פסק-דין בתיק עא 2480/06

כב' השופט שאול שוחט:

1.                  זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט רחמים כהן) בת.א. 55272/95 מיום 14.5.06, במסגרתו התקבלה בקשתו של המשיב לדחיית תביעת המערערים על הסף מחמת "השתק פלוגתא". בנוסף, נסוב הערעור אף על החלטתו של בימ"ש קמא מיום 31.7.05 בה ביטל בימ"ש קמא, מחובת הצדק, פסק-דין שניתן לטובת המערערים כנגד המשיב באותה התובענה, על ידי כב' השופט א. טל ביום 3.9.96, מחמת העדר התייצבות.

רקע עובדתי

2.                  תחילתה של הסאגה המשפטית שבפנינו בתביעה אותה הגישו המערערים כנגד המשיב ביום 8.8.1995 (ת.א. 55272/95; להלן תיקרא " התביעה"). מהות התביעה, על פי כותרתה, אכיפת הסכם ופיצויים בשל הפרתו. ההסכם שאכיפתו התבקשה, עפ"י הנטען בכתב התביעה, הינו הסכם פשרה שנכרת ביום 24.2.94 בין המערערים לבין המשיב שקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה. עפ"י ההסכם ישלמו המערערים למשיב סכום נוסף של 50,000$ על הסכום ששולם לו, בנוסף להתחייבות של המערערת 1 להעביר לו (למשיב) 10% ממניותיה, וזאת בתמורה לכך שידאג לפינוייה של דיירת בשם גב' פרדריקה זקס היימר מבניין המצוי ברח' המגינים פינת רח' בן גוריון בחיפה, תוך שישה חודשים מיום חתימת ההסכם. בכתב התביעה טענו המערערים, כי הגם שהם עמדו בהתחייבויותיהם עפ"י ההסכם לא טרח המשיב לפנות את הדיירת נכון ליום הגשת התביעה (הגם שחלף המועד הקבוע עפ"י ההסכם) ואף סילק במעשה בריונות חברת שיפוצים ששכרו המערערים לצורך שיפוץ הבניין. מכוח טענות אלו ביקשו המערערים לאכוף את ההסכם באופן שביהמ"ש יחייב את המשיב לעמוד בהתחייבותו לפינוי הדיירת ולשלם פיצויים בסך של 200,000 ש"ח.

3.                  ביום 3.9.96 ניתן ע"י כב' השופט א.טל פס"ד בתובענה, שקיבל את התביעה, וזאת בהעדר התייצבות מטעם המשיב לישיבת קדם המשפט.

4.                  ביום 18.5.03 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק-דין זה מחמת הצדק (בש"א 164525/03) מהטעמים הבאים: כתב התביעה מעולם לא הומצא לו; הוא לא ידע על קיומה של התביעה; לא קיבל כל זימון; לא הוזמן לדיון ולא ייפה כוחו של איש לקבל את כתב התביעה במקומו או לייצגו. ביום 31.7.05 נעתר בימ"ש קמא, לאחר קבלת עמדת המערערים, לבקשת המשיב וביטל את פסה"ד.

בערעור זה, כזכור, מלינים המערערים גם על החלטה זו של בימ"ש קמא שלמעשה "החייתה" את התביעה אותה הגישו המערערים ובה זכו שנים קודם לכן.

5.                  ביום 26.3.06 הגיש המשיב בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ("השתק פלוגתא"). טענתו המרכזית של המשיב בבקשה היתה, כי השתק  הפלוגתא קם בענייננו מכוח פסק-דין שניתן ע"י בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ע.סולומון צ'רניאק) ,ביום 4.12.02, בו נדחתה תובענה על דרך המרצת פתיחה (ה.פ. 10175/99; להלן: " המרצת הפתיחה") אותה הגישו המערערים ואחרים כנגדו ביום 4.2.99. בהמרצת הפתיחה עתרו המערערים לביטול או למתן הכרזה על בטלות העברת המניות במערערת 1 למשיב שהועברו לו מכוח הסכם הפשרה שאת אכיפתו ביקשו המערערים בתובענה בפני בית המשפט קמא. ערעור שהגישו המערערים על פסה"ד שניתן בהמרצת הפתיחה נדחה ע"י בית המשפט העליון ביום 5.1.05 (ע"א 633/03).

בימ"ש קמא הכריע בבקשה ביום  14.5.06 ,לאחר קבלת עמדת המערערים לה. בהחלטה מנומקת קיבל בימ"ש קמא את טענת המשיב, כי ההכרעות שנתנו בהמרצת הפתיחה עולות כדי השתק פלוגתא בתביעה. לפיכך, נתן בימ"ש קמא פס"ד בו הוא דוחה את התובענה מן הטעם האמור. מכאן הערעור.

דיון

6.                  את הדיון יש לפתוח במחלוקת שהביאה ערעור זה, שהוגש בזכות, לפתחנו - הערעור על פסק-דינו של בימ"ש קמא מיום 14.5.06 במסגרתו התקבלה בקשתו של המשיב לסילוק תביעת המערערים על הסף מחמת "השתק פלוגתא". רק אם לא יתקבל הערעור בסוגיה זו, והתביעה לא תושב לדיון לבימ"ש קמא, אזי יהיה מקום לבחון את הערעור על החלטת הביניים של בימ"ש קמא (שנתנה בבש"א 164525/03) מיום 31.7.05 בה בוטל, מחובת הצדק, פסה"ד  שניתן לטובת המערערים בתובענה ביום 3.9.96.

7.                  ההלכה הפסוקה ביחס להשתק פלוגתא נקבעה בפסק דינו של כב' הנשיא אגרנט, בע"א 247/66 קלוזנר נגד שמעוני (פ"ד כב(2), 561), בעמ' 583), כדלקמן:

"אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין שתי העילות של שתי התביעות".

עפ"י ההלכה הפסוקה, השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסויימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת, אם מתקיימים ארבעה תנאים מצטברים כדלקמן:

א.            הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

ב.             קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית-המשפט לעניין אותה פלוגתא.

ג.              ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא ובקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.

ד.             ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה.

(לסיכום מפורט של התנאים להקמת מעשי בית דין, על שני ענפיו - השתק עילה והשתק פלוגתא - ראו ספרה של נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, התשנ"א, בעמ' 441).

8.                  בימ"ש קמא קבע בפסק-דינו, כי העובדות הנטענות בכתב התביעה לפיהן המשיב הוא שהתחייב בהסכם הפשרה והוא זה שהיפר אותו, נדונו ונדחו כבר בהליך קודם בין הצדדים - אותה המרצת פתיחה שנדונה בביהמ"ש המחוזי (ה"פ 10175/99) ומכאן שמתקיים בסוגיות אלו הכלל של "השתק פלוגתא". לטענת המערערים התנאים המצטברים שפורטו לעיל לא מתקיימים במקרה זה והכרעת בימ"ש קמא בטעות יסודה. 

על מנת להכריע בטענות אלו יש לבחון את טענות המערערים כפי שבאו לידי ביטוי בכתב תביעתם שהיה בפני בימ"ש קמא, אל מול טענותיהם בהמרצת הפתיחה והכרעות בית המשפט שדן בה.