פסק-דין בתיק עא 1952/04

1.         לפנינו שני ערעורים אזרחיים אשר הדיון בהם אוחד:

ע"א 1952/04 הוא ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א מיום 29/12/03 בת"א 209143/02 (כב' השופטת אחימן), שבו נתקבלה תביעה שטרית של המשיבה כנגד המערער. ע"א 3888/04 הוא ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א מיום 1/8/04 (כב' השופט תמיר), שבו נתקבלה תביעה שטרית נוספת של המשיבה כנגד המערער.

רקע עובדתי

2.         המשיבה היא גננת במקצועה.

המערער עסק במועדים הרלבנטים בעסקי תווך וקבלנות.

בין המערער לבין אם המשיבה נוצר קשר ארוך טווח; המערער מתאר את הקשר כיחסי בעל ואשה שנמשכו יותר מ- 20 שנה, ואילו אם המשיבה ממעיטה במשמעות הקשר ומכחישה חיים משותפים.

מכל מקום, אין חולק כי המערער לווה כספים מאמה של המשיבה.

המחלוקת הרלבנטית לענייננו נסבה סביב השאלה האם בנוסף לכספים שלווה המערער מאמה של המשיבה, לווה כספים גם מהמשיבה עצמה.

המשיבה משיבה בהן ואילו המערער טוען להד"ם.

המשיבה שהחזיקה בשטרות שעשה המערער פתחה נגדו שני תיקי הוצאה לפועל והמערער הגיש התנגדויות לביצוע שטר.

ההתנגדויות נתקבלו בשלב הרשות להגן, ונדונו בשני התיקים נושאי הערעורים שלפנינו.

בת"א 209143/02 (להלן:" התיק הראשון") נדון שיק אחד על סך 14,592ש"ח משוך לפקודת המערערת וזמן פרעון 25/4/02.

בת"א 45273/03 (להלן: " התיק השני") נדונו 17 שיקים בסכום כולל של 228,340ש"ח, אף הם לפקודת המערערת, וזמן פרעונם 23/8/02.

אין חולק כי המשיבה היא שמילאה את סכומי השיקים ואף את מועדי הפרעון.

בסופו של דבר, נדחו התנגדויותיו של המערער בשני התיקים, וכפועל יוצא נמשכו הליכי ההוצאה לפועל כסדרם.

פסקי הדין נושא הערעור

3.         פסק הדין שניתן בתיק הראשון מתבסס, רובו ככולו, על ממצאי מהימנות.

בית משפט קמא דחה את טענת המערער שנטל את ההלוואות רק מאמה של המשיבה, שהעבירה, בניגוד למוסכם, את שיק הבטחון שהופקד בידיה, לידי המשיבה.

משיקולי מהימנות העדיף בית המשפט קמא את טענת המשיבה שלפיה הלוותה גם היא למערער כספים באופן עצמאי, וכך הוא  קובע:

"הנתבע העיד בעניין העדרם של יחסים כלשהם בינו לבין התובעת בלהט  רב ואיבד מפעם לפעם שליטה עצמית 

במהלך עדותו שהיתה נסערת מאוד ורגשית עם מאפיינים של הפעלת כח. הנתבע שידר מסרים כוחניים מאוד...