פסק-דין בתיק עא 2501/04

השופט עודד גרשון :

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט שמעון שר) בת.א. 5356/00 מיום 25/3/04 אשר לפיו נדחתה תביעתו של המערער כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "בנק לאומי" או "הבנק") וכנגד רשם המשכונות.

הערעור הוא על דחיית התביעה כנגד הבנק בלבד.

2.         השתלשלות העניינים

א.         בחודש אוגוסט 1996 רכש המערער רכב משא תומך מס' רישוי 2499900 (להלן - "הרכב") מאת גב' מיכל חלק (להלן - "מיכל") אשר הייתה רשומה במשרד הרישוי כבעלים של הרכב.

ב.         לצורך מימון הרכישה נטל המערער הלוואה מבנק מרכנתיל דיסקונט על סך 154,008 ש"ח, כנגד רישום משכון לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט אצל רשם המשכונות.

ג.          ביום 1/10/96 נתפס הרכב על ידי בנק לאומי כזוכה בתיק הוצאה לפועל בגין חוב של מר שלומי חלק (להלן - "שלומי").

הסכסוך שבין הצדדים הוא באשר לזכויותיהם הסותרות של המערער ושל בנק לאומי ברכב.

ד.         המערער הגיש לבית משפט השלום בעכו תובענה על דרך של המרצת פתיחה שבה עתר לקבלת פסק דין אשר יצהיר כי הרכב הינו בבעלותו היחידה והבלעדית, כי רכב זה נקי מכל חוב, עיקול ו/או שעבוד לטובת הבנק וכי אין לבנק כל זיקה ו/או זכויות ברכב ועל כן תפיסת הרכב שבוצעה ביום 1.10.96 על ידי הבנק במסגרת תיק הוצל"פ 02-07786-92-2 (לשכת הוצל"פ חיפה) נעשתה שלא כדין ובניגוד לחוק (כך תוארה התביעה בפסק דינו של כבוד השופט חטיב במסגרת ה"פ 197/96).

התביעה שבתיק ה"פ 197/96 נדחתה ביום 30/7/98 על ידי כבוד השופט האשם חטיב. בפסק הדין נכתב, בין היתר:

"ב"כ המבקש (המערער בתיק שלפנינו. ע.ג.) טען כי המשיב מס' 3 (הבנק. ע.ג.) נהג ברשלנות בכל הקשור לעניין המשכון הנ"ל, וגרם לכך כי המבקש יוטעה להאמין כי המשכון בוטל. אין בטענה זו של רשלנות כדי לבטל את זכותו של המשיב ברכב כבעל משכון שהינה זכות קניינית. יתכן ובידי התובע עילה לתביעה נזיקית ע"פ עילת הרשלנות, בין אם נגד המשיב מס' 3, ובין אם נגד משרד הרישוי, ואיני מביע דעה בעניין זה, אולם לא בכך עסקינן בתובענה זו. ואין באלה כדי להביא לדחייתה של זכות המשכון של המשיב מס' 3 מפני זכותו של המבקש, שאין חולק כי הוא קנה את הרכב מבלי שידע כי על הרכב רובץ משכון לטובת המשיב, אולם משבחר המבקש שלא לבדוק את מצב הרכב מבחינת רישום משכונות, במוסד היכן שהרישום של המשכונות מתנהל על פי דין, נטל המבקש על עצמו סיכון, ואין לו אלא להלין על עצמו". (פיסקה 9 לפסק דינו של כבוד השופט חטיב).

המערער לא הגיש ערעור על פסק הדין האמור.

ה.        לאחר האמור לעיל קם המערער והגיש לבית משפט השלום בעכו את התביעה שבת.א. 5356/00 כנגד הבנק ורשם המשכונות, בגין רשלנות (זוהי התביעה נשוא הערעור שלפנינו).

            בתביעתו עתר המערער לחייב את הבנק ואת רשם המשכונות "ביחד ולחוד" לשלם לו סך של 230,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הסכום האמור מורכב משני חלקים:

(1)         סך של 200,000 ש"ח בשל כך שכתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבעים הפסיד המערער את הכנסתו בסך של כ-24,000 ש"ח לחודש ועקב כך "נכנס לקשיים כספיים שמנעו ממנו עמידה בהחזר תשלומי ההלוואה במועדם. כתוצאה מן האמור, התובע נשא בריבית פיגורים, כך שסכום ההלוואה הגיע לסך של למעלה מ-200,000 ש"ח, דבר המסביר את העובדה כי ההלוואה טרם הוחזרה במלואה עד היום".

(2)         סך של 30,000 ש"ח בשל עגמת הנפש הרבה שנגרמה למערער עקב ההליכים המשפטיים הקודמים שנוהלו, אי הנוחות ונזק לא ממוני.

ו.          המערער טען בתביעתו כי עקב ניהול התובענה שבה.פ. 197/96 הנ"ל ובמהלך ניהול התובענה, נתבררו לו העובדות שלהלן:

(1)        הרכב היה בבעלותו של מר שלומי חלק ונרשם על שמו החל מיום 28/10/93.

(2)        ביום 19/12/93 מושכן הרכב לטובת הבנק והמשכון נרשם אצל רשם המשכונות בחיפה.