פסק-דין בתיק עא 2397/06

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת טולקובסקי) בת.א. 13519/03 מיום 08.05.06 לפיו נדחתה תובענת עזבונו של המנוח מרקו בכר ז"ל ואלמנתו הגב' לאונטינה בכר תבדל"א (להלן: "המערערים") לפיצויים על מות המנוח, לאחר שקבע כי המערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח שמות המנוח נגרם כתוצאה מתאונת דרכים.

2. התובענה הוגשה על פי חוק הפלת"ד כנגד הקרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים להלן: "קרנית" [המשיבה 1], וכנגד חמראוי להלן: "חמראוי" [המשיב 2] אשר על פי הנטען נהג במלגזה שפגעה במנוח, וכן כנגד חברות הביטוח הדר ואבנר להלן: "המשיבות 3 ו-4" אשר הודו בקיום ביטוח תקף שכיסה את שימושו של חמראוי במלגזה האמורה במועד הרלבנטי לענייננו.

3. ביום 14.01.02 בשוק הסיטונאי של תל אביב, נמצא המנוח שוכב חסר הכרה וסובל מחבלת ראש שהביאה למותו. לטענת המערערים, פגיעת מלגזה נהוגה בידי חמראוי היא שגרמה לנפילתו של המנוח, לפגיעה בראשו ומכאן למותו. 

המשיבים כפרו בכך שהמנוח נפגע בתאונת דרכים, והמחלוקת בפני הערכאה הדיונית סבה על נסיבות הפטירה, לאחר שהדיון פוצל ונקבע כי שאלת החבות תוכרע ראשונה.

4. לבית המשפט הוגש בהסכמה כחומר ראיה גם תיק המשטרה במלואו והעידו בפניו ד"ר חן קוגל, פתולוג מטעם המערערים; בוחן התנועה רס"מ אלון ניסן, שחקר את האירוע; וכן עדים נוספים מטעם הצדדים, ביניהם בתו וחתנו של המנוח, עדי ראיה אחרים וכן חמראוי; הכל כפי שיפורט להלן.

בית המשפט ניתח את הראיות שהובאו בפניו וקבע בסופו של יום כי הסיבה שהובילה לנפילת המנוח "נותרה עלומת ובלתי מבוארת" ודחה, כאמור, את התובענה.

לטעמם של המערערים כמפורט בעיקרי טיעוניהם, מהעדויות שהובאו בפני בית המשפט התחייבה מסקנה אחרת והיא כי סביר יותר להניח שהמנוח נפגע מהמלגזה בה נהג חמראוי או שנפטר מפגיעת כלי רכב אחר. זאת ביססו המערערים על חוות דעתו של ד"ר קוגל אשר העיד על פי טענתם (סעיף 3 לעיקרי טיעוניהם) כי "נסיבות הנפילה וסימני חבלה טריה שהוטבעה בשוק רגל של המנוח" מחייבים מסקנה כי "המנגנון הסביר לנפילתו של המנוח הינה פגיעה בשוק רגלו של המנוח ע"י רכב שנסע במהירות איטית". לטענתם עדות ד"ר קוגל לא נסתרה ובית המשפט הסיק ממנה מסקנות מוטעות.

עוד טענו שבית המשפט התעלם מסתירות בגירסות חמראוי וכן טעה בכך שלא קבע כי העד פינקשלטיין, שהיה עד ראיה לנפילתו של המנוח, אויים על ידי גורמים בשוק ובכך שקבע כי הוא (פינקלשטיין) מוגבל שכלית. לטענת המערערים, הגם שלא היתה עדות ישירה לתאונה, הרי על פי מאזן ההסתברויות סביר יותר להניח שמותו של המנוח נגרם בתאונת דרכים ולא באופן אחר.

5. קרנית חזרה בעיקרי טיעוניה על ההלכה הידועה, שאין בית משפט של ערעור מתערב בדרך כלל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט ששמע את העדויות, ולגופו של עניין מדגישה כי חוות דעתו של ד"ר קוגל איפשרה מספר תרחישים לתאונה, ובדין לא יכול היה בית המשפט להעדיף תרחיש אחד על פני משנהו. עוד הוסיפה קרנית וטענה כי גם שאר הראיות תמכו בכך שהמנוח נפל באופן עצמוני, וכי את החבלה בשוק ימין של המנוח ניתן לייחס לתרחישים אפשריים אחרים מתאונת דרכים וזאת בנסיבות שהוכחו: כביש בתוך שוק עליו נוהגים הסוחרים לפרוק מרכולתם להציב משטחי סחורות, להציב ארגזים ריקים וכיוצא בזה, לכן גם נשללת לפי השקפתה האפשרות שמדובר בתאונת פגע וברח שנגרמה על ידי אלמוני.

בפרט הדגישה קרנית בעיקרי טיעוניה שאם בתאונת דרכים עסקינן, אין כל אפשרות להסיק מחומר הראיות שרכב אחר פגע במנוח ולא המלגזה היות והעדים שנכחו במקום (סמי שירי ופינקלשטיין) לא הזכירו נוכחותו של רכב אחר בזירה.

