פסק-דין בתיק עא 2114/05

השופט רון סוקול:

1.         ערעורים על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה, כבוד סגן הנשיא בדימוס השופט ר' חרסונסקי בת"א 9053/02 שניתן ביום 22.11.2005.

2.         המערער בע"א 2114/05 (להלן: "עראבי") הגיש תביעה לבית משפט השלום לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 25.11.2001.

ביום האירוע עבד עראבי במפעל לעיבוד בשר של חברת זוגולובק בע"מ (להלן: "זוגלובק"). עראבי הועסק על-ידי מר פארס נג'אב (להלן: "פארס"), אשר שימש כקבלן לביצוע העבודות במפעל על-פי הסכם בינו לבין זוגלובק.

3.         על-פי העובדות שנקבעו בפסק-הדין, עבד עארבי ביום האירוע על יד מכונת הקורקבנים. תפקידו של עראבי היה לחתוך את הקורקבנים מהעופות שהיו תלויים על מסוע עילי, ולהשליך את הקורקבנים לתוך מכונת עיבוד (להלן: "המכונה"). בזמן העבודה עמד עראבי על משטח הגבהה עשוי נירוסטה. תוך כדי ביצוע העבודה, כאשר המכונה עובדת, איבד עראבי את שיווי משקלו והחליק. ידו השמאלית נתפסה במכונה ונחבלה באורך קשה (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהחבלה בידו נגרמה לתובע קטיעה של גליל מספר 2 באצבע השנייה של ידו השמאלית, וכן נגרמה לו חבלה באצבע השלישית של ידו השמאלית, לרבות תלישת הציפורן.

4.         עראבי הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה נגד פארס, זוגולובק וכן נגד חברת הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), אשר ביטחה ביום האירוע את אחריותו של פארס כלפי עובדיו בהתאם לפוליסה לביטוח אחריות מעבידים.

5.         פארס והמבטחת הגישו מצדם הודעות לצדדים שלישיים נגד זוגלובק וחברת ישרפאק בע"מ (להלן: "ישרפאק"). בהודעה לצד שלישי נטען כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי זוגלובק וישרפאק; זוגלובק מכוח היותה בעלת המפעל, האחראית לעובדים, ומי שאחראית לקו הייצור ולמכונה. נגד ישרפאק נטען כי ישרפאק הינה ספקית המכונה, ועל כן אחראית לכך שהמכונה לא הייתה בטוחה ולא הייתה מוגנת כנדרש כדי להבטיח את בטיחות העובדים לידה.

6.         זוגלובק מצדה שלחה גם היא הודעה לצדדים שלישים כנגד פארס, המבטחת, וישרפאק. התביעה כנגד פארס התבססה לא רק על אחריותו בנזיקין, אלא גם על הוראות ההסכם מיום 21.1.2001 שבין זוגלובק לפארס (להלן: "הסכם ההתקשרות"). זוגלובק טענה כי על-פי הוראות הסכם ההתקשרות התחייב פארס לשפותה בגין כל נזק שייגרם, אם ייגרם, למי מהעובדים במפעל.

7.         בית משפט קמא שמע באריכות את טענות הצדדים וקבע בפסק-הדין כי עראבי זכאי לפיצוי בגין נזקיו. בית משפט קבע כי נזקיו של עראבי הינם נזק לא ממוני (30,000 ש"ח), הפסדי השתכרות בעבר (30,000 ש"ח), והפסדי השתכרות בעתיד ( 260,000 ש"ח) ובסכ"ה עומדים  נזקיו על סך של 320,000 ש"ח בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. כמו כן קבע בית המשפט כי האחריות לתאונה רובצת על פארס וזוגלובק. את האחריות חילק בין שניהם כך שעל כל אחד מהמעוולים הוטלה אחריות של- 50%. עוד קבע בית המשפט כי מכוח הסכם ההתקשרות חייב פארס לשפות את זוגלובק בגין כל חיוב שהוטל עליה על-פי פסק-הדין. לגבי ישרפאק קבע בית המשפט כי לא הוכחה כל רשלנות. בית המשפט קיבל גם את הטענה כי המבטחת מכסה את אחריותו של פארס בנזיקין כלפי עראבי.

