פסק-דין בתיק עא 2152/02

1.        מחלוקת נתגלעה בין הצדדים לגבי שיעור שכר טרחתו של המערער, עו"ד במקצועו. לטענת המשיבה, שהגישה תביעה לסעד הצהרתי בבית-משפט השלום, סכום שכר הטרחה המוסכם בגין ייצוגה של המשיבה בהליכים שניהלה כנגד גב' מרים ספיר היה 5,000$ בתוספת מע"מ וכן סך של 250$ עבור כל ישיבה- זאת לגבי הדיון בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ואילו לגבי הטיפול בערעור שהגישה גב' ספיר לבית-המשפט העליון מדובר היה בסכום נוסף של 3,000$ בתוספת מע"מ. לכתב-התביעה צורף מסמך, נספח א', שבו נכתב הסיכום האמור לגבי הערכאה הדיונית ולא נכתב בו דבר לגבי טיפול בערעור.

לעומת זאת לגירסת המערער הושמט מתוך נספח א' חלקו התחתון, בו נקבע כי שכר טרחתו הכולל יהא בשיעור של 17.5% מסכום פסק-הדין הסופי בתוספת מע"מ, שממנו יש לקזז את הסך הנ"ל של 5,000$. המסמך השלם, לגירסת המערער, צורף כנספח א' לתצהיר שהגיש.

בפסק-הדין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי חוייבה גב' ספיר לשלם למשיבה סכום של 1,015,602 ש"ח ולשם גביית סכום זה פתח המערער תיק בהוצל"פ ופעל בו ובתיק זה נפסק שכ"ט של המערער בסך של 82,115 ש"ח שהתווסף לחובה של גב' ספיר לפי פסק-הדין. ערעורה של גב' ספיר לביהמ"ש העליון נדחה ונפסק לטובת המשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

2.         במסגרת בקשתה של גב' ספיר לעיכוב ביצוע הוסכם כי הליכי ההוצל"פ יעוכבו בכפוף להפקדת סך של 800,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש העליון וסכום זה אכן הופקד. בשל חילוקי הדעות לעניין שכר טרחתו של המערער עתרה המשיבה לבית-המשפט בבקשה כי כספי הפיקדון לא יועברו למערער. בסופו של דבר לאחר דיונים שונים קבעה רשמת ביהמ"ש העליון כי מסכום הפיקדון האמור יישאר סך של 330,000 ש"ח בידי המערער. בהחלטה זו נקבע כי המערער "יהא רשאי לעשות בסכום הכסף שיוותר בידיו ככל העולה על רוחו, וכמובן אין בכך כדי להוות הודאה של המשיבה בדבר זכותו לסכום האמור".

2.        בפסק-דינה קבעה השופטת המלומדת (כב' השופטת אבי גיא) כי לא מצאה ראיה להסכם שכר טרחה בין הצדדים לגבי פעולות המערער בבית-המשפט העליון ובלשכת ההוצל"פ. לעומת זאת נקבע כי אין מחלוקת שלגבי שכר הטרחה בערכאה הראשונה סוכם על 5,000$ + מע"מ ובנוסף 250$ לכל ישיבה. נטל הראיה היה על המערער, למרות שהמשיבה היתה התובעת, והוא כשל במשימה זו. המסמך שהציג (נספח א' לתצהירו) אינו חתום וגירסאות שני הצדדים גם יחד, הן זו של המערער והן זו של מנהל המשיבה לוקות בסתירות ואי דיוקים, כמפורט בפסק-הדין. כיון שכך המשיכה השופטת והחליטה לקבוע את שיעור שכר הטרחה על פי שיקולה שלה, כשהיא מונחית ע"י הסכום שנפסק בפועל ע"י הערכאה שישבה בדין. לפיכך קבעה כי בנוסף לסכום המוסכם של 5,000$ + מע"מ ו-250$ עבור כל ישיבה בשל הטיפול בבית-המשפט המחוזי, זכאי המערער למלוא הסכום שנפסק ע"י ביהמ"ש העליון בערעור בסך 20,000 ש"ח + מע"מ וכן למלוא הסכום שנפסק כשכר טרחת עו"ד בתיק ההוצל"פ, ומסכום יש לקזז את הסכום המוסכם של 3,976$ + מע"מ. כל הסכומים הללו יעודכנו וישוערכו.

3.        טענתו המרכזית של המערער הינה כי הערכאה הראשונה שגתה בקביעת מבחן הנטלים, שכן נטל הראיה והשכנוע היה על המשיבה-התובעת ולא על המערער-הנתבע, שהרי המשיבה היא שהיתה "המוציא מחברו". מאחר והמשיבה לא עמדה בנטל זה בהתאם לקביעת ולמסקנת בית-המשפט, היה מקום לדחות את תביעתה. השופטת התייחסה לתביעה כאל מקרה בו מדובר בטענת הודאה והדחה, אלא שלא כך היה המקרה דנן. למעשה הסכום אותו מחזיק המערער אינו מוחזק כפיקדון, אלא שולם לו כשכר טרחה ועל המשיבה הטוענת כנגד זכאותו לסכום זה היה להוכיח את טענותיה, דבר שכשלה בו.

