פסק-דין בתיק עא 1941/04

1. ערעור על החלטת ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז - 1957 (להלן: "החוק") , בראשות כב' השופט לנדמן לפיה נדחה הערר שהגיש המערער על החלטת המשיבה שלא להכיר בו כנרדף לפי החוק. 

2. הערר נסב על טענת המערער לפיה גורש מסוליצה לבוטושאן שברומניה. גירוש יהודי סוליצה לבוטושאן הוכר ע"י הועדה כגירוש חמוש ואלים, ולפיכך השאלה היחידה שניצבה להכרעה במקרה דנן היתה שאלת היותו של המערער באותו גירוש.

3. הועדה קבעה בהחלטתה כי הנטל להוכחת גירסתו רבץ לפיתחו של המערער, אך לא עלה בידיו להרימו. זאת בשל סתירות שונות שנמצאו בדבריו ובהתנהגותו. כך ציין בפניתו לשלטונות גרמניה כי נולד בבוטושאן בה שהה כל תקופת המלחמה, בעוד שבפני הועדה טען כי נולד בסוליצה, ואף זאת לאחר שינויי גירסה. כמו כן לא היה בתצהירו כל ציון לגבי אותו גירוש, ועל כך לא היה כל הסבר בפיו. הועדה המשיכה וציינה כי עדות אחותו לא היתה אמינה, שכן בתצהירה ציינה כי הכירה את משפחת המערער בלא לציין כי היא אחותו ואמרה בעדותה כי לא תמיד היא קוראת את התצהירים עליהם היא חותמת. בנוסף על כל אלה צורף לפניית המערער תצהיר של מר אפרים בוטציאנו שכתב כי הוא מכיר היטב את משפחת המערער וכי המשפחות היו בקשרי חברות הדוקים, אלא שהמערער אישר כי אינו מכיר כלל את מר בוטציאנו. בשל כל אלה נדחה הערר.

4. ב"כ המערער טענה בפנינו כי נפלה כאן שרשרת של טעויות. אחות המערער שהעידה בפני הועדה לא מסרה כל תצהיר, וממילא חוסר האמון בדבריה לנוכח השוואתם לתצהיר מקורו בשגגה. בפני הועדה היה תצהיר של גב' יהודית מוסקו אשר הועדה סברה בטעות כי הוא תצהירה של האחות, יהודית הרשקוביץ. בפרטיכל הדיון נכתב בטעות כי הופיעה גב' יהודית מוסקו. לגבי מקום הלידה של המערער, מדובר במספר כפרים המצויים באותו אזור. אשר למר בוטציאנו, בענין זה נפל שיבוש בשל הגיית שמו של האיש. מצד שני אחותו של המערער הוכרה כנכה בשל גירוש זה ואין כל סבירות שהיא היתה במקום, בעוד שהמערער לא נכח שם, וזאת כשהמערער היה אז בן 12 והאחות כבת 7. לאור כל אלה עתר המערער לביטול החלטת הועדה ולהכרה בו כנכה, ולחילופין להחזרת הדיון לועדה לשם תיקון הטעויות האמורות.

5. הועדה הגיעה לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את גירסת המערער ובכך לא ניתן לערכאת הערעורים להתערב. מדובר בממצאים עובדתיים ובענייני מהימנות. הכלל הוא כי רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית-המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים ( ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5)  407). קביעה עובדתית שנקבעה בערכאה הדיונית לא תתבטל על נקלה בערכאת הערעור, אפילו זו האחרונה היתה פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעה עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות, דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת ( ע"א 583/93 מ"י נ' טחנת קמח שלום בע"מ פ"ד נ(4)  536; ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין פ"ד מט (3)  441). יש לזכור כי הדברים אמורים באירועים שהתרחשו לפני שנים רבות וכאשר הועדה הנכבדה מחליטה שלא ניתן לבסס ממצאים על סמך דברי המערער לנוכח הסתירות האמורות, וזאת חרף הליברליות הנקוטה ע"י הועדה בתביעות מעין אלה. אין זה המקרה בו יכולים אנו להושיע את המערער. הועדה בחנה את כל החומר הדרוש ועם כל האהדה למערער ולמצוקתו איננו יכולים להיות לו לעזר במקרה זה.

הסתירות בכל הנוגע למקום לידתו של המערער, לתצהירו ולהכרת מר בוטציאנו בעינן עומדות. אשר לטעות שהועלתה לגבי עדות האחות, לא ייתכן שב"כ המערער לא יטרח לציין בפני הועדה כי נפלה טעות ברישום בפרטיכל ורק בערעור ינסה לרפא מחדל זה. יתר על כן בעת הופעת האחות לעדות היה על ב"כ המערער להסב תשומת לב הועדה לכך שנותנת התצהיר, גב' מוסקו, לא תובא להעיד ולמשוך את תצהירה, וכי במקומה תעיד האחות. בצדק טוענת ב"כ המשיבה כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעורים לתקן מחדלים שנעשו באופן ניהול הדיון בפני הועדה. כמו כן ברי שהועדה התרשמה מהופעת האחות בפניה והגיעה למסקנתה לא רק בהסתמך על ההשואה לתצהיר האמור. בנסיבות אלה אין הצדקה להחזרת הדיון לועדה.

6. אשר על כן הערעור נדחה בזאת. שקלנו אם אין מקום לחיוב המערער בהוצאות, שכן גם בערעורים אלה יש הצדקה להטלת הוצאות במקרים המתאימים. בסופו של דבר נמנענו מעשות כן ואנו מורים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ה (19 בינואר 2005) בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.