התוצאה הסופית הייתה כי בית המשפט הטיל על פארס ועל המבטחת יחד ולחוד לשאת       ב-50% מהנזק, על זוגלובק הוטלה אחריות בשיעור 50% מהנזק, ואילו על פארס הוטל לשפות את זוגלובק במלוא אחריותה כך שבפועל חויב פארס לשאת באופן אישי ב-50% נוספים.

8.         בע"א 2114/05 מערער עראבי על שיעור הפיצוי שנפסק על-ידי בית משפט קמא. עראבי טוען בערעורו כי למד רפואה באוקראינה, וכי כתוצאה מהנזקים שנגרמו לו בתאונה הוא אינו יכול לעסוק עוד בתחום הרפואה. במיוחד ציין כי בכוונתו הייתה לעסוק כמנתח - כירורג בתחום העיניים, תחום שבו לא יוכל לעסוק בשל פציעתו. לפיכך, טען כי היה מקום לחשב את הפסדי שכרו בעתיד על בסיס שכר חודשי של 30,000 ש"ח, ולא על בסיס שכר ממוצע במשק כפי שחושב על- ידי בית המשפט. עוד טען כי בית המשפט טעה כאשר פסק לו פיצוי בגין הנזק הלא-ממוני בסך של 30,000 ש"ח בלבד, וכי פסק כי הינו זכאי להחזר שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי ולא בשיעור של 20% כמקובל.

עראבי טען גם בהודעת הערעור כי נפלה טעות בחישוב תגמולי המוסד לביטוח לאומי שיש לנכות מסכום הפיצוי, אולם בעיקרי הטיעון הבהיר כי טעות זו תוקנה על-ידי בית משפט קמא בהחלטה מאוחרת יותר, ועל כן עניין זה אינו עוד נשוא הערעור.

9.         בע"א 3010/06 ערערה הכשרת היישוב על פסק הדין. בערעור טענה הכשרת היישוב כי טעה בית משפט קמא בקביעת אחריותו של פארס לתאונה. כמו כן טענה כי לא היה מקום לדחות את ההודעה לצד שלישי ששלחה נגד ישרפאק. במסגרת הערעור טענה גם כי טעה בית המשפט כאשר חייב את פארס לשפות את זוגלובק על-פי ההסכם שנחתם בין פארס לזוגלובק (סעיף 10.15 לערעור).

10.        זוגלובק מצדה הגישה ערעור שכנגד במסגרת ע"א 3010/06. בערעור שכנגד טענה כי לא היה מקום שבית המשפט יטיל עליה אחריות בשיעור 50% לנזקיו של עראבי. כן טענה כי טעה בית המשפט כאשר קבע שאין להטיל על ישראפק כל אחריות.

הנזק

11.        בטרם אתייחס לטענות הצדדים בעניין האחריות ותוקפה של תניית השיפוי נראה לי כי ראוי להתייחס דווקא לערעורו של עראבי לעניין שיעור הנזק. בית המשפט קבע כי נכותו של עראבי עומדת על שיעור 14.5% בהתאם לחוות דעתו של ד"ר שטיין. בית המשפט מצא כי אין מקום להגדיל את שיעור הנזק התפקודי שנגרם לעראבי כפי שהמליץ ד"ר שטיין. יש לזכור כי מנגד הוגשה חוות דעתו של ד"ר אגינסקי מטעמם של הנתבעים ולפיה נכותו של עראבי הינה בשיעור של 5% בלבד בגין קטיעת הגליל באצבע 2. כמו כן הובאה לבית משפט החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה לעראבי נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד בגין קטיעת הגליל באצבע 2. הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי הדגישה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956, הואיל ולא נפגע כושר עבודתו.

בנסיבות שכאלה אין מקום להתערב בהערכתו של בית המשפט כי הנכות התפקודית של עראבי אינה עולה על 14.5%בהתאם לשיעור הנכות הרפואית שקבע ד"ר שטיין.

12.        בית המשפט קבע את נזקיו של עראבי לפי שלושה ראשי נזק; נזק לא ממוני בשיעור של 30,000 ש"ח; הפסדי השתכרות בעבר בסך של 30,000 ש"ח; והפסדי השתכרות לעתיד המחושבים לפי שכר ממוצע במשק בסך של 260,000 ש"ח. בסך הכול העריך בית המשפט את נזקיו של עראבי בסך 320,000 ש"ח, מהם הורה לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שלאחר תיקון פסק הדין עמדו על סך של 26,728 ש"ח.