פסק-דין בתיק עא 2081/02

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט מ. שנהב) בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לשטרית משה (להלן: "המערער") עקב שלוש תאונות דרכים: האחת מיום 09.05.95; השניה מיום 29.05.95; השלישית מיום 09.07.95.

ואלה העובדות הרלבנטיות :

המערער יליד 1975 נפגע בשלוש תאונות דרכים סמוכות זו לזו. אין חולק כי בשתי התאונות הראשונות נפגע המערער חבלות קלות ולמעט מספר ימי אי כושר שב לאיתנו. התאונה השלישית שהיא מוקד הערעור גרמה לחבלה קשה בברך השמאלית.

לצורך בירור נכותו הרפואית מינה בית המשפט את המומחה הרפואי פרופ' אברהם גנאל, אורתופד. המומחה מצא נזק בסחוס המפרק בלשכת הברך השמאלית. לאחר שמסר את חוות דעתו הראשונה ביום 26.05.97 המליץ על המתנה למשך כשנה עד שנה וחצי קודם לקביעת נכותו הצמיתה. בנובמבר 1998 מסר חוות דעת שניה ועדיין לא יכול היה לקבוע את נכותו הצמיתה של המערער.

לאחר מענה על שאלות הבהרה, ובהרשאת בית המשפט, בדק המומחה הנכבד את המערער פעם שלישית ומסר חוות דעת נוספת אחרונה. בחוות דעתו זו מיום 29.04.01 קבע את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור של 28% בגין הגבלה ביישור הברך ו-2% בגין הגבלה בכיפופה. סך הכל 30%. המומחה גם התייצב בבית המשפט ונחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו.

בממצאי המומחה מצינו; דלדול שרירי ירך שמאל, היקף הירך השמאלי קטן ב-4 ס"מ מהיקף הירך הימני. כמו כן, נמצא, על פי צילומי רנטגן עדכניים, כי בציר הפיקה נראית נטילת עצם (אוסטיאופורוזיס) מחוסר שימוש. בבדיקה נמצאה רגישות דיפוזית בברך שמאל המלווה כאמור בהגבלת טווח התנועה. הממצאים האובייקטיבים האמורים באו לאחר שהמערער ביצע סדרה של טיפולים פיזיותרפיים במספר מקומות, טיפולים שלא הועילו. על כך אומר המומחה בחקירתו הנגדית:

"אני גם קיוויתי שהוא ירגיש יותר טוב ולכן הפניתי אותו לטיפולים בפיסיותרפיה במס' מקומות, אבל השורה הסופית היתה שלמרות כוונותינו ורצונותינו זה לא קרה..."(עמ' 62 לפרוטוקול הדיון).

המערער ניסה להקטין את כאביו ואת נזקו וביצע ניתוח השתלת סחוס, אך הניתוח לא הועיל. בחוות הדעת האחרונה דלעיל הפנה המומחה לאפשרות של ביצוע ניתוח להקשיית הברך. יחד עם זאת הובהר כי נכותו של המערער לא תשתנה בעקבותיו. הניסיון להביא את המומחה לאמירה כאילו המערער מתחזה ו/או אין קשר סיבתי בין מצבו לבין התאונה, נכשל. וכך מעיד המומחה:

"הבדיקה היא בוודאי אובייקטיבית מבחינה זו כשאני בודק אותו אני לא מושפע מהמלווים שלו ולא מהתנהגותו ואין לי כאן שום אינטרס... אבל לפחות יש 3 בדיקות במקרה הזה שהוא חריג, ש-3 פעמים נאלצתי או בדקתי אותו והממצאים הצביעו על פתולוגיה..."(עמ' 60 לפרוטוקול).

כן ראה דבריו בעמ' 59 לפרוטוקול:

"בשלב זה אין לי ממש שום בסיס...

ש. אין לך שום בסיס?...

ת. להגיד שהבחור מתחזה או לסגת מחוות הדעת הסופית שלי שקבע לו 30%..."

השורה האחרונה, איפוא, היתה על פי חוות הדעת של המומחה הנכבד כי למערער נגרמה נכות רפואית בשיעור 30%, כי הוא מוגבל ביישור ובכיפוף הברך, ונכון למועד פסק הדין הוא נזקק לקביים לצורך הליכה.

המערער, בעל שתים עשרה שנות השכלה ללא תעודת בגרות, שוחרר מן השירות הצבאי שחרור מוקדם עקב אי התאמה. במקצועו הוא ספר. בשלב מסוים חשב לפתוח מספרה יחד עם שותף, אך תוצאות התאונה, כמו גם מחלוקת כספית עם בעל המספרה, סיכלה את הרעיון. סמוך לאירוע התאונה נטש את תחום הספרות ועבר לעבוד כשליח. באוקטובר 2001 פוטר ממקום עבודתו האחרון בחברת "איסתא" בה עבד החל ממאי 1998, ומאז נתקל בקושי במציאת מקום עבודה.

בפסק הדין מפרט בית המשפט את חוות דעת המומחה הרפואי ומציין שם:

"א. נכות רפואית

כידוע, לשם קביעת נכות רפואית נזקק בית המשפט לסיועו של מומחה רפואי וככזה מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי - פרופ' א. גנאל, שהינו בעל נסיון מקצועי עשיר, שלא חסך במאמצים ובזמן עד לגיבוש עמדתו (ראה סקירה תמציתית בסעיף 3 לעיל), וגם עמד בחקירה נגדית ממושכת ויסודית במהלכה נחשף גם לקלטת שתיעדה את חתונת התובע.

בערבו של יום, נותרו קביעותיו של המומחה בעינן, כולל ספקותיו ולבטיו ולא נותר לי אלא לאמצן כמכלול שלם" (ההדגשה אינה במקור).