פסק-דין בתיק עא 2059/05

            השופט ד"ר קובי ורדי

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת רונן) מיום 4/5/05 בה.פ 200056/05 בו נתקבלה תביעת המשיב להצהיר כי אין לפנותו מהמושכר בו הוא מחזיק כדייר מוגן.

            הרקע, המחלוקות והטענות

2.         אין מחלוקת שהמשיב רכש בדיירות מוגנת נכסים בבניין ברחוב אילת 41 ת"א: חנות בשטח 58.5 מ"ר בקומת הקרקע (להלן: "החנות") וכן מחסן בקומה א' (להלן: "המחסן").

            אין גם מחלוקת שביום 12/1/92 ניתן כנגד המשיב פסק דין לתשלום דמי שכירות וכן פסק דין לפינוי, וזאת בהעדר הגנה ובמעמד צד אחד (להלן: "פסק הדין לפינוי או פסק הפינוי"), כאשר בפסק הדין נאמר שעל המשיב לסלק את ידו מחנות 2 חדרים הנמצאת ברחוב אילת 41 בתל אביב קומה א' (בין הצדדים יש מחלוקת האם פסק הדין לפינוי ניתן הן לגבי החנות והן לגבי המחסן (כטענת המערער) או שמא רק לגבי החנות (כטענת המשיב).

3.         המשיב, פנה לבימ"ש קמא בבקשה לסעד הצהרתי כי אין לפנותו מהחנות בה הוא מחזיק כדייר מוגן, שכן לאחר שניתן פסק הדין לפינוי הגיע להסכמה עם בעל הבית שהוא לא יפונה תמורת תשלום ששילם, כאשר בהמשך, לאחר שפיגר פעמים נוספות בתשלום דמי השכירות - פסק הדין הוגש לביצוע והמשיב שילם בכל פעם סכומי כסף למערער, העולים על סכומי החוב שאותם חב למערער.

            המשיב טען כי פסק הדין לפינוי בטל, שכן הבקשה למתן פס"ד במעמד צד אחד היתה פגומה מיסודה משהוגשה מבלי שהמערער גילה לבית המשפט על ההסכמה בינו למשיב לויתור על הפינוי.

            כן טען לכך שפסק הדין לפינוי בוטל בהסכמה, שכן המערער הסכים להמשך השכירות ע"י המשיב, ויתר על טענות הפינוי והשתהה במימוש זכותו לפנות את המשיב, ככל שהיתה לו זכות כזו, כאשר נזקי המערער הוטבו, שכן המשיב פיצה את המערער על כל איחור בתשלום דמי השכירות.

            כן טען המשיב שאין מקום לפנותו מהחנות משיקולי צדק.

4.         המערער טען כי אין מקום לבטל את פסק הדין לפינוי שניתן במעמד צד אחד, כאשר המשיב לא הוכיח קיומו של הסכם מפורש לביטול פסק הדין לפינוי, והסכמות מאוחרות בין הצדדים מעידות על היפוכם של דברים.

            המערער טען כי הוכחו הפרות של ההסכם ע"י המשיב, כמו פלישה לשטחים נוספים בבנין ופיגורים בתשלום דמי השכירות.

            לטענת המערער, פסק הדין לפינוי הפקיע את זכותו של המשיב כדייר מוגן בחנות, ועל כל פנים, אף לו היתה זכות זו קיימת - לא היה מקום להעניק למשיב סעד מן הצדק, מאחר שמדובר בשכירות של בית עסק ומאחר שהמשיב הפר את התחייבויותיו פעמים רבות.

            פסק הדין של בית משפט קמא

5.         בית המשפט לא קיבל את טענת המשיב לפיה פסק הדין לפינוי בטל מעיקרו שכן פסק הדין לפינוי ניתן ע"י בית משפט מוסמך, בהתאם לבקשה שהוגשה ע"י המערער והוא תקף כל עוד לא בוטל, כאשר לו היה המשיב סבור כי יש מקום לבטלו, היה עליו לעתור לביטולו בדרך הקבועה בתקנות סד"א לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, דבר שלא נעשה ע"י המשיב (שאף אישרר את קיומו של פסק הדין במספר מסמכים המאוחרים לפסק הדין).

            יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי בין הצדדים היו מספר הסכמות שהיו מאוחרות לפסק הדין לפינוי, שהצדדים פעלו מכוחן לאחר שפסק הדין ניתן, כאשר ממכלול המסמכים עולה מסקנה לפיה הצדדים הסכימו, לאחר שניתן פסק הדין לפינוי, כי המשיב יוסיף להיות דייר מוגן במושכר חרף פסק הדין.

            בית המשפט קבע, שגם אם צויין במסמכים שהוחלפו בין הצדדים כי לכאורה  המשיב מוותר על זכותו למתן סעד מן הצדק וכי הוא מסכים שאם יפר את התנאים במסמכים הנ"ל יהא המערער זכאי לפנותו מהחנות ב"אופן מיידי" וללא כל התראה נוספת ו/או פיצוי כספי כלשהו, הרי אין הסכמים אלו כובלים את ידי בית המשפט, בשימוש שעליו לעשות בשיקול דעתו לגבי סעד מן הצדק המסור כולו להחלטת בית המשפט.

            לכן, ומבלי לבחון את השאלה האם ראוי להעניק למשיב סעד מן הצדק במסגרת התביעה, קבע בית המשפט כי מאחר והמשיב עודנו דייר מוגן, הרי על מנת לפנותו מהמושכר על המערער להגיש תובענה חדשה בה יעתור לפינויו, שבמסגרתה יוכל המשיב להעלות את טענותיו לפיהן הוא זכאי לסעד מן הצדק ובית המשפט ידון בטענות ויחליט על פי מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

            לכן, החליט בית המשפט לקבל את התובענה ולהצהיר כי המערער אינו זכאי, בשלב זה, לפנות את המשיב מהחנות מכוח פסק הדין לפינוי, וכי אם המערער מעוניין לפנות את המשיב, עליו להגיש תובענה נפרדת לשם כך (וכפי שנמסר לנו ע"י ב"כ המערער אף הוגשה תובענה כזו).

            טענות הצדדים בערעור