פסק-דין בתיק עא 2189/04

כב' הנשיא אורי גורן:

השאלה המונחת לפנינו במסגרת ערעור זה הינה, האם קריסתו או שקיעתו של מגבה עליו הוצב טרקטור בעת תיקון תקר באחד מצמיגיו על-ידי מי שעיסוקו בכך, אשר כתוצאה ממנה נפל הטרקטור על אצבעו של אותו בעל מקצוע ומחץ אותה, עולה כדי "תאונת דרכים" כמובנה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק).

הרקע העובדתי

1.         המשיב 1 (להלן - אטיאס) הינו מתקן פנצ'רים במקצועו. המשיב 2 הינו בעליו של טרקטור, ואילו המשיב 3 היה, במועדים הרלוונטיים, נהגו של הטרקטור. המערערות הינן חברות ביטוח אשר ביטחו במועדים הרלוונטיים את השימוש בטרקטור בביטוח חובה.

2.         ביום 2.6.98 בשעות הערב, הגיע נהג הטרקטור לביתו של אטיאס וביקש ממנו לתקן תקר שאירע לטרקטור במהלך ביצוע עבודות עפר. הגירסאות העובדתיות שמסרו הצדדים בתצהיריהם בפני הערכאה הראשונה בכל הקשור במה שאירע לאחר מכן, לא יצרו תמונה ברורה באשר לסיבות התאונה, אולם אין מחלוקת כי בעת ביצוע ההכנות לקראת תיקון התקר, כאשר אטיאס התכופף ליד הגלגל לצורך התקנת המגבה, התמוטט או שקע המגבה, ובעקבותיו קרס הטרקטור כולו על ידו הימנית של אטיאס ומחץ אותה. אין גם מחלוקת, כי אטיאס ביצע את התיקון במהלך עבודתו כמתקן תקרים (הגם שעסקו זה הועבר מבחינה פורמלית לבנו, לאחר שאטיאס הואשם באי הגשת דו"חות מע"מ).

3.         בעקבות התאונה הגיש אטיאס תביעה לפיצויים כנגד המערערות, בסברו כי האירוע שבעטיו נגרם לו הנזק מהווה "תאונת דרכים" עליה חל החוק. תביעה זו כללה - לאחר שהותר לאטיאס לתקנה - גם עילה נזיקית כלפי המשיבים 2 ו-3. עילה זו נסמכה על העובדה, כי נהג הטרקטור ישב עובר לאירוע בתא הנהג של הטרקטור והפעיל את מנועו לצורך הורדת הכף של הטרקטור על מנת שהטרקטור יתרומם ויהא ניתן לטפל בתקר, וכן על העובדה שבעל הטרקטור נכח בקרבת מקום. במסגרת זו טען אטיאס, כי הטרקטור הינו רכב כבד הפועל על לחץ שמן (לחץ הידראולי), וכי לצורך התיקון, לאחר שהטרקטור עולה על המשענת, יש להוריד את כף הטרקטור על מנת שיתרומם. על כן, חובה להשאיר את מנועו של הטרקטור פועל במשך כל זמן התיקון. לפי גירסתו הראשונית של אטיאס, שנמסרה על-ידו עוד קודם לתיקון התביעה, סיבת התאונה נעוצה, ככל הנראה, בירידה פתאומית של הלחץ ההידראולי. לעומת זאת, לאחר תיקון כתב התביעה השמיע אטיאס סברה אחרת לסיבת התאונה, והיא שבעת שהתכוון לשים את המגבה, ירד הנהג מהטרקטור ותוך כדי הירידה נגע בהגה של הטרקטור - פעולה אשר הזיזה את חלקו הקדמי של הטרקטור, שינתה את שיווי משקלו וגרמה לו ליפול על ידו של אטיאס.

4.         המשיבים 2 ו-3, לעומת זאת, אחזו בגרסה אחרת לסיבת התאונה. לפי גירסת הנהג, כפי שנמסרה בתצהיר שהונח לפני בית המשפט קמא, הוא עלה על הטרקטור לפי הנחייתו של אטיאס, התיישב בתא הנהג, הפעיל את המנוע ונסע לאחור כדי להעלות את החלק האחורי של הטרקטור על "משענת". לאחר מכן עצר את הטרקטור, הפעיל את בלם היד והוריד את הכף, בעוד מנוע הטרקטור ממשיך לפעול, ואז לפתע קרס הטרקטור. הנהג הצהיר כי לא ירד מן הטרקטור לפני קרות התאונה, ולא נגע בהגה בזמן הירידה ממנו. עוד טען הנהג, כי הגם שלא ראה כיצד התרחשה התאונה, הרי בהתבסס על דברים ששמע ממי שנכחו במקום, המשענת שהונחה על הקרקע בחלק האחורי קרסה או נפלה או שקעה באדמה בשל כובד משקלו של הטרקטור. גירסה זו הועלתה על-ידי הנהג גם בהודעתו שנמסרה לחוקר שנשלח על-ידי המערערת 1, שם אומר הנהג: "במהלך ההרמה של הטרקטור, שקע הג'ק הראשי בתוך החול עליו היה מונח, כשבמקביל דוד [אטיאס - א' ג'] סידר את ג'ק האבטחה. כתוצאה מכך שהג'ק שקע, הטקרטור החליק לאחור ונפל למטה".

