פסק-דין בתיק עא 2631/04

המשיבה 1 הגישה כנגד המשיבה הפורמלית בקשה לביצוע שטרות בהוצל"פ ובנוסף תביעה נגד המערערים לתשלום סך 134,063 ש"ח, אותה ביססה על הסכם המחאת זכויות שנעשה בינה לבין אחד בשם קעדאן, בעל עסק לשיווק ומסחר במוצרי השקייה ואינסטלציה. קעדאן נותר חייב למשיבה סכום של 750,000 ש"ח, ולטענת המשיבה ביקש להסדיר את תשלום החוב והמחאת זכויותיו, בין היתר, לגבי שיקים שהוא קיבל מהמשיבה הפורמלית.

אין מחלוקת כי השיקים חוללו באי פרעון, בטרם נחתם הסכם המחאת הזכות מיום 18.9.99, כך שבעת חתימת ההסכם וקבלת השיקים, ידעה המשיבה שהם חוללו באי פרעון.

בפסק-הדין של השופט גנון, בת.א. 24194/00 מיום 18.5.04, קבע כי המחאת הזכות שנעשתה בין קעדאן למשיבה היתה כחוק, המשיבה רכשה את כל הזכויות הנלוות לשיקים, טענת הפרעון שהועלתה ע"י המערערים נתבררה כשקרית. עוד נקבע שיש לפרש את סעיף 10 לחוק המחאת חיובים באופן המאפשר גם המחאת מסמכים סחירים, ובענייננו ששת השיקים שנמשכו מחשבונה של המשיבה הפורמלית ונמסרו למשיבה במסגרת הסכם המחאת הזכויות. השופט גנון תאר בפסק-דינו כי מאחר והמשיבה בחרה להגיש כנגד המשיבה הפורמלית בקשה לביצוע שיקים בהוצל"פ, ונגד המערערים תביעה בעילת המחאת הזכות, אין המשיבה יכולה ורשאית לנהל תביעה נוספת נגד אותו נתבע בעילה אחרת ובהליך נפרד וכי טעמה של התביעה על פי המחאת הזכות נועדה לחייב את המערערים מכח מעשיהם בחברה והרמת מסך ומרמה.

המחלוקת העיקרית בערעור, האם המחאת הזכות היא העברת חבילת שיקים לגבייה או העברת זכויות וחובות ללא קשר ישיר לשיקים, אלא שהשיקים מהווים ראיה במכלול הראיות לגבי גובה החוב של כל חייב שהזכות כלפיו הומחתה ע"י קעדאן.

שמענו את טענותיהם המלומדות של שני באי כח הצדדים ואנו מוצאים לנכון לשבח את שניהם על הדרך שבה טענו טענותיהם בכתב ובעל פה לפנינו בנושא הערעור.

לדעתנו יש לקבל את הערעור.

אין עוד צורך שנכריע במחלוקת המשפטית המעניינת האם צריך לפרש את הסכם המחאת הזכות כהסכם להעברת שיקים לגבייה, או כהסכם רחב יותר, אם כי גם מתצהירו של מנהל המשיבה מר יורם מוסאי, אליו צורפו השיקים נשוא ההמחאה, מזדקר לעין שיש ביניהם שיקים שנמשכו ע"י קעדאן עצמו, לרבות שיק על סך 496,826 ש"ח ועל כן איזו המחאת זכות זו?

נדמה שהתשובה נמצאת בראש ובראשונה בדרך בה בחרה המשיבה לפעול בעניין השיקים שנמשכו ע"י המשיבה בנקיטת הליכי הוצל"פ על פי השיקים. שם הגישה לביצוע סדרה של שיקים, שבכולם זמן הפרעון מאוגוסט 98 עד נובמבר 98, תקופה של כשנה בטרם נעשה בין המשיבה לקעדאן הסכם המחאת הזכות. כל השיקים חוללו באי פרעון ואלה השיקים שהיו נשוא הסכם המחאת הזכות.

בדרך זו גילתה המשיבה את דעתה כי כלפי המשיבה הפורמלית, החברה, היא תובעת בעילה השטרית ואין לה, ולא יכולה להיות לה, טענה בדבר אחיזתה בשיקים שחוללו יותר ממה שהיה לה כלפי קעדאן. משהגישה את התביעה נגד המערערים בעילת המחאת הזכות, מטרתה של זו, כפי שכתב גם השופט גנון, היתה ככל הנראה, להתגבר על טענת אחיזתה הפגומה בשיקים ולסמוך את הדרישה על המחאת הזכות, כאילו שיהיה בה כדי לאפשר טענה שההתחייבות לפי המחאת הזכות מאפשרת למשיבה להנות מכל הזכויות שהיו לקעדאן נגד המשיבה הפורמלית והמערערים על משיכת שיקים מחשבון מוגבל וכיוצ"ב.

חיובם של המערערים נעשה על פי הוראת סעיף 6 לחוק החברות, בטרם תיקונה האחרון ב-7.3.05, כי בימ"ש קמא סבר שהמערערים הוציאו תחת ידם שיקים סחירים מחשבון אשר הוגבל הגבלה חמורה, ביודעם שהשיקים לא יכובדו ע"י הבנק. אלא מה לעשות והדבר היה ידוע למשיבה שעה שהשיקים נמסרו לידיה, במסגרת עריכת הסכם ההמחאה. לכן, גם ידעה המשיבה על התנהגותם של המערערים ולכן לא ניתן לומר, כפי שאמר השופט גנון, ש "בהתנהגותם זו שללו מעצמם כל הגנה אפשרית כלפי צד ג' שיקבל את השיקים בלא כל ידיעה על מעשיהם הבלתי חוקיים" (סעיף 10, עמ' 10 לפסה"ד). אין צריך לומר שהמשיבה לא היתה בנדוננו צד שלישי תמים שקיבל שיקים בלי שידע שלא יפרעו.

למעלה מהנדרש נציין כי לא נסתרה טענת המערער 2, שלא היה מעורב כלל בעסקים עם קעדאן או בניהול הפעיל של המשיבה הפורמלית, והוא חתם על שיק אחד בלבד על סך 7,278 ש"ח.

מאחר ופסק-הדין של בימ"ש קמא התייחס אך ורק למערערים, מהנימוקים שפורטו לעיל, אשר על כן אנו  מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינו של בימ"ש קמא. בכל הקשור למשיבה הפורמלית, אין שינוי בהוראות הביצוע בהוצל"פ (למרות כפי שהוברר לנו החברה הפסיקה פעילותה).

בנסיבות אלו גם לא ינתן צו להוצאות בערעור.

הפקדון יוחזר למפקידו.

ניתן היום כ"ה ב אדר ב, תשס"ה (5 באפריל 2005) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.