6. גם המשיבים 2-4 (הנהג חמראוי וחברות הביטוח הדר ואבנר) חזרו בעיקרי טיעוניהם על ההלכה הפסוקה כי ערכאת ערעור לא תתערב על פי רוב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה. הם הדגישו כי עד אחד (פינקלשטיין) "היה על סף הפיגור", כי הפתולוג לא יכול היה לתת עדות ברורה על אופן קרות התאונה, כי העד מכרם לא נכח במקום "והעדים היחידים שיכלו לראות את האירוע, מר שירי וחמראוי, העידו כי המנוח לא נפגע ממלגזה". לטענתם, מאחר וקביעות הערכאה הדיונית התבססו במידה רבה על התרשמות ישירה והערכת מהימנות גירסאות העדים, על אחת כמה וכמה שאל לנו להתערב בהן.

עוד הוסיפו וטענו כי אם יקבע שהמנוח נפגע בתאונת דרכים, על קרנית להיכנס לתמונה מאחר ובשוק מסתובבים כלי רכב נוספים וגם "בשוק נוהגים כמו מטורפים". כעדותו של חמראוי. וכן מאחר וסמי שירי וכן פינקלשטיין, העידו כי לא ראו את המלגזה בה נהג חמראוי כשהיא פוגעת במנוח וחמראוי שלל פגיעה כזו מכל וכל.

7. לאחר שבחנו היטב את כל חומר הראיות שהוצג בפני הערכאה הדיונית, לאור ממצאיה העובדתיים ומסקנתה הסופית בפסק הדין - כי לא עלה בידי המערערים להרים את הנטל המוטל עליהם במשפט - מצאנו שיש מקום במקרה הנדון להפוך הקערה על פיה.

העד פינקלשטיין היה עד ראיה ישיר לאירוע והוא עד מפתח בענייננו.

נדגיש, שהערכאה הדיונית אמנם ציינה בפסק דינה כי היא התרשמה שפינקלשטיין הוא "אדם בעל יכולת שיכלית מוגבלת ביותר", אך לא זו הסיבה שמנעה ממנה להסתמך על עדותו, כי אם קביעתה ש "בהתחשב בכך שפינקלשטיין ראה את האירוע ממרחק ובהודעתו למשטרה בסמוך לאחר האירוע מסר פרטים לגבי זהות הנתבע, אך מאידך לא העיד כי ראה שהמלגזה פגעה במנוח ובהעדר כל ראיה פוזיטיבית לפגיעת המלגזה או כל רכב אחר במנוח, איני סבורה כי הוכחה הטענה על פיה המנוח נפגע ונפל כתוצאה מפגיעת רכב בכלל או ע"י המלגזה הנהוגה על ידי הנתבע בפרט".

אין אנו משוכנעות כלל ועיקר שהעד פינקלשטיין הוא בעל יכולת שכלית מוגבלת ביותר. אמנם לא חזינו בו מעיד על דוכן העדים ולא התרשמנו ממנו באופן ישיר, אך העובדה שפינקלשטיין הועסק אצל המנוח תקופה ארוכה ולפני כן עבד שנים ארוכות בשוק הסיטונאי (ראה הודעתו) בתוספת עדותו העניינית והקוהרנטית הן במשטרה והן בפני בית משפט קמא כמשתקף מהודעתו ועדותו - מלמדת שניתן לסמוך על יכולת ההבחנה שלו ועל שיקול דעתו, ואמנם, כאמור, בית המשפט לא הגיע למסקנתו הסופית מחמת דופי כלשהו שמצא בעדותו של פינקלשטיין.

גם מקום שלפני בית המשפט עד שכישוריו האינטלקטואלים דלים, עדיין ניתן להעניק לעדותו את מלוא המשקל, מילא באה הוכחה כי הוא פסול דין (ראו ע"פ 2445/98 דני מלכה נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נז, 358). על אחת כמה וכמה במקרה דנן, שבית משפט לא קבע שכושרו השכלי של פינקלשטיין העלה ספקות כלשהם לגבי משקל עדותו וגם לנו אין ספקות כאלה.

מכל מקום, כאמור, עיון בגירסת פינקלשטיין במשטרה ודקדוק בעדותו בבית המשפט מגלים שלא מתעורר שום ספק באשר לכושרו לתפוס את הסיטואציה שנקרתה בדרכו והיא גם לא כל כך מורכבת. גם העובדה שפינקלשטיין פרץ בבכי על דוכן העדים כאשר העיד וסיפר  שהוא פוחד, אינה מצביעה בהכרח על יכולת שכלית מוגבלת. היא מצביעה יותר על מצוקה אמיתית שיש לקשרה עם פחדיו מאמירה מפורשת וברורה על דוכן העדים שחמראוי פגע עם המלגזה במנוח והסבר לעדותו הרפה בהקשר זה, ובהשוואה שבין גרסתו במשטרה וגרסתו בבית המשפט. מצוקה זו לכשעצמה מעידה על יכולת הבחנתו והבנתו של פינקלשטיין, לא רק את האירוע כי אם גם את התמונה הכללית אליה נקלע בעל כורחו ומצבו האישי כעד על רקע ההתרחשות במובנה הרחב.

בהודעתו במשטרה מיום 17.01.02 (מוצג ז' לתיק מוצגי המערערים) העיד פינקלשטיין כדלקמן: "אני עובד של מרקו בכר (המנוח) בשוק הסיטונאי ביתן א' חנות 11 וביום שני בבוקר בשעה 09:00 לערך ישבתי לאכול ארוחת בוקר על הרמפה בכניסה לחנות ליד המקרר שמה, ומשם רואים לכל הרחוב. אני ראיתי את מרקו נופל כשלידו היתה מלגזה עם משטחים, אני ראיתי את מרקו כשהוא נופל אחורה.