פסק-דין בתיק עא 2521/07

            השופט ד"ר קובי ורדי

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת מני-גור) מיום 5/3/07 בת.א 1318/05 שקיבל את תביעת המשיב כנגד המערערת וחייב אותה בתשלום סכום החוב הנתבע בסך 26,340 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

            הרקע, העובדות והמחלוקות

2.         מדובר בתביעה שהגיש המשיב (להלן: "המשיב" או "הבנק") בסדר דין מקוצר כנגד המערערת בגין ערבותה לחברת "טיב רהיטים סניף רעננה בע"מ" (להלן: "החברה" או "החייבת"), שניתן כנגדה צו פירוק ביום 10/6/04 ונכון ליום הגשת התביעה לא היתה פעילה.

3.         אין מחלוקת שהמערערת היתה ערבה לחברה, ושבספרי הבנק היתה יתרת חובה בחשבון החברה, ברם לטענת המערערת, לא היה קיים כלל חוב לחברה והיא אף נמצאת ביתרת זכות גדולה ולכן אין לחייבה כערבה.

            זאת, מכיוון והבנק כיבד שיקים של החברה בחתימת יד אחת שעה שניתנה לו הוראה בינואר ב-1999 לכבד שיקים בשתי חתימות, של המערערת ושל גרושה מר אמיר השכל (להלן: "הגרוש"), וזאת לאור סכסוך אישות בין המערערת לבין גרושה (כאשר בעבר, לפני הוראה זו, ניתן היה לכבד שיקים של החברה גם בחתימה אחת). זאת, עפ"י פרוטוקול של החברה שהוכן ע"י רו"ח מועלם ונמסר לבנק.

4.         לטענת המשיב, חשבון החברה נפתח ב-8/6/98, כאשר במעמד פתיחת החשבון הוצג אישור דירקטוריון של החברה לפיו מורשי החתימה בחשבון הינם המערערת והגרוש (כל אחד מהם). ב-26/2/03, זמן קצר לפני קבלת תעודת הגירושין, חתמו בני הזוג על מסמך לפיו הגרוש יוצא מהחשבון והמערערת נותרת בו. ביום 14/5/04 חתמה המערערת על כתב ערבות מתמדת לכל חובות החברה וביום 10/6/04 ניתן צו פירוק כנגד החברה.

לטענת המשיב, הפרוטוקולים עליהם מסתמכת המערערת לא נמצאו בתיק החברה בבנק, שם לא מצויה כל הוראה של החברה שיש לכבד שיקים חתומים בשתי חתימות (של המערערת והגרוש) ואין כל ראיה שמסמכים אלו התקבלו בבנק.

לטענת המשיב, מדובר בשיקים שהוצאו במשך תקופה ארוכה של כשנה וחצי, לגביה נטען ע"י המערערת שהיה מקום לכבד רק שיקים החתומים בשתי חתימות, ולמרות שבמהלך תקופה זו כובדו גם שיקים שנחתמו רק בחתימה אחת - לא הלינה המערערת על כך מעולם, ולא טענה כנגד ביצוע הפעולות בחשבון, כך שאף אם היתה ניתנה הוראה הרי שמדובר בהרשאה בהתנהגות.

פסק הדין של בית משפט קמא

5.         בית המשפט קבע כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הטענה היחידה בגינה ניתנה לה רשות להתגונן, דהיינו, שניתנה הוראה לבנק לכבד שיקים בשתי חתימות בלבד עקב הסכסוך בינה לבין גרושה, ושעקב התרשלות הבנק לא היה צריך לכבד עשרות שיקים במשך כשנה וחצי בסכום של כ-2 מליון ש"ח, ולכן יתרת החשבון בחברה היתה אמורה לעמוד ביתרת זכות גדולה.

            בית המשפט קבע שגירסתה של המערערת אינה סבירה, רצופה בעדויות שמיעה, בלא שהובאו עדויות וראיות לגבי המצאת ההוראה לבנק לענין כיבוד השיקים בחתימה אחת בלבד (כשאין על המסמך שהוצג חותמת "נתקבל" ע"י הבנק), בלא שהובאו לעדות הגרוש ורו"ח מועלם שנטען שערך את הפרוטוקול של החברה ומסרו לבנק.

            בית המשפט קבע שגירסתה של המערערת אינה מהימנה ושהיא עוררה רושם בלתי מהימן בעדותה שהיתה עדות מגמתית .

            בית המשפט קבע כי התנהגות המערערת שלא העלתה את הטענה לגבי החתימות למרות שקיבלה דיווח שוטף מהבנק ממנו עולה כי הבנק כיבד עשרות שיקים בחתימה אחת במשך כשנה וחצי. דבר זה מצביע על חוסר סבירות בגירסתה ומצביעה על הסכמתה לנוהג שהיה או לרשלנות 100% מצידה, כך שבכל מקרה היה דין התביעה להידחות וזאת גם אם היה מוכח שניתנה הוראה לכיבוד שיקים בשתי חתימות בלבד (הוראה שלא הוכח שניתנה).

            טענות הצדדים בערעור

6.         לטענת המערערת, הבנק היה צריך להוכיח את טענתו ולהביא ראיות לכך שלא ניתנה הוראה לכבד שיקים בחתימה אחת בלבד, ולא מדובר בטענת "הודאה והדחה" כפי שקבע בית המשפט קמא.

            לטענת המערערת, הובאו ראיות אוביקטיביות ע"י המערערת שאינן קשורות למהימנות (כמו החלטות בית המשפט לענייני משפחה), התומכות בטענת המערערת, בעוד המשיב לא הביא כל ראיות התומכות בטענתו שהיא טענת הגנה.

7.         לטענת המשיב, מדובר בפסק דין של בית משפט קמא שקבע קביעות עובדתיות וקביעות של מהימנות שאין מקום לערכאת הערעור להתערב בהן.

            לטענת המשיב, הנטל להוכיח את טענות המערערת לענין טענת הקיזוז עקב ההוראה שניתנה לחיוב חשבון החברה בשתי חתימות היה מוטל על המערערת והיא לא עמדה בכך ולא הביאה ראיות ו/או עדים התומכים בכך.