המערער הוסיף וטען כי בעוד שלכתב התביעה צורף מסמך חלקי, הרי שהוא צירף לתצהירו את המסמך השלם. לגבי המסמכים הללו ניתנה לבית-המשפט חוות-דעת של גרפולוגית מומחית, שציינה כי לא מצאה מספיק נתונים על מנת לחוות דעה אם שלוש השורות שבמחלוקת נכתבו ברצף אחד עם יתר הרישומים במסמך או הוספו במועד מאוחר יותר. אולם לטענת המערער להערכת המסמך יכול היה בית-המשפט בעצמו, בלא צורך להיזקק לחוות-דעת גרפולוגית, להיווכח כי מדובר באותו מסמך שחלקו התחתון נחתך בכוונה והוסתר ע"י מנהל המשיבה.

סיכומו של דבר - הסיכום שמצויין לגבי שכר הטרחה עבור הטיפול בערכאה הדיונית אינו אלא רק חלקי והוא מתקזז לעומת ההסכם המלא של 17.5% מהסכום שייפסק.

4.        אין ספק כי המשיבה נאלצת היתה להגיש את תביעתה אך ורק משום שהמערער החזיק בידיו את הפיקדון האמור. אלמלי כן, המערער הוא זה שהיה עליו להגיש תביעה לשכר טרחתו ולהוכיח את השכר המוסכם, לטענתו. טענת המערער כאילו הסכימה המשיבה שהסכום של 330,000 ש"ח שנותר בידי המערער מתוך הפיקדון יהווה את מלוא שכר טרחתו, אינה עולה בקנה אחד עם ההחלטה האמורה של רשמת ביהמ"ש העליון כי בהסכמה להשארת הסכום בידי המערער אין משום הודאה של המשיבה בשיעור שכר טרחת המערער. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת המערער כי מכיוון שהוא מחזיק בסכום זה, די בכך כדי להעביר את נטל ההוכחה והשכנוע לשכם המשיבה. זאת ועוד - קביעת ומסקנת בית-משפט השלום היתה כי לא הוכח קיומו של הסכם שכר טרחה בין הצדדים לנוכח המחלוקת האמורה שלא ניתן היה להכריע בה לטובת צד זה או אחר, ולאור זאת רבץ הנטל לפתחו של המערער להוכיח את השכר הראוי שהוא זכאי לו. בסופו של דבר מדובר היה בכספים שהגיעו למשיבה מגב' ספיר והם הוחזקו ע"י המערער בנאמנות, כך שהוא זה שהיה חייב להוכיח ולשכנע את זכאותו לגביהם. לאור תוצאה זו ולאור קביעת הערכאה הדיונית כי אין לרחוש אמון לאף אחת מהגירסאות, לא לזו של המערער ולא לזו של המשיבה, יכולה היתה השופטת המלומדת להורות כי הפיקדון יוחזר למשיבה ויהא על המערער להגיש תביעה לתשלום שכר טרחתו. בנסיבות אלה נעשה עמו חסד וקוצרו ההליכים הממושכים שהיו כרוכים בהמשך ההתדיינות ע"י קביעת השכר הראוי ע"י בית-המשפט. הלכה ידועה היא כי כאשר מדובר בשכר ראוי (לאחר שלא הוכח השכר המוסכם) מוטל הנטל על עורך-הדין להוכיח את שיעור השכר הראוי ע"י הבאת חוות-דעת של מומחה.

כך מצינו בע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז

(5) 114:

" קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית-המשפט מוסמך לקובעו על פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד פ"ד מג(1)160, 165). שכר טרחת עורך-דין יכול שייקבע על פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסויים משווי העיסקה נושא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-המשפט או בבוררות, שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטרחה לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעות שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא.. בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרב-גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך נסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מיגזר מקצועי" (שם, בעמ' 126-125).

במקרה זה שקלה השופטת את כל השיקולים הראויים לעניין שיעור שכר הטרחה ומנעה משני הצדדים הליכים מייגעים נוספים.

5.   אשר לטענות המערער לגבי דחיית גירסתו ע"י הערכאה הדיונית- יש לחזור ולהדגיש כי  ההלכה היא שהבקורת של בית משפט שלערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ " י פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית-המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5)  407;

ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ דינים עליון, כרך סט, 67; ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול דינים עליון כרך סח, 562).

ועוד מצינו כי : " כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה". (ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר פ"ד נא(4) 687) וכי: " לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של ענין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם ... ביחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק-הדין..." (ע"א 640/ 85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל פ"ד מד(1) 594, 598). כוחן של קביעות אלה יפה לענייננו.

5.        סוף דבר - המסקנה היא כי דין הערעור להידחות. על המערער לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך 20,000 ש"ח + מע"מ וריבית והצמדה מהיום. הערבות הבנקאית תועבר לב"כ המשיבה לשם מימושה ע"ח ההוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לבאי-כוח ה צדדים.

ניתן היום  י"ט בטבת, תשס"ז (9 בינואר 2007) בהעדר הצדדים