פסק-דין בתיק עא 2185/04

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנהריה, כב' השופט א. שחורי (ת.א. 3825/96) אשר ניתן ביום 17.12.03 ולפיו נדחתה תביעת התובע כנגד המשיב (להלן גם: "הבנק").

2.         בכתב התביעה נטען כי התובע הינו רופא שיניים עצמאי. משנת 1987 ניהל התובע חשבון בסניף הבנק בנהריה. במסגרת הפעילות השוטפת של התובע הוא נהג להפקיד בחשבון הבנק שיקים שקיבל מלקוחותיו, חלקם הופקדו לנכיון וחלקם לגביה.

            ביום 26.1.89 הגיש הבנק תביעה כנגד התובע בגין יתרת חוב בסך של 62,974 ש"ח שנוצרה בחשבון (ת.א 1300/89- שלום חיפה).

3.         במסגרת הליכי ביניים הגיעו הצדדים ביום 11.9.99 להסכם לפיו יועברו כספי עיקול על זכויותיו של המערער בחברת ביטוח לידי עורך דין גידרון, מי ששימש כב"כ הבנק. כן הוסכם כי עו"ד גידרון ימשיך בגביית החובות  ממושכי השיקים כנגדם נפתחו הליכי הוצל"פ וכי כל סכום שיגבה, לאחר ניכוי שכ"ט עו"ד גדרון, יועבר למערער.

            ביום 4.3.99 הגיעו הצדדים להסכם פשרה ולפיו ישלם המערער לבנק סך של 55,000 ש"ח ב-24 תשלומים חודשיים וזאת בדרך של העמדת הלוואה למערער ובערבויות אחרים. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין.

4.         בכתב התביעה בבית משפט קמא טען  המערער כי עמד בהסכם ושילם את מלוא חובו לבנק. כן טען כי למרות ההסכם וסילוק החוב במלואו המשיך הבנק והחזיק ברשותו שיקים שהופקדו על ידו בחשבון. המערער טען כי הבנק ביקש להחזיק את השיקים כבטחון לסילוק החוב אך גם לאחר סילוקו לא השיב את השיקים לידיו. כתוצאה מכך, כך נטען, נמנעה ממנו האפשרות לגבות את החוב מהלקוחות.

            המערער העלה גם טענה לגבי חיוב שלא כדין בחשבונו אך טענה זו לא הועלתה בפנינו ואיננו מתייחסים אליה.

5.         המערער סמך תביעתו על רשימת השיקים המופקדים שקיבל מהבנק. ברשימה זו מופיעים שיקים שונים בסכום כולל של כ-70,000 ש"ח. (להלן: "הרשימה"). למרות זאת הגיש המערער את תביעתו על סך של 345,786 ש"ח (מתוכם 343,146 ש"ח בגין הנזק שנגרם לו באי החזרת השיקים).

6.         בבית משפט קמא העלו הצדדים טענות שונות. בסופו של דבר, קבע בית משפט קמא כי לא הוכח בפניו אילו שיקים אכן נמסרו על ידי המערער לבנק. בית משפט קמא לא שוכנע כי הרשימה שצורפה לכתב התביעה משקפת את השיקים שהוחזקו בידי הבנק. כן קבע כי לא הוכח בפניו כי נגרם למערער נזק כלשהו שכן המערער יכל לממש את זכויותיו כלפי מושכי השיקים גם מכוח עילת היסוד. לא הובאה שמץ ראיה כי אי החזרת השיקים יצרה מחסום בפני התובע מלממש את זכויותיו.

            עוד ציין בית המשפט כי חלק מהשיקים ברשימה היו שיקים שמשך המערער עצמו לטובת הבנק. שיק אחד לפחות הוחזר לו גם על פי גרסתו שלו. בית משפט מצא כי גם על פי גרסת המערער  יש להפחית כ-39,700 ש"ח מקרן השיקים (סה"כ היו כ-70,000 ש"ח).

            בית המשפט הדגיש גם כי לא הובאו בפניו ראיות לגבי סיכויי הגבייה ממושכי השיקים למיניהם. לפיכך דחה בית משפט קמא את התביעה.

7.         המערער טוען בערעורו כי טעה בית המשפט בקביעותיו. המערער קובל על  כי בית המשפט לא התייחס לקלסר המוצגים שהגיש, ממנו עולה בדיוק אלו שיקים הופקדו לבנק. לגרסתו גם אם בית המשפט דחה את הטענה הנסמכת על הרשימה, הרי שדי היה במוצגים שהגיש כדי להצביע אלו שיקים היו בידי הבנק. המערער מוסיף וטוען כי משנמנע הבנק להשיב לו את השיקים יש להעריך את שוויים של השיקים כערך הנקוב בהם. לטענתו טעה בית המשפט משקבע כי עמדה לו תביעה כנגד המושכים על פי עילת היסוד שכן משמסרו הלקוחות את השיקים פקעה זכותו לתבוע מכוח עילת היסוד.

            לבסוף קובל המערער על סכום ההוצאות שהושת עליו (20,000 ש"ח).

8.         דין הערעור להדחות.

            בית משפט קמא קבע כי לא הוכח בפניו אלו שיקים הוחזקו בידי הבנק, בעת כריתת הסכם הפשרה ובעת שסולקה יתרת החוב לבנק. המוצגים שהציג המערער לגבי השיקים שהופקדו בבנק לא יכולים להואיל שהרי אין בהם להעיד אלא על השיקים שהופקדו ולא על השיקים שהוחזקו בידי הבנק בעת חתימת הסכם הפשרה.

  כפי שציין בית משפט בסקירת טיעוני הצדדים, עולה כי במסגרת ת.א. 1300/89 (תביעת הבנק כנגד המערער) הוחזרו חלק מהשיקים לתובע (החלטה מיום 8.5.00) הדבר עולה גם מנספח "ט" לתצהירו של נפתלי נשר.

            בית משפט קמא מציין כי לא הובאו ראיות מתי ובאלו נסיבות נמסרה למערער הרשימה. בית המשפט ציין כי "לא ניתן לעקוב אחר תנועתם (של השיקים) לאורך כל התקופה שבין יום הגשת התביעה בבית משפט השלום בחיפה ולבין מועד הדרישה ששלח התובע לקבלת השיקים".

            יש להזכיר גם כי בפני בית משפט קמא נטען כי כל השיקים הוחזרו למערער, כעולה מתצהירו של מר נשר. בית משפט קמא לא נזקק לקבוע מימצאים לגבי מהימנות טענה זו, אך נזכור כי הטענה לא נסתרה.

9.         דומה שצדק בית משפט קמא בקביעתו כי המערער לא השכיל להוכיח את נזקיו. לשם כך היה על המערער להצביע כי לו היה מקבל לידיו את השיקים, עם סילוק החוב לבנק, היה יכול לגבות את החוב מהמושכים. המערער לא הציג מידע לגבי מושכי השיקים ויכולת הפרעון שלהם. לבית המשפט הובאו ראיות כי לגבי חלק מהשיקים הועלו על ידי המושכים טענות הגנה, כמו למשל שלא קיבלו כל תמורה (ראה לגבי השיקים שמשכה הגב' חבוב טרז כמופיע בסעיף 5.6 לתצהירו של מר נפתלי נשר-נספח יא' לתצהיר). המערער לא מצא לנכון להתייחס כלל לטענות הגנה אלו של מושכי השיקים.