פסק-דין בתיק עא 2094/05

עניינם של הערעורים, שהדיון בהם אוחד, הינה החלטת כב' הרשם ש' ברוך מיום 18.4.05 (... 26911/04 בת.פ. 1105/04), בה נקבע כי המצאתם של כתבי הטענות לידי חברות פיליפ מוריס  סרוויסז וחברת מנשה ח. אלישר בע"מ, עבור המערערות הינה המצאה כדין, בהסתמך על הוראת תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

בתאריך 18.1.2004 הגישו המשיבים לבית משפט זה תביעה ייצוגית ובקשה לאישורה נגד Philip Morris USA Inc, Philip Morris Products Inc (המערערות) ואחרים.

למחרת הגשת התביעה והבקשה נמסרו עותקים מן הבקשה ומן התביעה, אחד בעבור כל אחת מהמערערות לידי חברת מנשה ח. אלישר בע"מ במשרדה בירושלים (להלן: "אלישר").

בתאריך 21.1.04 הודיעה אלישר לבית המשפט כי היא אינה מוסמכת לקבל את כתבי הטענות בשם המערערות.

המשיבים החליטו, מטעמי זהירות, לבצע מסירה של כתבי הטענות גם באמצעות חברה בשם Philip Morris Services S.A., (להלן: "פיליפ מוריס סרוויסז") אשר לטענתם, אף היא מורשית של המערערות המנהלת בישראל עסק מטעמן בתל אביב. אולם, גם פיליפ מוריס סרוויסז החזירה את העתקי התגובה והבקשה בטענה כי אינה מוסמכת לקבל את המסמכים האמורים.

לנוכח סירובן של החברות, בהן ראו המשיבים נציגות של המערערות לקבל את כתבי בי-הדין, הגישו המשיבים בקשה לראות במסירת כתב הטענות כמפורט לעיל מסירה בהתאם להוראות תקנה 482 לתקנות.

כב' הרשם קיבל את הבקשה בקבעו כי החברות הן בגדר "מורשה" של המערערות ובעיקר פיליפ מוריס סרוויסז, המייצגת את האינטרסים של המערערות בפני גורמים שונים, לרבות בוועדת הכנסת ואילו חברת אלישר מפיצה את מוצריהן של המערערות בישראל.

עוד ציין כב' הרשם כי:

" אין לקבל את היתממות המשיבות, שמחד מפיצות את מוצריהן בישראל ואשר פועלות בה לקידום האינטרסים שלהן (לרבות מול חקיקה בנושאי עישון) ומנגד, כשהדברים מגיעים למסירת כתבי טענות, מתחבאות מאחורי טענות פרומליות שבפורמליות".

על החלטה זו הוגשו, כאמור, הערעורים שבפני.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 482 שכותרתה "המצאה למורשה בניהול עסקים" קובעת בס"ק (א) כדלקמן:

"היתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו איזור שיפוט".

בית המשפט פירש תקנה זו כמאפשרת ביצוע מסירה של כתבי בי-דין גם למי שאינו תושב ישראל.

ברע"א 39/89 General Electric Corp. נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ ואח', פ"ד מב(4) 762 נקבעו על ידי כב' השופט (כתוארו אז) ש' לוין, הכללים ליישומן של הוראות תקנה 482 לתקנות על כללי ההמצאה לנתין זר ומבהיר כב' השופט, כי תקנה 482 אינה קובעת כללים לסמכות הבינלאומית של בית המשפט אלא דנה רק בכללי ההמצאה:

"בוצעה בארץ המצאה כדין לפי כללים אלה, קנה בית המשפט סמכות פרסונלית על הנתבע. הסמכות הבינלאומית לדון בתובענה נגד נתבע כזה שאובה לא מן התקנה עצמה אלא מעקרון כללי המשפט הבינלאומי שמחוצה לה הקובע שיש לבתי המשפט בישראל סמכות בינלאומית על נתבע ה'נמצא' בישראל והתקנה רק מבטאת ישום טכני של אותו עקרון".

ובהמשך דן בית המשפט בשאלה מיהו ה"מורשה" לפי תקנה 482:

"לעניין תקנה 483(א) כבר למדנו שאין מדובר ב'שלוח' כמשמעותו הטכנית של דיבור זה, אלא למי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו... השאלה מה מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע וה'מורשה' הנדרשת כדי לעשות את ההמצאה בת פועל היא שאלה שבדרגה...