פסק-דין בתיק עא 2229/02

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת מרק-הורנצ'יק) בתיקים אזרחיים מאוחדים 084413/98, 084414/98, 084415/98, אשר עניינם תביעה בנושא של ליקויי בניה.

ביום 13.12.06 ניתן על ידינו  פסק דין חלקי בו ניתן תוקף להסכם שנחתם בין המערערים למשיבים 1-3, אשר קיבלו את הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט השלום. פסק הדין המשלים מתמקד, לפיכך, בערעור שבין המערערים, מעוז דניאל חברה קבלנית לבניה בע"מ ופנחס מלכה (להלן: "מעוז"), לבין המשיבה מס' 4, פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (להלן: "פרידמן חכשורי"). 

העובדות ופסק דינו של בית משפט השלום :

2.         התובעים בבית משפט השלום, היינו המשיבים 1, 2 ו-3, הינם שלושה זוגות אשר במועדים שונים במהלך 1994 רכשו מאת פרידמן חכשורי דירות בפרויקט בניה שהוקם על ידם בעיר יבנה. פרידמן חכשורי, שהינה חברת בניה ויזמות, נעזרה בשירותיה של חברת מעוז דניאל לשם ביצוע עבודות השלד והגמר בבניינים בהם מצויות דירות המשיבים הנ"ל. לאחר מסירת החזקה בדירות, פנו המשיבים הנ"ל לפרידמן חכשורי בטענות שונות שהתייחסו לליקויים שונים בדירותיהם. לטענתם, לאחר פניות מרובות, חלק מן הטענות נענו. חרף התיקונים שבוצעו על ידי פרידמן חכשורי נותרו ליקויים רבים בדירות. התביעה התייחסה, איפוא, לקבלת פיצוי כספי בגין הליקויים האמורים, עוגמת נפש והוצאות שנגרמו להם.

ביום 28.10.98 הגישה פרידמן חכשורי הודעות לצדדים שלישיים בנוגע לכל אחד מהמשיבים הנ"ל מכוח החוזה שנקשר בינם לבין מעוז ומכוח חבותה של מעוז לטענתה  לליקויים שפורטו בכתבי התביעה. נטען כי על פי החוזה שנכרת בין מעוז לבין פרידמן חכשורי היה על מעוז לבצע את העבודות בהתאם לחוזים עם המשיבים, ובהתאם להוראות פרידמן חכשורי. כן נקבע כי מעוז תהא האחראית הבלעדית כלפי המשיבים.

עוד נקבע כי מעוז היתה אחראית לטיב העבודות ולטיב החומרים למשך תקופות הבדק והאחריות כמפורט בחוק המכר, וכן אחראית לתקן על חשבונה כל פגם ליקוי או קלקול הנובע מהעבודות במשך תקופת הבדק והאחריות, ככל שיידרש, ועל פי דרישת פרידמן חכשורי. בהודעה לצד ג' שהוגשה על ידי פרידמן חכשורי נדרשה מעוז לשפות את פרידמן חכשורי בכל סכום אשר תחוייב בו בתביעה נגדה.

מלכתחילה הסתמכו המשיבים על חוות דעת מומחה מטעמם, אולם לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט הסכימו כי זו תהיה חוות הדעת המחייבת. כדי לסבר את האוזן, אנו מציינים, כפי שצויין על ידי בית משפט השלום, כי התביעות הוגשו על סכומים גבוהים ביותר ובסופו של יום, לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה, הצטמצמו הסכומים לכדי לא יותר מ-10% לכל אחת ממשפחות המשיבים.

בית משפט השלום בדק את הטענות אחת לאחת בפסק דין ארוך, יסודי ומנומק, אשר דן בכל אחת מהטענות שעמדו בפניו. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וחייב את פרידמן חכשורי לפצות את כל אחד מן המשיבים בגין ליקויי בניה ועוגמת נפש כמפורט להלן: למשפחת אידלסון 28,957 ש"ח, למשפחת בטיטו 17,269 ש"ח ולמשפחת הרוש 63,184 ש"ח. כמו כן, קיבל בית המשפט את הודעת צד ג', במערכת היחסים שבין מעוז לפרידמן חכשורי, וחייב את מעוז בשיפוי פרידמן חכשורי בסך כל הסכומים האמורים, היינו בסך של 97,700 ש"ח.

חיובה של מעוז בפסק הדין האמור עומד במרכזו של הערעור שבפנינו.

הערעור

3.                   ב"כ מעוז מיקד את טיעוניו לשלוש נקודות עיקריות:

האחת, שההודעה לצד השלישי הוגשה באופן לקוי, זאת בשל העובדה שפרידמן חכשורי היתה ערה לכך שהתחייבותה של מעוז על פי ההסכם שביניהם לא חייבה את מעוז בכל רכיבי הבניה, אלא הצטמצמה לפעולות מוגבלות, ואילו הודעת הצד השלישי השתרעה על מלוא סכום התביעה, לרבות רכיבים של ירידת ערך ורכיבים שמלכתחילה לא היה למעוז כל קשר אליהם;

השניה, מתייחסת למערכת היחסים בין פרידמן חכשורי, היזם, בפרוייקט של מאות דירות לבין מעוז שהוא קבלן מבצע שתחום אחריותו מוגבל ומצומצם. לטענת מעוז, עיקר הטענות הופנו כלפי החברה הקבלנית, היינו נגד פרידמן חכשורי, ואילו מעוז לא היתה מודעת לכך בזמן אמת. זאת ועוד, פרידמן חכשורי הסתכסך עם הדיירים ב"תיקונים לא תיקונים" ונגרר עימם למערכת יחסים עכורה, בה מעוז לא היתה מעורבת. למרות כל אלו, מעוז חוייבה בשיפוי מלא לפרידמן חכשורי. הסירוב לאפשר כניסה לדירות נבע, בין היתר, לטענת מעוז, מהיחסים העכורים האמורים;

השלישית, מתמקדת בנושא עוגמת הנפש, ולעניין זה נטען שאין לחייב את מעוז ב- 100% של עוגמת נפש. לאורך כל פסק הדין מתאר בית המשפט מערכת יחסים קשה ועכורה בין פרידמן חכשורי לדיירים, ולכן גם אם היתה עוגמת נפש, היא לא צריכה לחול על מעוז, שכן היא לא נגרמה בעטיה. 

דיון

4.         שמענו את טענות הצדדים, עיינו בעיקרי טיעוניהם ובכל החומר שבתיק והגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

השופטת המלומדת בחנה את שלל הטענות שהועלו בפניה והוציאה תחת ידיה פסק דין מבוסס על ממצאים עובדתיים אשר אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור לדחות אותם. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית ולא גילינו בפסק הדין כל טעות שבחוק.

במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י , פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן , פ"ד מב(3) 680, 679; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג, עמ' 523).

זאת ועוד - ההלכה היא שהביקורת של בית משפט שלערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י , פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/02 חב' אלטריפי נ' סלאיימה , פ"ד נ(5) 407).

ועוד מציינו כי: