פסק-דין בתיק עא 2576/07

השופט ז' המר, סג"נ:

1.         ערעור על פסק-דינו המשלים של בית-משפט השלום תל-אביב - יפו (כב' השופטת ח' ינון) בת"א 194111/02, מיום 27.2.07 (להלן: פסק הדין המשלים).

רקע

2.         לבית-משפט קמא הוגשה על-ידי המשיבה תביעה כספית בסך 250,000 ש"ח בגין הפרת חוזה ונזקים כלליים עקב ההפרה.

3.         המשיבה הינה חברה המפיקה ומוציאה לאור מגזינים. המערער 1 הינו המנהל ובעל המניות במערערות 2 ו- 3, שעיסוקן מתן שירותים טכנולוגיים בתחום רישום מבקרים בתערוכות ובכנסים. הצדדים התקשרו בחוזה מיום 18.3.01. במסגרת ההסכם היו אמורים המערערים להעביר למשיבה תוכנה המאפשרת הקלדה אוטומטית של מבקרים בכנסים ובתערוכות (להלן: התוכנה). עם חתימת החוזה, מסרה המשיבה למערערים, בין היתר, 36 שיקים מעותדים. המשיבה טענה, כי המערערים הפרו את החוזה הפרה יסודית. היא הורתה לבנק לבטל את יתרת השיקים שניתנו למערערים וטרם נפרעו, והגישה נגד המערערים את התובענה הנזכרת לעיל.

המערערים הגישו תביעה שכנגד בגין הפרת ההסכם על-ידי המשיבה ונזקים עקב ההפרה, בסך 347,922 ש"ח.

4.         הדיון בתיק אוחד עם ת"א 28863/03, שעניינו התנגדות לביצוע שטרות (3 מהשיקים שצוינו לעיל) שהגישה המשיבה. בהחלטת כב' השופט מ' לנדמן מיום 20.1.03 ניתנה רשות להתגונן בטענת קיזוז.

ההליכים בבית-משפט קמא

5.         ביום 16.10.05 ניתן פסק דין בתובענה (להלן: פסק הדין הראשון), בו קבע בית המשפט:

" לאחר עיון בראיות הצדדים, לרבות תצהיריהם ועדויותיהם בפני, בהן חזרו על האמור בתצהיריהם, מעדיפה אני את דברי עדי התובעת (המשיבה - ז' ה') כאמינים ומהימנים על פני עדי הנתבעת (המערערים - ז' ה') בכל הנוגע לכשל בדבר אספקת תוכנה על כל הפונקציות האמורות היו להיכלל בתפעולה למטרה המסחרית לה נועדה.." (עמ' 11). " התובעת לא יכולה הייתה להפעיל התוכנה, כפי שציפתה באופן לגיטימי, בין אם רכשה חברה על עסקה - ובין אם רכשה את פרויקט העט הקורא ברקוד בלבד. משכך, לטעמי, תלונותיה וטרוניותיה לא הועלו לריק, על מנת להתחמק מתשלומים" (עמ' 13).

6.         לעניין הנזקים שנגרמו למשיבה, קבע בית המשפט, כי " בכל הנוגע לגובה הנזק ולדרישה לפיצוי - הרי שהסכומים אשר פירטה התובעת בתביעתה סתמיים, נעדרי תימוכין בחומר הראייתי ובאו להגדיל ו"לנפח" נפח התביעה ולהדוף התביעה לתשלום שלושה השיקים דלעיל" (עמ' 13).

באשר לציוד המחשבים שהעבירו המערערים למשיבה נקבע, כי " אין חולק כי התובעת אוחזת ומחזיקה בידה ציוד אשר רכשה מן הנתבעים בסכום מוערך ע"י אלה של כ - 17,000 דולר - ציוד אשר כלל, להצהרתה, 10 מחשבים ו-3 מדפסות - אשר יכול לשמשה בלא קשר לתוכנה הספציפית" (עמ' 13).

באשר להפסדים הנטענים על-ידי המשיבה קבע בית המשפט, כי הסכומים הנטענים (התביעה עמדה על-סך של למעלה ממיליון ש"ח, אך הועמדה לצרכי אגרה על 250,000 ש"ח בלבד) לא הוכחו בראיות. " עם זאת, נכונה אני לקבל הטענה להפסד הנטען בסך של 14,500 ש"ח עקב אובדן שבעה ימי עבודה בגין תקלות במחשבים ... בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום" (עמ' 14).

נקבע, כי סכום זה מתקזז עם שלושת השיקים נושא ת"א 28863/03 (3*4,738 ש"ח). התביעה התקבלה באופן חלקי וההתנגדות לביצוע השטרות התקבלה. המערערים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בסך 5,000 ש"ח בתוספת הפרשי-ריבית והצמדה עד יום התשלום.

7.         בפסק-דין הראשון כלל לא התייחס בית המשפט לתביעה שכנגד שהוגשה על-ידי המערערים. משכך, הם ערערו על פסק הדין בטענה זו, ובית המשפט המחוזי (ע"א (מח' ת"א) 3556/05 מיום 5.7.06), בהסכמת הצדדים, החזיר את התיק לבית-משפט קמא להשלמת פסק הדין, בעניין התביעה שכנגד, ללא שמיעה או הגשת ראיות נוספות.

8.         בפסק הדין המשלים (מיום 27.2.07) קבע בית המשפט:

" עם קבלת גרסת הנתבעת שכנגד (המשיבה - ז' ה') על סמך עדויות הצדדים וראיותיהם בדבר הפרת ההסכם בין הצדדים.. היא הנותנת שגרסת התובעים שכנגד (המערערים - ז' ה') בדבר מילוי ההסכם כדבעי לא הוכחה ואינה מתקבלת בפני. לפיכך, נדחות דרישותיהם הכספיות של הנתבעים, הם התובעים שכנגד, בכל הנוגע לסכום אותו ציינו כי שילמו לבנק דנן בגין השיקים שלא נפרעו, בכל הנוגע לדרישה לתשלום חודשי בסך של 300$ למשך 36 חודשים, לתשלום המגיע עבור שירותים שנטען כי בגינם הוצאו חשבוניות מס, ולתשלום עבור חומרה שסופקה ואשר ערכה לא הוכח כעומד על 17,000$. הוא הדין בדרישה לתשלום פיצוי עבור אובדן זמן ועוגמת נפש - שכן אחראים הם למצב שנוצר עקב הפרתם את הסכם הצדדים".

התביעה שכנגד נדחתה. נקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו.

טענות המערערים

9.         נושא הערעור הוא דחיית התביעה שכנגד.

לטענת המערערים, קביעות בית-משפט קמא בפסק הדין הראשון, לעניין הנזקים שנגרמו למשיבה, תומכות בקבלת התביעה שכנגד. המערערים מעלים טענות עובדתיות שונות. בין היתר נטען, כי האופן שבו פורש החוזה על-ידי בית המשפט הוא שגוי, כי המשיבה היא שהפרה את החוזה, כי המשיבה ביטלה שלא כדין את השיקים שהועברו למערערים במסגרת החוזה, וכי הוכח בבית-משפט קמא שהתוכנה עבדה ושימשה בפועל את המשיבה.

10.        בכתב הערעור, בפרק העוסק ב"סעד המבוקש", התבקשו על-ידי המערערים שני סעדים - בגין דמי הייעוץ שנקבעו בחוזה; ובגין ציוד מחשבים שהועבר למשיבה על-ידי המערערים במסגרת החוזה ונותר בידה.