פסק-דין בתיק עא 2081/05

1.         בפנינו שני ערעורים שהגישה המערערת על החלטות שניתנו בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רניאל) בת.א 6635/05.

             המדובר הוא בתביעה שהגישה המשיבה הראשונה, גדיב תעשיות פטרוכימיה בע"מ, כנגד המערערת וכנגד ירדן טכנולוגיות ואבשלום (אבי) יששכר, לתשלום דמי נזק ו/או השבה בנזיקין ובחוזים שמקורם במכשיר שהתובעת רכשה מהמערערת, כשלגישת התובעת מדובר במכשיר פגום.

            ע.א. 2081/05 הוגש על החלטת בית משפט השלום מ- 26.10.05, החלטה על פיה התקבלה בקשת התובעת שם למתן פסק דין בהעדר הגנה מצידה של המערערת.

            ע.א. 4070/07 הוגש על החלטת בית משפט השלום מ- 8.8.06, החלטה בה דחה בית משפט השלום את התביעה כנגד הנתבע 3, אבי יששכר, ומחק את התביעה כנגד הנתבעת 2, ירדן טכנולוגיות, שאיננה אישיות משפטית.

            שני הערעורים נשמעו בצוותא חדא. הצענו לצדדים הצעה ליישוב המחלוקות בערעורים הנוכחיים, אך הצעתנו לא התקבלה ועלינו לתת עתה את פסק הדין בערעורים.

2.         כתב התביעה הוגש לבית משפט השלום ב- 13.4.05. הנתבע 3 הגיש הגנתו ב- 3.6.05.

            ב- 20.7.05 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המערערת.

            ב- 15.9.05 הגישה המערערת תגובה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, טענה כי אין לבית המשפט סמכות לדון בענין שכן לא נערכה המצאה כדין וממילא אין לתת נגדה פסק דין, כי אין המשיב 3 או המשיבה 2 מורשים לקבל כתבי בית דין עבורה ואינם משמשים כמורשים בהנהלת עסקיה וכי דבר ההליכים לא הובא לידיעתה באופן מהימן ומלא, בעוד הוזנה במידע כוזב. עוד טענה, כי ההמצאה למשיבים 2 ו- 3 לא נעשתה אלא כדי להתחמק ממשוכותיה הגבוהות של תקנה 500. המערערת הוסיפה, לגישתה, למעלה מהדרוש, כי יש לה הגנה לגוף הענין שאין להתעלם ממנה וביקשה להורות על בטלות ההמצאה שנעשתה כביכול באמצעות המשיב 3 ו/או המשיבה 2.

ב- 20.9.05 הורה בית המשפט כי לפני מתן החלטה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ניתנת למערערת האפשרות להודיע תוך 21 יום האם היא מסכימה, בתוך 30 יום נוספים, להגיש בתיק כתב הגנה שלא יכלול טענה בדבר העדר המצאה והעדר סמכות בינלאומית, כאשר אם תינתן הודעה כזו, תידחה בשלב זה הבקשה למתן פסק דין, על מנת לאפשר הגשת כתב הגנה. אם לא תינתן הודעה כאמור, תינתן החלטה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

            ב- 11.10.05 הודיעה המערערת כי נבצר ממנה לקבל את הצעת בית המשפט כפי שעלתה בהחלטתו מיום 20.9.05 מן הטעם שהטענות בדבר סמכות בית המשפט בישראל ובדבר המצאת כתבי בית הדין למערערת, הן טענות מהותיות היורדות לעצם זכויות היסוד הדיוניות של המערערת ומושכלות היסוד בתחום המשפט הבינלאומי הפרטי. המערערת הוסיפה כי היא עומדת על כל טענותיה המפורטות בהרחבה בתגובתה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

            ב- 26.10.05 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום, ההחלטה עליה הוגש הערעור בע.א. 2081/05.

