פסק-דין בתיק עא 2132/04

1.       ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשם מר ד' מאזן), מתאריך 4.11.2003 בתיק הוצל"פ [חיפה] 02-07159-00-0.

2.       בהחלטתו האמורה דחה כב' ראש ההוצאה לפועל טענת המערער כי אינו חייב לקיים את פסק הבוררות שהוגש לביצוע. בהחלטתו הזכיר כב' ראש ההוצאה לפועל, כי בקשה קודמת בטענת פרעתי שהוגשה על ידי המערער נדחתה, וכי מאז הגשת בקשתו הראשונה של המערער בטענת "פרעתי", לא שילם המערער כל תשלום, ועל כן לא נוצרה כל עילה לדיון מחדש בטענת "פרעתי".

3.       הודעת הערעור שהגיש המערער קשה עד מאוד להבנה, ועל כן, בישיבה שקיימתי במעמד הצדדים בתאריך 19.10.04 הגדרתי המחלוקות שבין הצדדים, ובסופו של דבר מתברר, כי המערער טוען שיש להפחית מחובו על פי פסק הבורר חמישה סכומי כסף, עליהם אעמוד להלן.

4.       סך 425,000 ש"ח שהועבר מבית המשפט ל"חשבון הפרוייקט":

(א)     פסק הבורר ניתן בקשר עם "עסקת קומבינציה" שנעשתה בין המערער והמשיבים, במסגרתה היה על המערערים לבנות בית דירות על מקרקעין שבבעלות המערער. לצורך ביצוע הפרוייקט, פתחו הצדדים חשבון משותף, המכונה על ידי המערער "חשבון הפרוייקט". עיקר תביעת המשיבים, שנדונה בפני הבורר נגעה לסכומי כסף שהיה על המשיבים לשלם כדי לכסות את יתרת החובה שנוצרה ב"חשבון הפרוייקט".

(ב)      לטענת המערער, בעת שפתח בהליכים בבית המשפט נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, חוייב על ידי בית המשפט להפקיד סך 425,000 ש"ח כערובה, וזאת במסגרת בקשה לסעד זמני שביקש. בתאריך 10.7.98 הועבר הסכום האמור לחשבון הפרוייקט, בה בשעה שפסק הבורר ניתן קודם לכן, בתאריך 7.7.97. על כן, לטענת המערער, הסכום האמור לא הובא בחשבון על ידי הבורר בפסק הבוררות, ומכיוון שהועבר לחשבון הפרוייקט, יש להפחיתו מסכום החוב על פי פסק הבורר.

(ג)      על כך משיב ב"כ המשיבים, כי טענתו זו של המערער כבר נדונה וקיים לגביה מעשה בית דין, והמעשה נעשה בפסק דין שניתן בבית משפט זה בתיק אז' 619/00, על ידי חברי, כב' השופט י' עמית, בתאריך 14.7.02. זאת ועוד, ב"כ המשיבים מזכיר, כי המערער ערער על פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' עמית לבית המשפט העליון (ע"א 1300/00), וערעורו נדחה.

(ד)      אכן, בסעיף 22 לפסק הדין מתייחס כב' השופט עמית לסכום האמור (הוא הסך 403,000 בערכי קרן), וקובע, כי "גם אם הבורר טעה ולא לקח את הסכום בחשבון במסגרת פסק הבוררות, הרי שטעות אינה עילה להתערבות בפסק בורר, מה עוד שפסק הבורר כבר אושר ונוצר מעשה בית דין".

          זאת ועוד, כב' השופט עמית, כדרכו, לא פטר עצמו בנימוק הדיוני, אלא טרח ונכנס לעוביה של ההתחשבנות בין הצדדים, ובחן את ההיבטים החשבוניים הנובעים מהפקדת הסכום הנזכר לחשבון הפרוייקט, והגיע למסקנה כי אין להפחיתו.

(ה)     לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, וקראתי פסק דינו של כב' השופט י' עמית, הגעתי למסקנה כי הדין הוא עם המשיבים, ומכיוון שטענות המבקש ביחס להפחתת הסכום האמור מחובו על פי הבוררות כבר נדונו והתבררו, אין להן מקום במסגרת בקשת המערער בטענת "פרעתי".

