פסק-דין בתיק עא 2133/04

דקואר:

המערער בן 80.

רגב:

אנו סבורים שבית משפט קמא קיפח אותנו. 6 פרסומים הוכחו כדבעי, כל אחד מהם גרם נזק בל ישוער לאדם הזה, שהיה באמצע חייו, כאשר נמנע ממנו להתמנות לנוטריון, היתה תלונה בלשכת עורכי הדין , שממנה זוכה. לאחר מכן הוגשה התביעה הזו. הוא לא יכל להתמנות לשופט. 

המשיב:

חיים של אדם ושמו של אדם הם לא הפקר.

דקואר:

חלק מהפרסומים הם לא פרסומים של לשון הרע. אני חוזר על טענותיי בעיקרי הטיעון ומדגיש, שבכל הפרשה הזו היו 6 פרסומים ששניים מהם היו כלליים ולא התייחסו לאירועים ספציפיים. הדברים האלה הועלו בסיכומיו של המשיב. בית המשפט קמא בסעיף 77 לפסק דינו נשוא הערעור קבע שלא עלה בידי המשיב להוכיח כל האירועים. בהמשך פסק הדין בית המשפט קמא לא מפרט איזה פרסומים הוכחו בפניו ואיזה לא ואפשר להסיק זאת רק מקביעותיו העובדתיות.

יש 4 פרסומים שהשיחה היתה בין המערער למשיב, ואני חוזר על הטענה שאין לראות בשיחה שמיועדת לאותו אדם כפרסום לשון הרע. הרי מה הסעיף אומר - השיחה צריכה להיות מיועדת לאנשים אחרים. אם אני מדבר עם אותו איש ואומר לו שהוא רימה אותי ואני מתווכח איתו ואנשים אחרים שמעו, זה לא לשון הרע.

יש עוד פרסום בעיתון - הרי הפרסום היה מיועד נגד לשכת עורכי דין. איך אפשר לייחס לשון הרע למערער? הבת פנתה לעיתונאי שלא הגישו תלונה נגד עורך הדין. הפרסום הוא לזה שמפרסם ולא לאבא שבעצם אין לו קשר בכלל פרסום. זה גם לא לשון הרע.

לגבי הפסיקות העובדתיות - היקף החשיפה הוא מצומצם ביותר של מספר אנשים. לא מדובר בפרסום מול קהל. ההיקף הוא מצומצם ביותר.

לגבי טעות נוספת של בית המשפט קמא - התביעה התייחסה לנזק תרופתי ולא הרתעתי. לא היה סעד לפסוק נזק הרתעתי. בית משפט קמא מתייחס לנזק ההרתעתי. הוא דרש פיצוי כספי. בית

רגב:

כב' השופט ברק אומר שהסכום של 150,000 ש"ח הוא הרף התחתון.

דקואר:

התיקון שבוצע לחוק לגבי הסעיף הזה בא אחרי האירועים שהיו לגבי לשון הרע. לא היו עדים לעניין הנזק.יש קביעה על סמך העובדות ואני מבקש מבית המשפט שלא יתערב בקביעה האם נגרם נזק רכושי או לא.

ישנה טענת התיישנות שלא הועלתה על ידי המערער, אבל יכל לטעון את טענה זו לאחר שקיבל תצהיר עדות ראשית מטעם המשיבים לידיו, ורק אז פורטו התאריכים שבהם פורטו הפרסומים. אם נסתכל על התאריכים שבוצעו הפרסומים ועל התאריך של הגשת התביעה שכנגד, אז עומדת למערער טענת התיישנות. מכיוון שמדובר בטענה משפטית גרידא, אני חושב שאפשר להתערב בה גם בדרגת הערעור, ומכל מקום, בוודאי שאפשר להתחשב בה לעניין שיעור הנזק מאחר וחלוף הזמן מצביע על מידת הנזק לרעתו של המשיב.

רגב:

אני מבקש להתמודד עם סעיף 77 לפסק הדין, שכב' השופטת אסיף אומרת שלא הכל הוכח. מה שלא הוכח זה אותם מבחינת נזק ולשון הרעש, שהם המקרים שמר אלפסי בא למשרדו של עו"ד עמוס ואמר שהוא גנב ורמאי כשזה במשרדו כאשר המתמחה חשב שיש מכות כששמע את מה ששמע. זה המקרה היחיד, שלמרות שהוכח, לא מזכה בפיצוי.