פסק-דין בתיק עא 2340/07

ההליכים בפני כב' הרשם :

1.     המשיב (להלן - הבנק) הגיש לבית המשפט המחוזי, תובענה כספית בסדר דין מקוצר נגד המערערים ואחרים, על סך 7,950,796 ש"ח, בשל יתרת חוב שהצטברה בחשבון המערערת 1 (להלן - החברה) אצל הבנק, ובשל יתרות בלתי מסולקות של הלוואות שהועמדו לחברה על-ידי הבנק. המערער 2 הינו בעל עניין ומנהלה של החברה (להלן - המערער), ונתבע בשל היותו ערב לחובות החברה, ובהתאם לחתימתו על כתב ערבות אישית, בלתי מוגבלת בסכום (להלן - כתב הערבות). 

המערערים הגישו בקשה למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר ולחלופין למתן רשות להתגונן, ובקשתם נדונה בפני כבוד הרשם ד' גלדשטיין (בש"א 16964/02) (להלן - הבקשה). במסגרת הבקשה העלו המערערים טענות הגנה שונות, וביניהן, הפרת הסכמים בינם לבין הבנק, לרבות הטעיה; הפרת חובות נאמנות וזהירות מצד הבנק; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981, לרבות עוולה בנזיקין עקב כך; התנהגות בחוסר תום לב; עיכוב כספים שלא כדין; תנאים מקפחים בחוזה האחיד בין הצדדים והצגת מצג כוזב ומצגים מטעים. יוער כי רובן ככולן של טענות אלו נטענו בבקשה באופן כללי, מבלי פירוט, ועל אחת כמה ללא כימות כספי.

כמו כן נטען כי הבנק החתים את המערער על כתב הערבות, על אף שהאחרון אינו קורא וכותב עברית, ומבלי שהמערער הבין על מה הוא חותם ומבלי שהבנק מילא כלפיו חובות גילוי והסבר נאותים. כך גם נטען כי המערער סירב בכל תוקף לחתום על כתב הערבות כשהתבקש לכך על-ידי הבנק בהזדמנויות אחרות ובמפורש. לאור כך טען המערער, כי הוא זכאי לביטול הערבות בהתאם לדוקטרינה המסורתית של NON EST FACTUM, מאחר ולמעשה "לא נעשה דבר", ולחלופין בשל ההטעיה שהתגלתה בדיעבד.

התצהיר התומך בבקשה ניתן על-ידי המערער, כשרובו ככולו של התצהיר התמקד בטענותיו של האישיות של המערער, בכל הקשור לחתימתו על כתב הערבות, וללא כל טענה המתייחסת לטענות ההגנה מטעם החברה, כפי שצויינו בבקשה.

כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, התיר כבוד הרשם למערערים להגיש תצהיר נוסף מטעמם, תצהירו של מר משה שני (להלן - שני) (להלן - התצהיר הנוסף), בו צויין כי הוא נעשה בתמיכה לבקשתו של המערער לרשות להתגונן. במסגרת תצהיר זה, ציין המצהיר אודות משא ומתן שניהל מטעם החברה מול הבנק, בכל הקשור למימוש בטוחה, וכשלטענת המצהיר, הבנק סירבלהצעות אלו או אחרות.

2.          בהחלטה מיום 5.3.07 דחה כבוד הרשם את הבקשה למחיקת כותרת וקבע כי התובענה שבפניו ראויה להידון במסגרת סדר דין מקוצר.

כך גם דחה כבוד הרשם את טענות המערערים בכל הקשור לנושא גילוי מסמכים בקובעו " לא מצאתי אילו מן המסמכים נדרשים על-ידי המבקשים בגילוי המסמכים אשר ההתייחסות שלהם יכולה להביא לטענות הגנה שלא נטענו על-ידי המבקשים, באשר המסמכים שנדרשים אינם מתייחסים לעצם החוב גופו והחבות עפ"י ההתחייבויות של המבקשים, אלא על אירועים החיצוניים ליצירת החוב, וגובהו לעניין התנהלות המשיב מעבר לחוב...".

לגופן של טענות, קבע כבוד הרשם כי אין בתצהירים שהוגשו על-ידי המערערים על מנת לבסס טיעון בנושא של חיוב מוטעה בריבית חריגה או ביסוס עובדתי לטענה כי קיימים תנאים מקפחים בהסכם.

ביחס לטענת המערער הנוגעת לחתימתו על כתב הערבות, קבע כבוד הרשם כי למרות שסביר שהמערער אינו יודע לקרוא ולכתוב עברית, התברר מהעדויות השונות כי כל הסובבים אותו מסבירים לו ומשיחים עמו בעברית. כך גם עלה כי המערער חותם כדבר שבשגרה על מסמכים בעלי תוקף משפטי בשפה העברית, ולאחר שהדברים הוסברו לו על-ידי שותפו, אחיו או עורך דינו.

