פסק-דין בתיק עא 2128/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטת כבוד הרשם שמואל ברוך, בבש"א 21832/02, שניתנה ביום 25.4.05 במסגרת הדיון בה.פ. 1067/02, לפיה נדחתה בקשת המערערת לסילוקו של ההליך על הסף.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

המשיבות הגישו בתאריך 17.9.2002 המרצת פתיחה בה התבקש בית המשפט להצהיר כי החלטות האסיפה הכללית של המשיבה 2 - קו-אופ רעננה אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (בפירוק) (להלן: " קו-אופ רעננה") מיום 28.01.1997 התקבלו שלא כדין, וכי כל ההסכמים שנחתמו לפני האסיפה ולאחריה בהסתמך על החלטות שהתקבלו באותה אסיפה בטלים ומבוטלים.

בתאריך 3.12.2002 הגישה המערערת בקשה לסילוקה על הסף של המרצת הפתיחה או לחילופין להעברת הדיון לפסים של תביעה רגילה.

בתאריך 22.6.2004 בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם המנוח ד"ר עדי אזר ז"ל חזרה ב"כ המערערת על הטענות המפורטות בבקשה והדגישה כי אין מקום למתן סעד הצהרתי במקרה זה, ולגופו של עניין הבהירה כי הבקשה עניינה ביטולם של הסכמים מחייבים, בעיקר כאשר המבקשים זרים להסכם ולפיכך אין יריבות בינם לבין המתקשרים.

בסיומו של הדיון הביע כבוד הרשם את דעתו כי סיכויי הבקשה לסילוק ההליך על הסף קלושים, אך למרות האמור לעיל לא דחה כבוד הרשם את הבקשה, באותו מועד, ואיפשר לב"כ המערערת למסור הודעה לבית המשפט, לאחר התייעצות עם מרשתה, תוך 30 ימים.

לאחר מותו הטרגי של כבוד הרשם אזר ז"ל הועבר הדיון בתיק זה לכבוד הרשם שמואל ברוך ובחלוף המועד שהוקצב לה פנתה המערערת וביקשה הכרעה בבקשתה לסילוק על הסף.

בתאריך 25.04.2005 החליט כבוד הרשם ברוך כי אין מקום להיעתר לבקשה מן הטעם שאין כל מניעה מצד המבקשים, שהינם בעלי מניות של קו-אופ רעננה לעתור למתן סעד הצהרתי של בטלות ההסכמים ואין מקום בשלב זה להורות על צירופם של יתר בעלי המניות להליך.

בתאריך 9.05.05 שבה המערערת וביקשה סילוקו של ההליך על הסף. החלטתו של כבוד הרשם מיום 16.5.05, הדוחה בקשה זו הינה נשוא הערעור שבפני.

דיון

לטענת המערערת על פי האמור בהמרצת הפתיחה דינה להידחות  על הסף בהעדר יריבות והעדר עילה, העדר זכאות המשיבים לסעד ההצהרתי המבוקש וכן סבורה היא שהיה מקום להורות על צירופם של צדדים נוספים העלולים להיפגע מתוצאות ההליך. לחילופין נטען כי יש להעביר את הדיון לפסים של תביעה רגילה מאחר שאינו מתאים לבירור במסגרת המרצת פתיחה.

אדון בטענות על פי סדרן.

העדר יריבות והעדר עילה

על פי הנטען, הסעד המבוקש בתובענה כמפורט בסעיף 97 הוא:

            " ... הצהרה לפיה החלטות האסיפה הכללית של המשיבה 2 מיום 28 בינואר 1997 התקבלו שלא כדין וכי כל ההסכמים שנחתמו לפני האסיפה ולאחריה בהסתמך על החלטות שהתקבלו באותה אסיפה בטלות ומבוטלות."

מן האמור לעיל מתגלה חוסר עילת תביעה למשיבים אשר לא היו צד להסכם המסגרת או לסדרת ההסכמים שנחתמו על פיו ומכיוון שההסכמים אינם בטלים (void) אלא ניתנים לביטול (voidable) מי שרשאי לבקש ביטולה של העסקה היא החברה ולפיכך, אם מאנה החברה להגיש תביעה לביטולם היה על המשיבים להגיש תביעה נגזרת, מכיוון שאין חולק כי קו-אופ רעננה לא ביקשה ביטולם של ההסכמים אין המשיבים יכולים לטעון לבטלות ההסכם.

עיון בהמרצת הפתיחה מעלה שטענת המשיבים הנה כי החלטת האסיפה הכללית התקבלה על סמך מידע חלקי ולוקה בחסר בכל הנוגע להתקשרות המוצעת ולפיכך מתבקש בית המשפט להצהיר כי ההחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית שהתכנסה בתאריך 28.01.1997 בטלות ומכאן שיש לבטל את ההסכמים שנכרתו בין משיבה 1 למשיבה 2 (סעיף 83 לה"פ).

דהיינו, ביטול ההסכמים אינו הסעד המבוקש אלא תוצאה בלתי נמנעת מביטול ההחלטה הפגומה, ומכיוון שעל פי הנטען המשיבים הינם בעלי מניות במשיבה 2 זכאים הם לבקש ביטולן של החלטות שהתקבלו על ידה כתוצאה ממצגים מטעים.

באשר לטענת העדר יריבות, בע"א 180/75, יגאל לביב נ' בנק לפיתוח תעשייה לישראל בע"מ ואח', פ"ד ל (3) 225, דן בית המשפט העליון במסגרת הדיונית הראויה לתביעתו של בעל מניות, הטוען לעושק המיעוט בשל טובות הנאה שהוענקו בהחלטה, שלטענתו הינה "אולטרה ויירס" ונקבע על ידי המ"מ לנשיא (כתוארו אז) י' זוסמן כי בעל המניות רשאי לנקוט בשתי דרכים אלטרנטיביות האחת בהליך של "תביעה נגזרת" והאחרת בעילה חוזית.

            " כמו שמבאר החכם Gower בספרו Modern Company Law (מהדורה ב' בע' 536) טרונייתו של בעל מניות בשל מעשה אוון שנעשה יכול שתתברר באחת משתי צורות, מכוח סעיף 19 לפקודת החברות, הוראות התזכיר והתקנות הן בבחינת חוזה שבין החברה ובעל המניות, וכל אימת שהחברה עומדת לחרוג מגדר הכוחות המוגדרים בתזכירה, או שהיא עומדת לבצע מעשה בלתי-חוקי אחר, הרי היא מפרה חובתה החוזית כלפי בעל המניות והפרה זו מעמידה זכות תביעה נגד החברה. תביעה זו אינה משתנית מכל תביעה אחרת בעילה של הפרת חוזה, והיא מוגשת על-ידי בעל המניות כתובע נגד החברה כנתבעת, מכוח תקנה 24 ניתן לצרף לתביעה, בתור נתבע נוסף, הצד האחר לעסקה הבלתי חוקית, כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה... צירופו של הצד האחר משמש במקרה כזה את המטרה להקים מעשה בית-דין גם כלפיו, שאם זכה בעל המניות בתובענתו כלפי החברה בלבד, לא יבוא הצד האחר לעסקה ויפתח בתובענה חדשה כדי להשמיע את דברו ולהפוך תוצאת הדיון הראשון על פניהן." (עמ' 228)

מאחר שבענייננו טענת המשיבים הינה כי ההחלטה שהתקבלה גרמה להם לנזק ישיר ולא רק כפועל יוצא מנזקה של החברה, קמה להם עילת תביעה עצמאית כנגד המערערת והמשיבה 2.

העדר זכאות לסעד הצהרתי