פסק-דין בתיק עא 2164/04

ש' וסרקרוג - שופטת:

1.         הערעור הוא על פסק-הדין של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט משה אלטר), שניתן ביום 27/1/04, בת"א 5658/99. בפסק-הדין דחה בית המשפט את תביעת המערערת לחייב את המשיב בסכום של 53,958 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה (5/12/99 - על-פי כתב התביעה המתוקן), וזאת לאחר שקבע שלא קמה למערערת זכות בעילה של עשיית עושר ולא במשפט וכמו כן לא הוכח הנזק בעילה בנזיקין.

2.         השאלות המתעוררות בערעור נוגעות לעילה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט, ומתמקדות בהגדרת "המזכה" ומבחן ה"התעשרות". באופן קונקרטי יותר, השאלות הן: היכול נושה שעיקל נכס של החייב, ואשר צד ג' טען כי הוא רכש את אותו נכס, על-פי הסכם שהוא "חוזה למראית עין",  לשמש כ"מזכה" כלפי צד שלישי. ועוד, האם מבחן ההתעשרות הוא מבחן סובייקטיבי, קרי; משלא הפיק הצד השלישי כל התעשרות בתקופת היות הנכס בחזקתו, האם די בעובדה זו כדי לדחות את התביעה בעילה האמורה. 

הערעור מתייחס גם לעילה בדיני הנזיקין, ואולם המערערת התמקדה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

יש אפוא לבחון את התביעה לגופה. העובדות פורטו בפסק-הדין של בית משפט קמא, ואין לנו אלא להביא את עיקרי הדברים, לצורך הדיון בשאלות שבמחלוקת.

הרקע:

3.         - המערערת (להלן: חב' איטונג או המערערת) פתחה בשנת 1999 תיק הוצל"פ שמספרו 0203184992 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה כנגד מר סאלח עסאף (להלן: החייב), וכן כנגד חב' ר.ס. עסאף בניין ופיתוח בע"מ (להלן: יכונו השניים - החייבים) לגביית חוב כספי.

במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ביום 13/4/99, עיקלה חב' איטונג מחפרון שבבעלות החייבים, מסוג J.C.B שמספרו 464662 (להלן: המחפרון), תפסה את המחפרון והעבירה אותו למחסני ההוצאה לפועל לצורך מכירתו.

- ביום 18/4/99 הגיש המשיב (להלן: מר בדראן או המשיב), שהוא גיסו של החייב, בקשה ללשכת הוצל"פ לשחרר את המחפרון מן הטעם שהוא הבעלים של המחפרון. משנדחתה הבקשה, הגיש המשיב תובענה למתן פסק-דין הצהרתי לבית המשפט השלום בעכו, בת"א 2445/99, כאשר בין הנתבעים נמנו החייבים וכן חב' איטונג.

יחד עם הגשת התובענה, הגיש המשיב גם בקשה לעיכוב הליכי מכירת המחפרון ולמסירתו לידיו (בש"א 2615/99). בהחלטה שניתנה ביום 18/5/99 הורה כבוד השופט י' עמית לשחרר את המחפרון ולהחזירו לחזקת המשיב, בכפוף לתנאים שפורטו שם  (להלן: הצו הזמני). בין היתר נדרש המשיב לחתום על התחייבות כספית לשיפוי,  בזו הלשון:

"התחייבות התובע והתחייבות צד ג' לשפות את המשיבה מספר 1 עד

לסכום שווי הרכב או עד לסך של 75,000 ש"ח, לפי הנמוך ביניהם...".

עם מילוי התנאים שוחרר המחפרון ממחסני הוצל"פ ונמסר לידי המשיב.

- ב- 14/10/99 ניתן פסק-הדין בת"א 2445/99, לפיו נדחתה תביעת המשיב ונקבע כי החוזה שנערך בינו לבין החייבים הוא "הסכם למראית עין". המחפרון הוחזר לחב' איטונג ביום 8/12/99.

4.         - לטענת חב' איטונג וכמפורט בתביעה שתוקנה, החזיק המשיב במחפרון שלא כדין ותוך עשיית עושר ולא במשפט מיום 13/6/99 ועד ליום 8/12/99. המערערת העמידה את תביעתה על שכר ראוי מוסכם בין הצדדים (סכום של 275 לכל יום שימוש) בגין שימוש במחפרון. המערערת תבעה סכום של 53,958 ש"ח.

            כמו כן טענה המערערת, כי בשל העיכוב במכירת המחפרון נגרמה לו ירידת ערך בסך של 1,750 ש"ח.

            - המשיב טען כי אין כל יריבות בין חב' איטונג לבינו, בהתייחס לשתי העילות האמורות.

פסק-הדין של בית משפט השלום :

5.         פסק-הדין ניתן על סמך תצהירים שהוגשו ומסמכים אחרים, לרבות סיכומים, מבלי שבית המשפט נדרש לשמיעת הוכחות.