פסק-דין בתיק עא 2003/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטת כב' הרשם ש' ברוך מיום 6.04.2005 (ת.א. 1920/04, בש"א 25837/04) לפיה, נדחתה בקשת המערער לדחיית התביעה שהוגשה נגדו על ידי המשיבה, על הסף.

הרקע העובדתי:

נגד המערער הוגשו בשנים 1997 ו- 1998 שני כתבי אישום, אשר נדונו בבית המשפט לעניינים מקומיים בגבעתיים, ועניינם בנייה ללא היתר, שבוצעה על ידו בבניין שברחוב מורג 4, גבעתיים (ת.פ 623/97 ו- 382/98).

תחת הכותרת "הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם" צויין בכתבי האישום, כי המעשים המיוחסים למערער מהווים עבירה על הוראות סעיפים 145 ו- 204 (א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 ובהמשך נכתב:

            " אבקש איפוא להעניש את הנאשם (ים) ליתן צו להרוס את אשר בנה (ו) ללא היתר ולצוות שצו זה ירשם בפנקסי המקרקעין וכן לחייב את הנאשם (ים) לשלם כפל אגרות ותשלומי חובה... ו/או לקנוס את הנאשם (ים) בסכום מקסימלי ו/או לקנוס את הנאשם (ים) לשם גביית רווחים מבנייה בלתי חוקית בסך של ______ ש"ח המגיעים מהנאשם (ים)."

לאחר הרשעתו של המערער בעבירות שיוחסו לו לא התבקש בית המשפט להטיל עליו קנס " לשם גביית רווחים מבנייה בלתי חוקית", למרות שהדבר צויין בכתב האישום והתובע לא ביקש להוכיח מהם הרווחים שהפיק מן הבנייה.

בהמשך להרשעה בתיקים הפליליים הוגש לבית משפט זה כתב תביעה לחיוב המערער בתשלום כפל שוויו של המבנה בהתאם לסעיף 219 (ב) לחוק התכנון והבנייה.

בבקשה לדחיית התביעה על הסף טען המערער כי המשיבה מנועה מלהגיש תובענה אזרחית בגין סעד של חיוב בכפל שווי מבנה מאחר שהסעד התבקש כבר ונדון בהליך הפלילי והכל לאור התכלית העומדת בבסיס הוראת החוק הנ"ל, המאפשר הגשת תביעה אזרחית כזכות חלופית בלבד להליך הפלילי ולא בנוסף על כך.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 219 לחוק הנ"ל, כפי שתוקן בתיקון מס' 9 בשנת 1978, קובע כדלקמן:

            " (א) הורשע אדם בעבירה לפי פרק זה, רשאי בית המשפט אם נתבקש לעשות כן להטיל עליו, בנוסף לקנס הקבוע בסעיף 204 או במקומו קנסות כדלקמן:

            (1) בעבירה בקשר לבניה הטעונה היתר לפי חוק זה - כפל שוויו של המבנה או התוספת למבנה שהוקמו ללא היתר.

            (2) ...

            (ב) לא הטיל בית המשפט קנס כאמור בסעיף קטן (א), רשאית הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגיהם, לתבוע מהנשפט בדרך של תובענה אזרחית סכומים בשיעורים האמורים בפסקאות (1) ו-  (2) לסעיף קטן (א)." (ההדגשה שלי ש.ד.)

באשר ליישומן של הוראות ס"ק (ב), נחלקו הדעות בשני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בחיפה. בע"א (חי') 1025/03, ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' עבדו עמאש רביע, נקבע ע"י הרכב השופטים ב' גילאור, ס' נשיא, י' דר ו- א' שיף כי תכלית חקיקתו של תיקון מס' 9 הייתה, בין השאר, להפחית מהעומס המוטל על בתי המשפט וליעל את הדיון כך שניתן יהיה לסיים את ההליך על כל חלקיו בפני אותו מותב ולפיכך, פורשה לשון הסעיף באופן שבו רק " אם מסיבה שהיא לא הוגשה בקשה לכפל השווי בעת ההליך הפלילי" ניתן יהיה לחזור לדרך השתת כפל שווי בתביעה אזרחית.

כב' השופט שיף הדגיש כי: " קשה להניח שהמחוקק אכן התכוון לסרבל את המצב באופן שניתן יהא בעצם להשיג על החלטת הערכאה שדנה בהליך הפלילי, באמצעות פניה להליך אזרחי." כאשר שני ההליכים נדונים באותה ערכאה.

לעומת האמור בע"א 1025/03 הנ"ל, פירש כב' השופט א' רזי את הסעיף על פי פשוטו בקובעו בבר"ע (חי') 248/03 כי:

            " לשונו של סעיף 219 (ב) איננה משתמעת לשתי פנים... לא רק שאין בסעיף 219 (ב) כל רמז לכך, שהמנעות מלהטיל כפל שווי במסגרת ההליך הפלילי, יוצרת השתק בכל הנוגע להגשת תביעה אזרחית במועד מאוחר יותר, להיפך, כעולה מלשון סעיף 219 (ב) העילה החילופית מתגבשת בתנאי שבית המשפט לא הטיל קנס כאמור בסעיף קטן (א)".

דיון: