פסק-דין בתיק עא 244/06

1.         בפניי ערעור שהוגש על ידי שמי בר (ת.ח.) 1993 בע"מ (להלן: "המערערת") על החלטת כב' רשם בימ"ש השלום בחיפה בבש"א 16820/06 ליתן למיכלין ושות' בע"מ (להלן: "המשיבה") רשות להתגונן בתביעה שהגישה המערערת במסגרת ת.א. 15712/06.

            החלטת כב' הרשם:

2.         בתאריך 2/11/06 ניתנה החלטת כב' הרשם שלא במעמד הצדדים ובלא שהתקיים דיון ובמסגרתה ניתנה למשיבה רשות להתגונן.

            בהחלטתו מציין כב' הרשם כי המשיבה טענה בבקשתה כי המערערת עשתה פעולות שונות במבנה נשוא כתב התביעה שגרמו למשיבה נזק ומנעו ממנה שימוש במחסן האחורי ושימוש סביר בשאר חלקי המושכר.

            עוד מציין כב' הרשם כי המשיבה טענה בבקשה כי שולם החלק היחסי המתייחס לחלק המושכר בו יכלה המשיבה לעשות שימוש ואכן נראה שבאופן ממוצע משלמת המשיבה כ-75% מסכום החשבונות שמוציאה המערערת.

            לבסוף במתן החלטתו לרשות להתגונן סיכם כב' הרשם וציין כדלקמן:

"עניין זה מחזק במעט ולכאורה בלבד את טענות המבקשת ולכן ובעיקר נוכח מגבלות ההליך הנוכחי בו אין המשיבה (בענייננו-המערערת) יכולה להביא את גרסתה העובדתית ותשובתה כנגד טענות המבקשת ניתנת למבקשת רשות להגן והתצהיר יהווה כתב הגנה".

            טענות הצדדים בתמצית:

3.         המערערת טוענת כי כב' הרשם טעה עת שניטלה מן המערערת האפשרות לחקור את המצהיר מטעם המשיבה על תצהירו. המערערת טוענת כי פועל יוצא מן האמור קביעותיו העובדתיות של כב' הרשם הינן מוטעות והן אף אינן מתיישבות עם האמור בבקשת המשיבה לרשות להתגונן ובתצהיר. בשעה שהמשיבה ציינה מפורשות בסעיף 18 לבקשה לרשות להתגונן כי הינה משלמת רק את החלק היחסי של דמי הניהול, החשמל והביטוח המגיע ביחס למושכר בו היא יכולה לעשות שימוש, קבע כב' הרשם כי המשיבה משלמת דמי שכירות יחסיים.

            עוד טוענת המערערת כי מעבר לעובדה שטענות המשיבה בכל הנוגע לאי תשלום דמי השכירות בשל אי יכולת לעשות שימוש ראוי במושכר מופרכות, הרי בסעיף 21.6 להסכם השכירות שנקשר בין הצדדים ויתרה המשיבה על זכות הקיזוז.

4.         המשיבה טוענת כי החלטת כב' הרשם מעוגנת בדין ובהלכה הפסוקה. עוד טוענת המשיבה כי משעמדה המערערת על קיום דיון בתובענה במסגרת ישיבת קדם משפט מנועה היא מלשוב ולהתדיין ביחס לזכות המשיבה לרשות להתגונן.

            דיון:

5.         במסגרת כתב התביעה טוענת המערערת כי המשיבה חדלה החל מחודש פברואר 2006 על דעת עצמה לשלם למערערת דמי שכירות ודמי ניהול בגין המושכר ועל כן הוגשה על ידה בתאריך 29/8/06 תביעה על סך של 378,863 ש"ח.

6.         במסגרת הבקשה לרשות להתגונן טענה המשיבה טענות שונות לפיהן אינה יכולה עוד לעשות שימוש ראוי במושכר ועל כן כופרת היא בחיובי דמי השכירות הנתבעים בתביעה.

7.         בתיקון מס' 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשס"ה-2005 (להלן: "התקנות") נוספה תקנה 205ג' שלשונה כדלקמן:

"ביהמ"ש או הרשם יחליט בבקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא מטעמים מיוחדים שיירשמו לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

8.         תכליתה של תקנה 205ג' הינה ללא ספק לחסוך מזמנם של בתי המשפט ומזמנם של הצדדים וכן לייעל את הדיון בבתי המשפט לטובת כל הצדדים במניעת דיוני סרק ובחסכון בהוצאות.

            מקום בו ברור מכתבי הטענות כי הדיון מיותר ולנוכח ההלכות המקנות רשות להתגונן תינתן הרשות להתגונן בכל מקרה, אכן יש מקום לפעול על פי התקנה וליתן החלטה אף בלא חקירת המצהיר.

            המחוקק הדגיש כי על ביהמ"ש לנהוג משנה זהירות ועליו לפרט נימוקים מיוחדים שיירשמו מקום בו יעשה שימוש בסמכותו על פי התקנה וידחה בקשה לרשות להתגונן על יסוד הבקשה.