פסק-דין בתיק עא 2538/07

השופט זאב המר, סג"נ

• 1.                   ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום תל-אביב - יפו (כב' השופט א' בכר) בת"א 204846/02.

רקע

2.                המערער, יליד 19.2.56, טען בבית-משפט קמא, כי נפגע בתאונת-דרכים ביום 16.4.02.

• 3.                   עצם התרחשות התאונה היתה שנוייה במחלוקת. כך גם השאלות, האם פעל המערער בשקידה סבירה לאתר את פרטי הנהג הפוגע או הרכב הפוגע, בהנחה שהתאונה התרחשה; ושיעור הנזק שנגרם לו.

• 4.                   בפסק-דינו מיום 4.10.06 קבע בית המשפט קבע, כי המערער הצליח להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי התאונה אכן התרחשה. כן קבע בית המשפט, כי המערער לא היה יכול לאתר את פרטי הנהג והרכב הפוגע וכי הפיצויים בגין נזקיו עקב התאונה מסתכמים לסך של 43,002 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי המשתלמים למערער.

• 5.                   באשר לעצם התרחשות התאונה קבע בית המשפט, כי למרות שהיו למערער מספר גירסאות לעניין אופן התרחשות התאונה, הוא מקבל את טענתו כי התאונה אכן התרחשה.

" לאחר ששקלתי את מכלול הראיות לרבות העובדה ולפיה לא זומן אותו איקרי לדיון, הגעתי למסקנה כי מאזן ההסתברויות נוטה דווקא לצידו של התובע.

אין להכחיש, התובע אינו טלית שכולה תכלת, הוא בעל עבר פלילי עשיר בעבירות מגוונות לרבות שימוש בסמים ועבירות אלימות, אינו מכחיש כי הכנסותיו לא דווחו לשלטונות המס ולמעשה ניתן להגדירו כמי שלפחות בעברו חי בשולי החברה וניצל אותה לצרכיו כמיטב הבנתו ויכולתו .

עם זאת, ולמרות זאת, ראיתי את התובע לפני כשהעיד, ויותר משהדברים שהעיד נשמעו לי כמניפולציה, הם נשמעו כמי שיוצאים  מפי מי שאומנם נפגע באותה תאונת דרכים. אומנם ישנה  סתירה בין המצוין בנ/1 ל- מ/1, עם זאת, מכון הפוליגרף עם כל ההסתייגויות שציין באשר לקביעות, קבע בסיכומו של יום, כי התובע דובר אמת ביחס לגרסה שסיפר לבודקי המכון .

לכך יש להוסיף העובדה ולפיה, התובע פנה למשטרת ישראל כשבוע בלבד לאחר הארוע לצורך דווח על המקרה, וכן קיימים מסמכים  רפואיים רבים כולם מבית החולים איכילוב, הקרובים האחד למשנהו ולמועד האירוע המצביעים על כך כי אומנם נפגע בתאונה. כשכל אלה לנגד עיני כאמור המסקנה הינה, כי התובע אומנם נפגע בתאונה בה עסקינן" (עמ' 5 - 6).  

• 6.                   כן נקבע, כי בהיותו שיכור לא יכול היה המערער לזהות את המכונית הפוגעת או את נהגה:

" חוו"ד מכון הפוליגרף ציינה זאת במפורש, מה גם שברור הוא כי התובע היה שיכור במועד התאונה. אין צורך לציין, כי הסבר התובע לפיו היה מבויש כפי שביקש להציג בחקירה נגדית נראה לי הסבר מעושה, עם זאת בדיקת מכון הפוליגרף מחד והעובדה כי אמנם היה שיכור באותה עת, ובהחלט יתכן כי היה המום, הם שהביאוני למסקנה כי לא חש בהכרח שנפגע ולכן גם לא נטל פרטי המכונית הפוגעת וכשכבר הבין את נזקו זה היה מאוחר מידי" (עמ' 6).

• 7.                   לעניין נזקי התובע, מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע למערער 4% נכות רפואית אורטופדית בשל הפגיעה בברכו בתאונה. במקביל פנה המערער לביטוח הלאומי, אשר קבע לו 20% נכות אורטופדית. בית המשפט קבע, כי נכותו התפקודית היא מינורית.