5.       סך 480,000 ש"ח שלטענת המערער קיבלו המשיבים מעזבון אחיו המנוח, עמנואל הקיני ז"ל:

(א)     טענת המערער בעניין זה היא, כי בשעתו משך אחיו המנוח סכום כסף מ"חשבון הפרוייקט", ולאחר פטירתו נעשתה פשרה בין עזבונו והמשיבים, והעזבון שילם למשיבים סך 480,000 ש"ח. לטענת המערער, המשיבים לא הפקידו הסכום האמור ב"חשבון הפרוייקט", שהרי אם היו עושים כן יתרת החובה בחשבון הייתה מתאפסת. המערער טוען אפוא, כי מכיוון שהמשיבים נטלו הסכום ששולם על ידי עזבון אחיו המנוח, ולא הפקידו אותו ב"חשבון הפרוייקט", יש להפחית סכום זה מסכום החוב על פי פסק הבוררות.

(ב)      ב"כ המשיבים משיב לטענה זו, כי הסכום הנזכר שולם לידי המשיבים על ידי מנהל העזבון, עו"ד א' פיש, וזאת בקשר עם פרוייקט שנבנה ברח' אידר בחיפה, בה בשעה ש"חשבון הפרוייקט" מושא פסק הבורר, התייחס לפרוייקט שברח' הגליל בנווה שאנן, ועל כן אין לערב בין השניים. עוד מזכיר ב"כ המשיבים, כי גם עניין זה זכה להתייחסות ראויה בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' עמית.

(ג)      על פי נספח ע/46, שצרף המערער לסיכומיו, בתאריך 28.2.99 נעשתה פשרה בין מנהל העזבון והמשיבים, ולפיה שילם מנהל העזבון למשיבים סך 432,699 ש"ח, ובסעיף 3.1 להסכם הפשרה נקבע:

"הצדדים מתחייבים לשתף בינהם פעולה בכל הנוגע למימוש האמור בהסכם זה [ב]מלואו, וכן בכל הנוגע למימוש פסק הדין שניתן בבוררות שנערכה בין אוריאל גניזדוביץ לבין הנתבעים."

          הנני סבור, כי דברים אלה מלמדים שהסכום ששילם העזבון לידי המשיבים אינו יכולה לבוא בחשבון בהתחשבנות שבין המערער והמשיבים, שהרי באותה עת כבר ניתן פסק הבוררות, ואם היה מקום להביא את הסכום ששילם העזבון בחשבון, כי אז היו הצדדים קובעים זאת במפורש בהסכם הפשרה, ואף לכך התייחס כב' השופט י' עמית בפסק דינו (עמ' 18 לפסק הדין, שורות 25 עד 29).

(ד)      אם לא די בכך, כי אז מקובלת עלי אף טענת ב"כ המשיבים, המאזכרת את פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' עמית. בעניין זה אזכיר, כי הבסיס לקביעת הסכום האמור בהסכם הפשרה שנעשה בין העזבון והמשיבים היה דו"ח שנערך על ידי רו"ח פרנקל, שכותרתו "משיכות עמנואל הקיני", ולפיו משיכותיו של מר הקיני ז"ל הסתכמו בסכום של 207,160.60 ש"ח (בערך נומינלי). בתחתית הדו"ח כתב רו"ח פרנקל הערה בכתב ידו, והיא, ש"הרשימה בסך 207,160.60 ש"ח (נומינלי) נבדקה על ידי והוגשה לבוררות (נכסי יעל) - א' גניזדוביץ". מכאן עולה, שהדברים נבחנו על ידי הבורר בפסק הבוררות, ואף לעניין זה התייחס כב' השופט עמית בפסק הדין שניתן על ידו, ואין אפוא מקום לעורר הדברים מחדש במסגרת טענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967.

(ה)     על כן, הנני מקבל טענת המשיבים בעניין זה, והנני דוחה טענת המערער כי יש להפחית הסכום האמור מסכום חובו על פי פסק הבוררות.

6.       סך 207,000 ש"ח שהיה על המשיבים לשלם לבנק, ושולם על ידי המערער: