פסק-דין בתיק עא 2347/04

השופט י. גריל :

א.         בפנינו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא, כב' השופט ר. חרסונסקי) מיום 12.2.04 בת.א. 12146/02, לפיה קבע כב' השופט קמא כי ארעה למשיבה תאונת דרכים ביום 18.4.01, כגירסתה, וכן חוייבו המערערים לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ב.         הנסיבות הצריכות לעניין הינן אלה. המשיבה, ילידת 1951, הגישה ביום 24.6.02 כתב תביעה לבית משפט קמא וטענה, שבתאריך 18.4.01 נפלה ונחבלה קשה בקרסולה, ברגליה ובחלקי גופה השונים, וכי האירוע המתואר הינו בגדר תאונת דרכים.

בכתב ההגנה שהגישו המערערות מס' 2 ומס' 3, הוכחשה הטענה שהמשיבה היתה מעורבת בתאונת דרכים.

ג.          נהג הרכב נשוא הדיון היה המערער מס' 1 - דואהדי עורסאן, שהינו בנה של המשיבה. בתצהיר העדות הראשית שלו טען, שביום 18.4.01, לאחר שסיים עבודתו בשעות הבוקר, חזר לבית הוריו במטרה לקחת את אמו - המשיבה, לאתר הבניה של ביתו החדש כדי להראות לה את שלבי הבנייה. משם חזרו השניים (ברכבו של המערער מס' 1), לבית מגוריהם. הרכב עצר ליד הבית.

בשעה שירדה המשיבה מן הרכב, היא נפלה ונחבלה. שעה שנפלה המשיבה, היה המערער עדיין בתוך הרכב כשהוא מותנע, והמערער התכוון להמשיך בנסיעה חזרה למאפיה כדי להחזיר את הרכב לשימוש אחיו.

לטענת המערער, לאחר שאמו נפלה, הוא שמע את צעקותיה, ירד מן הרכב, עבר לצד השני של הרכב וראה את אמו על הרצפה ליד דלת הרכב, כשזו עדיין פתוחה. הוא עזר לה לשבת בצד עד שנסע למאפיה והחליף את הרכב שבו נהג ברכב אחר - פרטי - ששייך לאחיו יוסף, כדי לקחת את אמו לרופא.

הסיבה להחלפת הרכב היתה, שהרכב ממנו נפלה המשיבה, הוא רכב גבוה ובגלל הפגיעה, לא יכלה האם לעלות בחזרה לרכב.

ד.         המשיבה עצמה מסרה גם היא בתצהירה, שביום המדובר נסעה עם בנה - המערער, בחזרה מאתר הבנייה של ביתו לביתה היא, הרכב עצר ליד ביתה ולכשיצאה מן הרכב, תוך כדי ירידה, נפלה ונחבלה. לאחר הנפילה סייע לה המערער לשבת בצד עד שהחליף את הרכב והגיע עם רכב אחר - פרטי - של האח יוסף.

ה.         כב' בית המשפט קמא דן בשאלת החבות תחילה, ובהחלטתו מיום 12.2.04 קבע כי הוא מקבל את טענותיה של המשיבה בדבר אירוע התאונה כגירסתה, בשים לב לכך, שהמשיבה חזרה בחקירתה הנגדית על גירסתה ללא סתירות, וכי גם מי שנהג ברכב - המערער, שהוא בנה של המשיבה, חזר על גירסתו שבתצהיר ללא סתירות.

בית משפט קמא ציין, שהמערערות לא סיפקו לבית המשפט כל גירסה אלטרנטיבית משכנעת לסיבה שבעטייה נפגעה המשיבה למרות שאין מחלוקת שהמשיבה נפגעה ברגלה. המערערות הסתמכו על ראיות נסיבתיות המהוות נסיון כמעט נואש לשכנע את בית המשפט שאירוע התאונה לא התרחש על פי גירסת המשיבה.

ו.          תצהירו של החוקר מטעם המערערות הוגש רק לאחר שהמשיבה העידה בבית משפט ומסרה את גירסתה (בישיבה מיום 23.10.03), ולפי קביעתו של בית משפט קמא, עדותו של החוקר היתה לא לחיוב ולא לשלילה.

החוקר טען, שבמפגש הראשון בינו לבין המשיבה היתה המשיבה מסוייגת ולא שיתפה פעולה ואילו רק במפגש השני מסרה לו המשיבה את גירסתה לאירוע. מכאן הסיק החוקר שהמשיבה בדתה מליבה את סיפור המעשה.

ואולם, בחקירה הנגדית עימתה ב"כ המשיבה את החוקר עם מידע המצביע על כך, שהמשיבה מסרה את אותה גירסה לפני פגישתו עימה, הן בדו"ח האישפוז, הן במשטרה והן בחברת הביטוח.

מציין כב' השופט קמא, שהחוקר לא היה מסוגל לשפוך אור על הנושא, ולמעשה, אין החוקר מביא תשובה עניינית מספקת.

ז.          עד הגנה נוסף היה מר נואף אבו אלהיג'א, שלטענת ב"כ המערערות צויין שמו על ידי בנה של המשיבה, כאילו היה הוא (נואף) במקום אירוע התאונה. נואף שהעיד בפני בית המשפט, לא סיפק לפי קביעתו של בית המשפט קמא כל מידע רלוונטי ולא ניתן להסיק מעדותו דבר.

כותב כב' השופט קמא בפיסקה 10 של החלטתו, שאין הוא מוצא מקום ליתן משקל כלשהוא לעדותו של נואף (שמוכר לחמניות בסמוך למקום האירוע), אשר לא מסר כל מידע רלוונטי ואף טען, שהחוקר כלל לא בא אליו.

ח.         המשיבה טופלה לאחר התאונה על ידי ד"ר מייסרה. לפי תצהירו של החוקר מטעם המערערות (מר אריה אמיתי), סיפר לו הד"ר מייסרה, כי המשיבה הגיעה עם בנה יוסף למרפאת הרופא ולא עם הבן עורסאן (שהוא נהג הרכב). כשנשאל ד"ר מייסרה, האם הוא מכיר את בניה של המשיבה, השיב בחיוב, אך הוסיף, שהוא נוטה להתבלבל ביניהם.

ב"כ המערערות הביע פליאה על טענה זו של ד"ר מייסרה, המכיר היטב את משפחתה של המשיבה, וטוען בעדותו שאיננו מצליח להבדיל בין הבנים של המשיבה. ב"כ המערערות טען, שיש בכך כדי לחזק את עמדת המערערות, אשר טוענות שהתאונה כלל לא התרחשה.