החלטתו של בית משפט קמא

5.         הצדדים הסכימו לנהל את ההליך בפני הערכאה הדיונית על יסוד החומר בכתובים שהוגש, וזאת ללא חקירת המצהירים. בית המשפט קמא (כב' השופטת זהבה אגי), בהחלטתו של מיום 11.9.03, ראה להעדיף את גרסת המשיבים 2 ו-3 על-פני גרסאותיו השונות של אטיאס באשר לסיבת התאונה. הוא קבע, כממצא עובדתי, כי המגבה שהניח אטיאס מתחת לגלגל האחורי של הטרקטור קרס, התמוטט או שקע באדמה, וכי קריסה פתאומית זו שיבשה את שיווי המשקל של הטרקטור וגרמה להחלקתו מהמגבה ולנפילתו ממנו (פסקה 12 להחלטה). על רקע זה הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה כי החלקתו של הטרקטור מן המגבה עולה כדי "הידרדרות", כמשמעות המושג בהגדרת ה"שימוש" בחוק, וכי פגיעת הטרקטור בידו של אטיאס נבעה מהתממשות הסיכון התחבורתי הטמון בו ככלי רכב. על כן, כך נקבע, נופל המקרה לגדר "תאונת דרכים" עליה חל החוק, ותביעתו של אטיאס כנגד המשיבים 2 ו-3 נדחתה נוכח עיקרון ייחוד העילה.

6.         את מסקנתו זו השתית בית המשפט על "תכלית החקיקה אשר שמה את הדגש על המבחן התחבורתי, ולא על פי הפירוש המילולי שיש למונח זה [קרי: "הידרדרות" - א' ג'] במילון" (פסקה 8 להחלטה). על-פי תכלית זו, אותם שימושי לוואי שהוצאו על-ידי המחוקק מגדר "שימוש ברכב" מאופיינים בכך שהם מבוצעים כאשר הרכב הופך למעשה לחפץ בידי בעל המקצוע. מאחר שהסיכון התחבורתי הגלום בכלי רכב מנועי נעוץ, לדעתו של בית המשפט קמא, בניידותו של הרכב ובאפשרות תזוזתו או תנועתו ממקום למקום, הרי שבדומה להתהפכות של רכב, תנועה של הרכב הנובעת מהפרת שיווי המשקל שלו צריכה להוות "תאונת דרכים", בין אם התנועה נבעה מכח הכבידה ובין אם התנועה נבעה מקריסת המשטח עליו עמד הרכב. "הידרדרות", כך הוסיף בית המשפט קמא וציין, "הינה תנועה של הרכב, ואין נפקא מינה אם היא איטית או מהירה, מכוונת או לא מכוונת, הנובעת מן התכונה הפנימית הגלומה ברכב המאפשרת את תזוזתו ממקום למקום" (שם). בית המשפט לא ראה איפוא להבחין בין הידרדרות של רכב חונה במובן המקובל של המילה, לבין נפילה של הרכב באופן אנכי, ללא כל שיפוע, ומהחלטתו עולה כי בשני המקרים שב הרכב - אף אם מדובר במהלך תיקונו - להוות מוקד לסיכון תחבורתי, המצדיק את תחולת החוק על נזק שנגרם בעקבותיו.

7.         משמצא בית המשפט, כי בהחלקתו של הטרקטור מן המגבה יש לראות משום "הידרדרות" כמשמעות המושג ברישא לחלקה השני של הגדרת ה"שימוש" בחוק, נמנע הוא מלבחון האם נופל המקרה לגדר הסיפא של החלק הראשון להגדרת ה"שימוש" הדנה ב"טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". עם זאת הוא ציין, כי על-פי אותה חלופה בכל מקרה אין מדובר בתאונת דרכים, שכן התאונה אירעה במסגרת עבודתו של אטיאס, אלא שעצם מעשה התיקון אינו שולל את הכללת הפעולה במושג אחר של שימוש ברכב מנועי. כמו כן דחה בית המשפט את תחולתן, בנסיבות העניין, של המציעתא והסיפא לחלקה השני של הגדרת ה"שימוש", שעניינן ב"התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה ...", בהדגישו כי חלופות אלו דנות בהינתקות של חלק מהרכב, ולא בהינתקות של הרכב כולו.

