פסק-דין בתיק עא 2528/07

ה

• שופט ז' המר, סג"נ:

1.                 ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופט ע' ג'' חאג' יחיא) בת"א 39441/99, לפיו חוייבה המשיבה לשלם פיצויים בגין נזקי-גוף שנגרמו להרצל רג'ואן, המערער בע"א 2528/07 (להלן: המערער), בתאונת-דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

פסק-דינו של בית-משפט קמא

2.                 המערער, יליד 1952 (בן 55 בעת המשפט) נפגע בתאונת-דרכים ביום 17.1.99. המערער הוכר על-ידי הביטוח הלאומי כנפגע עבודה. לא היתה מחלוקת לגבי עצם קרות התאונה והכיסוי הביטוחי. לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפיצויים), הנכויות שנקבעו למערער בביטוח הלאומי הינן נכויות מחייבות על-פי דין, כדלקמן: 20% בגין קשיון נוח בקרסול, 20% בגין הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל עם דפורמציה או כאבים, 20% שיתוק חלקי בצורה קשה. שיעור הנכות הועמדה על 48.8%, ובהפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי-עבודה), התשט"ז - 1956 במלואה - 74%.

3.                 עובר לתאונה עבד המערער כשומר בחברת מודיעין אזרחי בע"מ. לעניין שכרו עובר לתאונה נקבע, כי שכרו הרבע שנתי של המערער הינו 10,987 ש"ח, היינו - שכר חודשי של 3,662 ש"ח (לא חייב במס) ובהצמדה 4,119 ש"ח. בית המשפט דחה את טענת המערער, כי יש להתעלם לצורך חישוב שכרו מחודש 11/98, בו היה השכר נמוך באופן חריג ביחס לשכרו בחודשים האחרים.

4.                 לא היתה מחלוקת כי למערער עבר רפואי. עם זאת, עבד לפרנסתו במשרה מלאה כשומר. הנכויות שנקבעו למערער ערב התאונה היו קשורות למחלת-לב, פיגור שכלי, שינויים בשלד, הפרעות בדיבור ומחלת-שרירים. הנכות שנקבעה לו בתאונה היתה בגין בעיות אורטופדיות. בית המשפט לא שוכנע כי למערער נגרם אובדן כושר השתכרות מלא, וקבע לו נכות תפקודית בשיעור 65%.

5.                 בית המשפט קבע למערער פיצויים בסך כולל של 1,220,275 ש"ח בחלוקה הבאה: 361,854 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעבר; 323,435 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד; 89,200 ש"ח בגין עזרת הזולת לעבר; 135,233 ש"ח בגין עזרת הזולת לעתיד; 50,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד; 30,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד; 92,205 ש"ח בגין כאב וסבל; 138,348 ש"ח בגין הפסד פנסיה. מסכום זה ינוכו תגמולי הביטוח הלאומי. 

הערעור והערעור שכנגד

6.         ניתן לחלק את הטיעונים בערעור ובערעור שכנגד לשלושה ראשים: קביעת כושר ההשתכרות עובר לתאונה; קביעת הנכות התפקודית; והפיצויים בראשי הנזק השונים. ככלל, טוענת המשיבה, כי לעברו הרפואי של המערער, היותו מוכר כבעל 100% נכות, אמורה להיות השלכה על ההליך כולו, לרבות שיעור הפיצויים.

הנכות התפקודית

7.                       בית המשפט קבע:

"לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לעניין זה (אפשרות החזרה של המערער למקום עבודתו הקודם או השתלבות במקום עבודה חדש - ז' ה') , ולאחר ניתוח חקירתו של התובע בשים לב, כי התובע נחקר על דוכן העדים בעמידה משך שעה וחצי באופן רצוף, מבלי שהתרשמתי כי הדבר אינו אפשרי, ואף לא נתבקשתי לאשר את עדותו בישיבה, לא שוכנעתי כי התובע איבד את כושרו לעבוד באופן מוחלט, אם כי אין להתעלם מהנכות הקשה שנותרה לתובע בעקבות התאונה, במיוחד לאור מהות הפגיעות ומיקומן בגוף. מכאן הגעתי למסקנה כי לצורך חישוב הפסד השתכרותו של התובע יש להעמיד את נכותו הרפואית על 65% נכות פונקציונאלית על כל המשתמע מכך" (עמ' 8) .

8.                 לטענת המערער, שגה בית המשפט משקבע לו נכות תפקודית בשיעור 65%. ממכלול הנסיבות, לרבות אופי הנכות ממנה הוא סובל, ההיסטוריה הרפואית, ההיסטוריה התעסוקתית, תקופות אי הכושר הארוכות, גילו (56), הכשרתו והשכלתו, נגרם לו, למעשה, אובדן כושר עבודה מלא. לטענתו, עבודתו כשומר היתה כרוכה בפעילות פיזית, הליכה ועמידה ממושכת. הוכח, שהמערער לא יכול לבצע  פעולות אלה לאחר התאונה. יש לזקוף לחובת המשיבה את התנגדותה למינוי מומחה תעסוקתי. המערער לא שב לעבודתו לאחר התאונה, ולא הצליח להשתלב בעבודה אחרת, עקב מצבו לאחר התאונה ובעקבותיה.

9.                 אף לטענת המשיבה, שגה בית המשפט בקביעת הנכות התפקודית. הנכות שנגרמה למערער בתאונה ממוקדת כולה בכף רגל ובקרסול רגל ימין. המערער מסוגל לעבוד בישיבה, ואף יכול היה לשוב לעבודתו הקודמת (לטענת המשיבה, עבודתו הסתכמה בעצם נוכחות אדם ער במוסך בשעות הלילה). המערער לא הצביע על כל ניסיון לחזור לעבודתו הקודמת (או מכתב המעיד על פיטוריו), ולמעשה על ניסיון כלשהו לחזור לשוק העבודה. בית המשפט לא נתן משקל ראוי לעברו הרפואי של המערער, בגינו נקבעה לו עובר לתאונה נכות כללית בשיעור 100%: "כושר עבודתו של המערער נפגע, אם בכלל, חרף דרגת הנכות הרפואית שנקבעה, באופן חלקי ביותר ובשיעור שאף אינו מגיע לדרגת הנכות הרפואית" (עיקרי הטיעון מטעמה).

10.        בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, נאמר:

"בצד קביעת הנכות הרפואית, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו בעתיד של התובע, אם התובע טוען להפסד כזה. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. בין הנתונים המסייעים לבית המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה. לנכות זו, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר השתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיילקח בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע.

נכות רפואית בשיעור מסויים יכולה להשפיע על יכולת התיפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה בו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו ...".

           בנסיבות הענין, אדון בקביעת הנכות התפקודית ובהפסד כושר ההשתכרות במשולב.

10.       לדעתי, צודקת המשיבה וממילא יש לדחות את טיעוני המערער בסוגייה זו.

           הערכתו של בית-משפט קמא בדבר הנכות התפקודית והפסד כושר השתכרותו של המערער, לא התבססה על חוות-דעת מומחה רפואי לתעסוקה (תהא הסיבה לכך אשר תהא) ולא על ראיות כלשהן.