עוד הוסיף כבוד הרשם, כי המערער התבקש לחתום על כתב הערבות לאחר שרכש את מלוא מניות החברה, על כן עולה לכאורה מטענתו, כי נוכח סירובו לחתום על כתב הערבות היו האחים שמואלי, מהם נרכשו הזכויות בחברה, נאלצים להישאר ערבים לחברה לבדם, על אף שמכרו את מניותיה. כבוד הרשם לא מצא סיבה כלכלית והגיונית לאפשרות זו. כן גם הביע פליאה מדוע לאחר סירובו של המערער בעבר לחתום על כתב הערבות, לא נזהר האחרון בעת שהוזמן לבנק לחתום על מסמכים נוספים, ומדוע לא הוסבר לו תוכן המסמך על-ידי מי ממקורביו, כפי שהעיד המערער כי כך היה נהוג. כמו כן ציין כבוד הרשם, כי למערער היה אינטרס כלכלי לחתום על כתב הערבות הואיל ולחברה שרכש היה אשראי בבנק, מה גם ששותפיו לחברה חתמו אף הם על כתבי ערבות, ומדוע שייחשב המערער שונה מהם ומדוע שירע הבנק את מצבו מבחינת הבטוחות.

יתר על כן, לפחות ממועד מכתב הדרישה של הבנק, מיום 28.11.99, ידע המערער על כתב הערבות, ומדוע אם כן לא פנה לבנק והזדעק על כך שהונה והוחתם במרמה על כתב הערבות.

עם זאת, ועל אף כל האמור קבע כבוד הרשם, כי הוא מתיר למערער להתגונן בטענה אחת בלבד -  "לא נעשה דבר", בהוסיפו כי בשל קלישותה של הטענה, הרשות להגן מותנית בהפקדה של500,000 ש"ח (להלן - התנאי הכספי).

הערעור :

3.          על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור דנן, וכך פורט המבוקש בפתח כתב הערעור: " כב' ביהמ"ש יתבקש לקבל את הערעור, לבטל את התנאי ולקבוע כי הרשות להתגונן אינה מותנית בכל תנאי כספי, או חלופין, להפחית את הסכום האמור לסכום ריאלי וסביר אשר לא יהווה מחסום מפני התגוננות ראויה והליך הוגן" (ההדגשה אינה במקור - י.ש.).

יוער כי על אף האמור, בדיון שהתקיים בפניי ביום 27.6.07, הסביר ב"כ המערערים כי הערעור הוגש מטעם החברה ומטעם המערער גם יחד, ואינו מתייחס אך ורק לביטולו של התנאי הכספי, כפי שהדבר משתמע מפתח כתב הערעור, אלא לנושאים נוספים שבהחלטת כבוד הרשם, ובכלל זה, החלטתו להעניק למערער רשות להגן רק בטענה אחת בלבד וכך גם לדחיית טענות החברה על-ידו, וללא התייחסות מעמיקה. בעניין זה הוסף, כי כבוד הרשם לא הבחין בין טענות החברה לבין טענות המערער, כשלדברי ב"כ המערערים, טענות החברה נוגעות בעיקרן להליכי הבנק במימוש הבטוחה, וסירוב הבנק לקבל הצעות שהיה בהן לפרוע את כלל החוב הנטען, דבר המהווה שיקול דעת בלתי סביר, והמשמש בסיס לטענות החברה ולטענות הערב - המערער. מכל מקום טוענים המערערים, כי נושא זה הושמט מהחלטת כבוד הרשם, וכלל לא נדון. 

ביחס לתנאי הכספי טענו המערערים, כי מדובר בקביעה בלתי סבירה אשר יש בה כדי למנוע הגנה, הלכה למעשה, ונראה כי כבוד הרשם לא הביא בחשבון בהחלטתו שיקולים נוספים, כגון היקף התביעה; אפשרות מימוש הבטוחה; קיומם של ערבים נוספים וכן טיב טענת המערער כי החתמתו על כתב הערבות נעשתה ללא הסבר מטעם נציגי הבנק, זאת על אף שאינו שולט וקורא בשפה העברית, ובניגוד להוראות אשר על פיהן חייב הבנק לפעול בהחתמת ערב במקרה שכזה. טענה אחרונה זו הוצגה בפני כבוד הרשם, ונתמכה בחוות דעת מומחה בנקאי, בפוליגרף ובחקירתו הנגדית של המערער, כשמנגד, לא הציג הבנק מסמך כלשהו אשר יש בו כדי לסתור טענה זו. לפיכך טענו, כי שגה כבוד הרשם כשקבע כי מדובר בטענה קלושה כביכול, ובשל כך התנה את רשותו של המערער להגן בתנאי הכספי.

עוד טענו המערערים, כי שגה כבוד הרשם כשקבע כי למערער היה אינטרס עסקי לחתימתו על כתב הערבות, לצרכי אשראי או לאור ההסכם עם השותפים, וזאת מבלי שנחשף כלל להסכם עם השותפים, ותוך שהסיק מסקנות אשר עולות לדעתו מאותו הסכם. כך גם שגה כבוד הרשם כשקבע כי קיים שיהוי בטענת המערער לעניין הערבות, על אף שהוסבר על-ידי המערער והעדים מטעמו, מהו המועד בו נודע למערער כי חתם על כתב הערבות. כמו כן הסיק כבוד הרשם מסקנות ממסמך שהועבר במסגרת פשרה בין הצדדים, אשר בכותרתו "מבלי לפגוע בזכויות", וב"כ המערער התנגד להגשתו.

לדברי ב"כ המערערים בפניי, בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן לא היה מקום לקביעות העובדתיות שקבע כבוד הרשם, לא כל שכן, כשקביעות אלו התבססו על מסקנותיו הוא, וכך לדוגמא הקביעה כי למערער היה אינטרס לחתום על כתב הערבות לצורך לקבלת מיחזור אשראי חדש, זאת על אף שאשראי שכזה לא ניתן כלל בפועל, אלא מדובר במיחזור האשראי הישן.