הערעור

8.         המערערות לא השלימו עם החלטתו של בית המשפט קמא, ומאחר שקונן בלבן הספק אם מדובר בהחלטה בלבד או גם בפסק-דין, הוגש על-ידן הן ערעור (ע"א 3094/03) והן בקשת רשות ערעור (בר"ע 2721/03). בדיון בבקשת רשות הערעור שהתקיים ביום 22.4.04 בפני כב' השופטת גרסטל, ניתנה רשות לערער על יסוד הסכמת הצדדים, והוחלט כי יפתח תיק ערעור אזרחי (ע"א 2189/04; הוא הערעור שבכותרת) וערעור זה יצורף לערעור שהוגש כבר על אותה החלטה. ביום 2.3.05 התקיים בפני כב' השופטת גרסטל דיון מקדמי מאוחד בשני הערעורים. בהסכמת הצדדים הוחלט על מחיקת ע"א 3094/03, והותרת ע"א 2189/04 על כנו תוך הסכמה כי בקשת הרשות לערער (שהפכה כאמור לע"א 2189/04 הנ"ל) תיחשב כסיכומים בכתב מטעם המערערות. במקביל, ניתנו הוראות בדבר הגשת סיכומים מטעם המשיבים וסיכומי תשובה מטעם המערערות.

9.         בערעורן טוענות המערערות, כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי נפילת הטרקטור מן המגבה על ידו של אטיאס מהווה "הידרדרות" של הטרקטור ועל כן היא בגדר "תאונת דרכים" כמובנה בחוק. לטענתן, פרשנותו של בית המשפט קמא אינה עולה בקנה אחד לא עם מובנה הלשוני-המילוני של המילה "הידרדרות" ואף לא עם תכליתו של החוק שעל-פיה כביכול הדריך עצמו בית המשפט קמא בהחלטתו. בענייננו, מדגישות המערערות, מדובר בנפילה (קרי ירידה או צניחה מהירה ופתאומית כלפי מטה) ולא בהידרדרות (שהיא התגלגלות איטית למטה לאורך מרחק). המערערות נסמכות לעניין זה על הגדרותיהם של שני המונחים במילון אבן שושן, וכן על שתי החלטות, האחת של בית המשפט המחוזי בחיפה והשנייה של בית משפט השלום בהרצליה - במסגרתן נדונו מקרים דומים למקרה דנן ונקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים.

עוד מוסיפות המערערות וטוענות, כי נפילתו של הטרקטור מן המגבה במקרה דנן אינה קשורה כלל ועיקר לכושר ניידותו של הטרקטור, שכן "גם ארגז או מכולה, חסרי כושר ניידות כלשהם, עשויים ליפול ממגבה אם יונחו עליו שלא כשורה" (פסקה 12 לבקשת הרשות לערער). על כן, הסיבות שהביאו לנפילת הטרקטור - תהיינה אשר תהיינה - אינן בגדר התממשות של הסיכון התחבורתי הגלום בו, בפרט כאשר מדובר באירוע אשר קרה תוך כדי ובמסגרת עבודתו של אטיאס כמתקן תקרים. אכן, לטענת המערערות, החלופה היחידה מתוך הגדרת השימוש שבחוק, אשר יכולה להתאים לאירוע הנדון, היא זו הנזכרת בסיפא לחלק הראשון של ההגדרה, העוסקת ב"טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". ואולם, מאחר והתאונה אירעה, כאמור, במסגרת עבודתו של אטיאס כמתקן תקרים, הרי שאין חלופה זו חלה בענייננו נוכח החרגתה המפורשת. עם קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה התאונה אינה נופלת לגדר המציעתא או הסיפא של חלקה השני של הגדרת השימוש (קרי: "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ...") - מסכימות המערערות.

10.        המשיב 1 - אטיאס - סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא ועל נימוקיה. בסיכומיו לפנינו הדגיש אטיאס, כי על חלופת ה"הידרדרות" שברישת החלק השני להגדרת השימוש לא חל הסייג המנוי בסיפא של אותו חלק, שעניינו אי הכרה באירוע כתאונת דרכים כאשר אירע במסגרת עבודתו של הניזוק. עוד הוא טען, כי לעניינה של חלופה זו אין צורך לבחון אם היא "למטרות תחבורה". על כן, הידרדרות הרכב, הגם שהתרחשה תוך כדי הטיפול בו במסגרת עבודתו של אטיאס, מהווה "שימוש" ברכב, עליו חל החוק, ויש לראות בה איפוא משום תאונת דרכים. המשיבים 2 ו-3 תומכים אף הם בהחלטתו של בית המשפט קמא, והם הצטרפו לעמדתו של אטיאס כפי שפורטה בסיכומיו.

המסגרת הנורמטיבית וגדר המחלוקת

11.        נקודת המוצא הנורמטיבית לדיון מצויה בהגדרות שבסעיף 1 לחוק, המשרטטות את קווי המתאר של המקרים שעליהם פורס החוק את כנפיו. "תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף זה כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ...". בהמשך מגדיר הסעיף מהו "שימוש ברכב מנועי" לעניין זה, והוא קובע, בחלקים הרלוונטיים לענייננו, כי שימוש הוא:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי אדם המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו [להלן - הסייג הראשון - א' ג'], לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו [להלן - הסייג השני - א' ג'] ...".