• 8.                   למערער נקבע פיצוי בסך 43,002 ש"ח לפי החלוקה הבאה: 7,002 ש"ח בגין 47 ימי אי-כושר מוחלט (שיעור השתכרותו נקבע כשיעור השכר המינימאלי במשק, 3,500 ש"ח); פיצוי גלובאלי בשיעור 25,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות לעתיד; 8,000 ש"ח בגין כאב וסבל; ופיצוי גלובאלי בסך 3,000 ש"ח בגין הוצאות עזרת הזולת, נסיעות והוצאות רפואיות. מפיצוי זה ינוכה החלק היחסי בתגמולי הביטוח הלאומי השייך לתאונה בשיעור 20%.

• 9.                   בהחלטה מאוחרת מיום 7.3.07, לאחר שהצדדים לא הסכימו ביניהם לעניין אופן חישוב הניכויים, קבע בית המשפט, כי תביעתו של המערער נבלעת בתגמולי הביטוח הלאומי, ועל-כן התביעה נדחית.

• 10.               יצויין, כי בין מועד פסק הדין ובין מועד ההחלטה המאוחרת, פנה המערער לביטוח הלאומי וביקש לעדכן את שיעורי-נכותו. המערער טען בפני ועדת הביטוח הלאומי, כי הוא אינו סובל מכל הפרעה אורטופדית ואינו מעוניין להיבדק בדיקה אורטופדית. בהתאם להצהרתו, ביטל הביטוח הלאומי את אחוזי הנכות שיוחסו לו בגין פגיעות אורטופדיות. בבית-משפט קמא טען המערער, כי בשל ביטול אחוזי הנכות האורטופדית, אין לנכות משיעור הפיצויים שקבע בית-משפט קמא, את תגמולי הביטוח הלאומי המיוחסים לעתיד (שכן הם אינם משתלמים עוד בשל הפגיעה האורטופדית). בית המשפט קבע, כי המערער פנה לביטוח הלאומי שלא בתום-לב, ועל-כן דחה את טענתו.

הערעור

11.        לטענת המערער, לא היה מקום לנכות מן הפיצויים שיעור של 20% מתגמולי הביטוח הלאומי, שכן קביעה זו (20%) מתייחסת לפגיעות אורטופדיות נוספות מלבד אלה שנגרמו לו בתאונה. לטענתו, בגין תגמולי העבר יש לנכות 4% בלבד (בהתאם לקביעת המומחה לעניין שיעור הנכות הרפואית), ואילו לעתיד אין לנכות כלל מן הפיצויים, שכן הביטוח הלאומי אינו מכיר עוד בנכותו האורטופדית, ולכל היותר יש לנכות 4% בלבד. לטענתו, בשל הפער בין קביעת המומחה ובין קביעת הביטוח הלאומי, פנייתו לביטוח הלאומי לעדכון שיעורי נכותו היתה סבירה בנסיבות העניין. בעיקרי הטיעון העלה המערער טענות נוספות, שזכרן לא בא בהודעת הערעור בכל הנוגע לקביעת כושר ההשתכרות שלו ולפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד. המשיבה התנגדה להעלאת טענות אלה בשלב זה.

12.      ביחס לערעור שכנגד, טוען המערער שיש לאמץ את קביעות בית-משפט קמא, כי התאונה אכן התרחשה וכי המערער לא יכול היה, בשקידה סבירה, לגלות את זהות הנהג או הרכב הפוגע. לתימוכין בטענתו כי התאונה התרחשה, מפנה המערער לטופס המידע מהמשטרה, למסמכים רפואיים שונים המציינים, כי המערער נפגע בתאונת דרכים, לחוות הדעת של המומחה הרפואי, לפרוטוקול ועדת הביטוח הלאומי ולתוצאות בדיקת הפוליגרף. לטענתו, הגירסה שמסר בשיחה המקדימה לבדיקת הפוליגרף, אמנם סותרת את האמור בתצהירו, אך היא לא נסתרה, והמערער הסביר את הסיבות לשינוי בגירסתו.

בקשה למחיקת הערעור על הסף וערעור שכנגד

13.      המשיבה טענה, כי יש לדחות את ערעור המערער על הסף, שכן הוגש באיחור. לטענתה, יש למנות את המועד לערעור בזכות מיום פסק הדין (4.10.06) ולא מיום ההחלטה המאוחרת (7.3.07). כן היא מעלה טענות לגופו של עניין מדוע יש לדחות את ערעור המערער.