פסק-דין בתיק עא 204/06

1.         המערערות הגישו כנגד המשיבה תובענה כספית בסדר דין מקוצר על סך 261,000 ש"ח. הם צירפו לתובענתם בקשה להטלת עיקול זמני. בפני כב' הרשם שדה התבררו, כאחת, בקשת המערערת לביטול צו העיקול הזמני ולמתן רשות להתגונן. בדיון המאוחד האמור נחקרו מר שלום גנזר (להלן - "גנזר"), מנהלן של המערערות, לעניין הבקשה לעיקול זמני, ומר חיים נבו (להלן - "נבו"), מנהל המשיבה, לעניין בקשתה למתן רשות להתגונן.

2.         ביום 25.6.06 ניתנה החלטתו של כב' הרשם שדה. ככל שעסקינן בעיקולים הזמניים קבע כב' הרשם כי צו העיקול פקע, ועניין זה אינו משמש לדיון בפניי. ככל שעסקינן בבקשת המשיבה למתן רשות להתגונן, החליט כב' הרשם ליתן רשות להתגונן כמבוקש. החלטתו זו של כב' הרשם הותקפה בערעור שבפניי.

3.         בהחלטתי מיום 12.7.06 קבעתי כי הערעור יידון בפניי ביום 19.10.06. חרף זאת לא הגיש ב"כ המערערות עיקרי טיעון. רק ב"כ המשיבה עשתה כן בעיקרי טיעון שהגישה ביום 9.10.06. יום לפני מועד הערעור הגיש ב"כ המערערות בקשה דחופה להארכת מועד להגשת עיקרי טיעון, שצורפו לבקשה. ב"כ המשיבה מתנגדת לכך ובגדר החלטתי בגמר הישיבה ציינתי כי בגדר שיקוליי אדרש למשמעות המתחייבת מכך.

4.         תקנה 446(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מסדירה את סוגיית עיקרי הטיעון. על המערער לעשות כן 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון. על המשיב לעשות כן 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון. תקנה 446(ד) מורה כי בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע, דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת. השופט אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית), מפנה אף לכך ש "מחדליהם של צדדים להגיש עיקרי טיעון, גרמו להם לא פעם לנזק רב, שערעוריהם נדחו עקב כך" (עמ' 517,          ה"ש 157).

5.         עיון בעיקרי הטיעון שמבקש ב"כ המערערות להגיש, בבקשת הארכה שלו, מצביע על מחדלו הכפול: ראשית, בעצם אי הגשת עיקרי הטיעון בניגוד למצוות התקנות. שנית, ושמא העיקר, בכך שבעיקרי הטיעון מצוי מענה לעיקרי טיעון ב"כ המשיבה. והרי כוונת מתקין התקנות היא הפוכה. למשיב קיים היתרון הדיוני להשיב לטיעונו של המערער. והרי זו הסיבה על שום מה חייב המערער להגיש עיקרי הטיעון, לפני אלו של המשיב. ושמא תיתכן הפרשנות, הגם שאין בדעתי לקבוע מסמרות בנדון, כי מעיקרא פטור המשיב מלהגיש עיקרי טיעון, כל עיקר, ככל שהמערער לא מגיש עיקרי טיעון מטעמו.

6.         די בנתונים האמורים על מנת למחוק את הערעור שבפניי. ואולם, ולו על מנת להפיס דעתן של המערערות, בחינה של השיקולים העולים למקרא החומר שבפניי מצביעה על כך שאין בדעתי לשנות מהחלטת כב' הרשם שדה ומסקנותיו מקובלות אף עליי, לעיצומן.

7.         תובענתן של התובעות מושתתת על הסכם שצורף לכתב התביעה, ושהסדיר מכלול סוגיות לעניין חלוקת השליטה בחברות-המערערות והחברה-המשיבה. כב' הרשם שדה דחה, ובצדק, את טענת המשיבה כי ההסכם הנטען אינו מחייב. ואולם הוא קבע כי "התברר כי קיימים עותקים נוספים של ההסכם שמשום מה לא הוצגו ונוכח המחיקות הרבות שבהסכם ואי הצגת הסכם מקורי או נוסח סופי, יש לאפשר בירור נוסח ההסכם הסופי שנחתם על ידי הצדדים" (עמ' 8). לקביעה זו נמצא עיגון בעדותו של גנזר דווקא. בגדר חקירתו הוא אישר כי היו כמה טיוטות וכי "לא הבאתי את העותק שמצוי אצלי עם החתימות האורגינליות. כאשר הגשתם את כתב ההגנה גיליתי את הטעות בצירוף ההסכם" (עמ' 1 לפרוטוקול). והרי די בנתון עובדתי זה על מנת להעניק רשות להתגונן. שהרי מכלול הסוגיות הצריכות לפנים צריכות להתברר לאורו של נוסח הסכם שבית המשפט יחליט שהוא מחייב.

8.         המשיבה העלתה שורה של הגנות-קיזוז. כב' הרשם ראה להתמקד בעילת קיזוז אחת בגין חשבונית שמסרה המשיבה למערערות בגין אספקת 400 משגחונים ובסכום של 413,000 ש"ח. המערערות טוענות כי ההסכם בין הצדדים קבע את מאזן החובות והזכויות בתחשיבים ההדדיים, ואף החשבונית האמורה נלקחה בחשבון. ואולם, ראשית, קבעתי כי לא נהיר לי מהו הנוסח הנאות של אותו "הסכם". שנית, לנבו לא הוצגה כל שאלה בסוגיה הנדונה ולא הוטחה בו הטענה האמורה. ושלישית, גנזר, בחקירתו-שלו, לא זו בלבד שלא טען כי החשבונית הייתה חלק בלתי נפרד מן ההתחשבנות נשוא "ההסכם", אלא טען  לחוב נגדי שיש למשיבה כלפי המערערות, דהיינו השמיע טיעון עובדתי, שיש לשמוע ראיות לגביו.

9.         כב' הרשם שדה לא נדרש ליתר טענות הקיזוז. דומה שיש טעם בטענת המערערות על פיה הפגיעה בשכר עבודתו של נבו אינה ברת-קיזוז במסגרת היחסים המשפטיים בין החברות, התשלום עבור מוניטין אינו מתיישב עם הוראות ההסכם, והפרש פיצויי הפיטורין קוזז והופחת מסכום התביעה. ואולם די בטיעונים עד הנה, ובעיקר לנוכח העדר עיקרי טיעון, על מנת למחוק את הערעור ולהשאיר את החלטת כב' הרשם שדה על כנה. כך בדעתי לפסוק.

10.        לפיכך, הנני מוחק את הערעור.

            הנני מחייב את המערערות, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיה הנאמנות של ב"כ המשיבה תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

11.        המזכירות תגנוז תיק ע"א 204/06.

12.        בדעתי לדון בתובענה העיקרית. הונחה בפניי בקשה בכתב לפיצול סעדים בתיק בש"א 10443/06. בחלוף 10 ימים מיום המצאת פסק דיני זה, ובהעדר הודעה נוספת, בדעתי להיענות לבקשה ולזמן ישיבת קדם משפט ראשונה.

13.        תיק בש"א 10443/06 נדחה, איפוא, לתזכורת מעקב ליום 6.12.06.

14.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום כ"ה בחשון, תשס"ז (16 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

קלדנית: ברטה  א. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: