פסק-דין בתיק עא 2229/04
|
ע"א בית המשפט המחוזי בתל אביב |
2229-04
31.1.2006 |
|
בפני : 1. הילה גרסטל - אב"ד 2. עוזי פוגלמן 3. אילן ש. שילה |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. עזר לאה 2. עו'ד עזר אריה |
: 1. אדזיאשווילי איסק 2. אדזיאשווילי אסתר |
| פסק-דין | |
1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט חיים טובי), מיום 3.3.04 בת"א 207651/02, שהורה על סילוק ידו של מערער 1 (להלן: - " המערער") מדירה בת 2 חדרים הנמצאת בבניין ברחוב החלוצים 6 בתל-אביב (להלן: - " הדירה") ועל פינויה של מערערת 2 (להלן: - " המערערת") מהדירה. המערערים חוייבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח.
2. הרקע:
(א) המשיבים, בעליו של הבניין שבו נמצאת הדירה, הגישו נגד המערערת, דיירת מוגנת בדירה הנ"ל, ונגד בנה המערער - תביעת פינוי (להלן: - " התביעה").
בתביעה טענו המשיבים שהמערערת נטשה את הדירה ולכן איבדה את הגנת חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972 (להלן: - " החוק").
באשר למערער נטען בתביעה כי אין לו זכויות משל עצמו במושכר, ולכן, עם נטישת המערערת, עליו לסלק ידו מהדירה. בכתב התביעה נאמר שהמערער טוען שהוא מחזיק בלעדית בדירה, אך זו טענה למראית עין.
(ב) המערערים הכחישו את טענות המשיבים וטענו שהמערער מתגורר בדירה ובגג, בידיעת ובהסכמת בעלי הבניין.
(ג) בבית משפט קמא לא היתה מחלוקת שהמערערת מעולם לא גרה בדירה, ומאז ששכרה אותה בשכירות מוגנת בשנת 1967, מבעליה הקודמים, התגוררה ברחוב בר-כוכבא 43 בתל אביב, ובדירה התגוררו אמה שנפטרה זה מכבר, ובנה יהודה ז"ל, שנפטר ביולי 1990 (להלן: - " המנוח").
3. פסק-דינו של בית משפט קמא
(א) בית משפט קמא קבע שאמה של המערערת ובנה המנוח הם אלה שהיו זכאים להגנת החוק כל עוד התגוררו בדירה בפועל. כך גם נקבע בפסק דין משנת 1986 בהליך אחר שנוהל נגד המערערת על-ידי בעליה הקודמים של הדירה. יש לציין שהמערערת שכרה את הדירה בשכירות מוגנת למגוריהם של אמה המנוחה ובנה המנוח.
(ב) בית משפט קמא קבע שמשהלכו האם והבן לעולמם - איבדה המערערת את זכותה כדיירת מוגנת.
(ג) באשר למערער קבע בית משפט קמא, שטענתו כאילו ידעו בעלי הדירה דאז והסכימו שהדירה נועדה מלכתחילה גם למגוריו - לא הוכחה כלל וכלל, והיא אף נסתרה מיניה וביה בפסק-הדין משנת 1986.
בית משפט קמא קבע שאין די בקבלת דמי שכירות משך שנים כדי שהדבר יחשב לויתור על עילת הפינוי.
(ד) בית משפט קמא קיבל את טענות המשיבים שסברו כל העת שהמנוח הוא שמשלם להם את דמי השכירות, ושהמערער הציג עצמו כאילו הוא אחיו המנוח. המערער לא הוכיח שהתגורר בדירה מאז פטירת המנוח.
(ה) למעלה מן הצורך קבע בית משפט קמא שאף אם התגורר המערער בשלב כלשהו בדירה (וספק רב קיים בנושא זה), הרי שהוא נטש אותה. בקביעה זו התבסס בית משפט קמא על עדויותיהם של שלמה דובין והחוקר הפרטי ליאור דון.
(ו) בית משפט קמא נדרש גם לשאלת זכאות המערערים לסעד מן הצדק וקבע שאין הם זכאים לו: המערערת - מעולם לא התגוררה בדירה ומאז ומתמיד היתה לה דירה אחרת למגוריה, והמערער לא רכש מעולם זכויות בדירה.
4. טענות המערערים
(א) המערערים שבים וטוענים שבעלי הבית ידעו והסכימו שהמערער יגור בדירה, והמשיבים ידעו על-כך עת רכשו את הבניין ב-1997.
(ב) המערערים משיגים על הסתמכות בית משפט קמא על תצהיר עדותם הראשית של המשיבים שנעשה במשותף וטוענים שהיה מקום לפסול את התצהיר.
(ג) לטענת המערערים, התעלם בית משפט קמא שהמשיבים, באמצעות בנם, אישרו בכתב שהמערער מחזיק בדירה, וטעה שקיבל את טענת המשיבים שסברו שהמנוח הוא שמשלם את דמי השכירות.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|