3.         ע.א. 2081/05 - החלטת בית משפט השלום מ- 26.10.05

            בהחלטתו מציין בית המשפט כי השאלה היא האם במסירת כתב התביעה וההזמנה לדין לנתבע 3 הוא אבי יששכר, בוצעה מסירה כדין לנתבעת 1, היא המערערת.

            בית המשפט קבע כי לא מדובר בתחולת תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 שעניינה בהמצאה מחוץ לתחום, אלא על המקרה חלה תקנה 482 העוסקת בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים. בית המשפט מציין כי יש למערערת נציגות בישראל והשאלה היא האם יש לראות נציגות זו כנוכחות של הנתבעת בישראל. בית המשפט מציין כי תקנה 482 קבעה כללי איזון בין האינטרסים והדינים השונים בענין ובחן את קיום תנאי התקנה בנסיבות המקרה.

            בית המשפט מציין כי המבחן לקיום מורשה להנהלת עסקים במובן תקנה 482 (א), הוא מבחן אינטנסיביות הקשר, התייחס לפסיקה הקיימת בענין וקבע כי על פי הראיות שבפניו הופנתה התובעת על ידי הנתבעת לקבלת פרטים בדבר קניית המכשיר נשוא התביעה אל נתבע 3, נתבע 3 הציג פרוספקטים של המערערת ורשימת לקוחות אותה קיבל מהמערערת והעביר לתובעת הצעת מחיר. לאחר שהתובעת הוציאה הזמנה לרכישת המכשיר, שלחה המערערת חשבונית בה צויינה נתבעת 2, שהינה למעשה נתבע 3, שכן נתבעת 2 איננה תאגיד, כסוכן מקומי של הנתבעת בישראל, נתבע 3 השתתף יחד עם טכנאי של הנתבעת בפתיחת המכשיר, הביא מהנתבעת מזרק להפעלתו, זימן בהתייעצות עם הנתבעת מהנדס מטעמה להפעלת המכשיר ועוד. עוד ציין בית המשפט, כי הנתבע 3 בשם עסק אחר באותה הכתובת, נזכר ברשימת חברות הבת והשותפים להפצה של הנתבעת ברחבי העולם, כעולה מאתר האינטרנט של הנתבעת.

            מסקנתו היתה כי ההתקשרות הפורמאלית היתה ישירות בין התובעת לנתבעת (המערערת) אך אין בכך אלא לומר שהנתבע 3 אינו מורשה חתימה בשם הנתבעת וגם אינו ברוקר, הקונה מזה ומוכר לזה.

            בית המשפט דחה את טענות המערערת לענין מידע מוטעה, שכן אין הן משפיעות על זכויות התובעת.

            בית המשפט ציין כי המשמעות הפשוטה של המונח Local Agentהינה נציג או סוכן ודחה את טענת המערערת לפיה מי שמתואר כ- Local Agentאינו נציג או סוכן שלה.

            מסקנתו היתה כי "במנעד המצבים שבין איש מכירות גרידא, שאינו נחשב ל"מורשה להנהלת עסקים" לבין משרד של הנתבעת עצמה בישראל, אני קובע כי הנתבע 3 שימש כמורשה להנהלת עסקים של הנתבעת בישראל לצורך תקנה 480 (א), הן בשל פעולותיו לקידום הסכם הרכישה, והן בשל פעולותיו לטיפול בתלונות התובעת לאחר המכירה, הן בשל הפניית התובעת על ידי הנתבעת לנתבע 3 לצורך קידום העסקה והן בשל הדרך שבה הציגה הנתבעת את הנתבע 3  כלפי התובעת וכלפי כולי עלמא. הקשר היה אינטנסיבי במידה כזו שניתן היה לצפות שכתבי בית דין יעברו לנתבעת, גם אם הנתבעת טוענת שהם לא עברו בזמן. על כן, המצאת התביעה לנתבעת 3 היתה כדין".