענה, למעט כך שלא היתה מעורבת בכל התהליך ושנודע לה על המכתבים "רק לאחרונה".

תמצית העובדות :

3.         עו"ד סגל, ב"כ המשיב (להלן: " הבנק"), מונה ככונס נכסים למימוש הדירה.

בעקבות הודעת פינוי, הגיעו החייבים, בשנת 1997, להסדר עם הבנק, במסגרתו ישולם, לסילוק חוב הפיגורים, סך כולל של 39,000 ש"ח, בעשרה תשלומים, בצירוף ריבית פיגורים החלה על היתרה הבלתי מסולקת וכן ישולמו הוראות הקבע (לפרעון תשלומי ההלוואה), כסדרם.

4.         למרות שהחייב לא שילם את התשלומים על פי ההסדר, לא פעל הבנק בתיק ההוצל"פ וחידש את הפעילות רק בשנת 2005.

אין חולק שלמרות שהחייב לא עמד בהסדר, כפי שסוכם, רק לאחר 4 שנים - בשנת 2005, עת התחלף ב"כ הבנק ועו"ד פינגרר מונה ככונס במקום עו"ד סגל - חידש הבנק את הפעילות בתיק ההוצל"פ, בטענה שקיים חוב פיגורים.

5.         עוד יש לציין, כי, בשנת 2005, כאשר חודשו ההליכים בתיק ההוצל"פ, ניתנה החלטה ע"י כבוד ראש ההוצל"פ (כבוד הרשמת מרגולין), עליה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי, אשר החזיר את הענין לראש ההוצאה לפועל על מנת שיקבע אם קיים פיגור ומה שיעורו. ההחלטה עליה הוגש הערעור ניתנה לאחר שמיעת ראיות בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל.

טענות החייב :

6.         החייב מסכים שחוב הפיגורים לא שולם ב- 10 תשלומים בסך 3,900 ש"ח כ"א, במועדים שנקבעו, אלא שולמו תשלומים בסכומים אחרים ובמועדים שונים, מאוחרים יותר עד סוף שנת      2002 (!), אולם למרות זאת טוען החייב שחוב הפיגורים נפרע, כמוסכם.

לטענת החייב, העובדה שהבנק קיבל את הסכומים ששולמו, ללא כל מחאה ובמשך זמן רב לא בא לחייב בכל טענה שהיא ולא ביצע כל פעילות בתיק ההוצל"פ, משתיקה את הבנק מלטעון שההסדר לא קויים.

7.         כן טוען החייב, כי תחילה, ב"כ הבנק כלל לא טען שקיים חוב פיגורים ורק פנה לחייב (אשר איחר בתשלום אחד מתשלומי ההלוואה), בדרישה לשלמו, מבלי שהזכיר כי קיים חוב פיגורים.

לדברי החייב, גם העובדה שתחילה, הכחיש ב"כ הבנק את עצם קיומן של ההסדר ורק לאחר שהחייב הביא לתשומת לבו את חלופת המכתבים, בה הושג ההסדר, הסכים ב"כ הבנק שקיים הסדר ורק אז טען שההסדר הופר, צריכה לפעול לרעת הבנק.

כן מצביע החייב על כך שנציג הבנק לא ידע לתת, בחקירתו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, תשובות לגבי מועדי התשלום.

8.         לטענתו, משהוכיח החייב, שהוא שילם תשלומים בסך של 80,000 ש"ח, לחוב נטען בסך נומינלי של 40,000 ש"ח, עובר הנטל על הבנק, להוכיח שהסכום ששולם אינו פורע את החוב.