פסק-דין בתיק עא 1908/03

1. המשיבה הגישה תביעה בסד"מ לפינויו של המערער מדירה ברמת-גן. בית-משפט השלום (כב' השופט גולדין, ס"נ) דחה את בקשת המערער למתן רשות להגן והורה על פינויו וסילוק ידו מהדירה, ועל כך הערעור שבפנינו.

2. טענתו המרכזית של המערער בבקשת הרשות להגן היתה כי המשיבה אינה בעלת הנכס ולפיכך אין לה זכות תביעה, כי התביעה התבססה על חוזה מזויף וכי קיבל זכויות בדירה מאחד יוסף דיאמנט, בעל הרכוש המקורי, שנתן לו זכות דיירות ללא תשלום למשך 15 שנים בעקבות תלונות שהגיש כנגדו על הפרת הבטחותיו. טענת המערער היתה כי הוא מחזיק בדירה כדין כ"בר רשות וכשוכר מוגן" וכי בשל הרשות שניתנה לו השקיע בדירה סכומים ניכרים כדי לשמור על ערכה. בהמשך ציין המערער בתצהירו כי לא היה לו מעולם חוזה מוסדר עם בעל הנכס מר דיאמנט וכי הסכים עמו שיתגורר במבנה על מנת לשמור על הרכוש, וזאת ללא תשלום.

3. בהחלטתו ציין השופט המלומד כי על פי המסמכים שהוגשו לבית-המשפט חתם המערער על חוזה שכירות בלתי מוגנת עם בעלת הזכויות בנכס, שיכון אזרחי בע"מ, הזכויות של שיכון אזרחי הועברו לחברת דיור לעולה על פי המסמכים שהובאו ע"י המשיבה ובהם הסכם שקיבל תוקף של פסק-דין בבית-המשפט המחוזי, וחברת דיור לעולה החליפה את שמה לחברת גני חן בע"מ, היא המשיבה, על פי מסמך רשם החברות שצורף כנספח לכתב-התביעה. לפיכך די היה בכל אלה כדי הוכחת זכות המשיבה בנכס והן מילאו אחר דרישת הראיות שבכתב הנדרשות לתביעה בסד"מ. על פי חוזה השכירות עם המערער, הרי שמדובר בשכירות בלתי מוגנת שתקופתה הסתיימה ביום 7.7.97 ולאחר מכן המשיך המערער להחזיק בדירה. נקבע בהחלטה כי טענתו של המערער כאילו נעשה איתו הסכם ל- 15 שנה עם מר דיאמנט אינה אלא טענה בעלמא שאין די בה אפילו כדי מתן רשות להגן, מה גם שהמערער בעצמו כתב מכתב לחברת החשמל בו הודה כי זכות הבעלות בנכס הועברה ובמסמך לא נאמר דבר לגבי אותה זכות של 15 שנה שיש לו, לדבריו, בדירה.

אשר להשקעות שהמערער טוען כי השקיע בנכס, אין שום פירוט ושום מסמך לענין זה, ולפיכך נקבע כי אין די בטענה כוללנית על השקעות בלא פירוט נאות.

לגבי טענת המערער כאילו חוזה השכירות הבלתי מוגנת בינו לבין שיכון אזרחי הינו חוזה מזוייף, הוברר בדיון כי המערער עצמו הוא שעשה את התיקון במסמך בכתב ידו.

לאור הרקע האמור, בהעדר טענה של ממש לגבי זכויות המערער בדירה ובהתחשב בכך שאינו משלם דמי שכירות זה מספר חודשים, נדחתה בקשתו למתן רשות להגן.

4. להשלמת התמונה יש לציין כי בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הפינוי נדחתה ע"י בית-משפט השלום ולאחר מכן גם ע"י בית-משפט זה. בהחלטתו המפורטת לגבי בקשה זו ציין כב' השופט שנלר כי על פי החומר שהומצא הוכחה זכותה של המשיבה ומאידך גיסא לא יכול היה המערער להצביע על זכות זו או אחרת להתגורר בדירה. באשר לטענתו לענין השקעותיו בנכס, יוכל המערער לפנות בתביעה נפרדת ואין בכך כדי למנוע את פנויו.

5. בערעורו חוזר המערער על טענותיו לפיהן אין המשיבה בעלת הנכס וכי המסמכים שצירפה אין די בהם כדי הוכחת בעלותה, כי התביעה התבססה על חוזה מזוייף וכי די היה בגירסתו בדבר הרשות שקיבל מבעל הנכס המקורי מר דיאמנט על מנת ליתן לו רשות להגן.

6. המערער הגיש בקשה להבאת ראיה נוספת בערעור (בש"א 25908/06), בה עתר להורות לעו"ד נס, כונס הנכסים של הנכס, להמציא פרטים לגבי בעלי הנכס ומועדי הבעלות. בתחילת הדיון דחינו בקשה זו . מדובר בבקשה כוללנית בלא פירוט מינימלי, שלא נתמכה בתצהיר, המועלית לראשונה למעלה מ- 3 שנים ממועד הגשת הערעור ואין כל הסבר שהוא מדוע לא ניתן היה להגישה בעת הדיון בערכאה הדיונית.

7. לאחר שקילת טיעוני הצדדים, המסקנה היא כי אין כל בסיס להתערב בהחלטתו הנכונה של בית-משפט השלום. אכן, מדובר בשלב ראשוני של דיון בבקשת רשות להגן ודי בכך שהמבקש מעלה טענה המקימה הגנה לכאורה בפני התביעה בלא צורך להוכיחה בשלב זה, אך בצדק נקבע בהחלטה כי לא עלה בידי המערער להעלות כל טענה של ממש שיש בה הצדקה למתן הרשות. לאחר חקירתו של המערער הובהר כי הוא מתגורר בדירה בלא זכות, אינו משלם דמי שכירות, חוזה השכירות הבלתי המוגנת שהוא טוען כי זוייף הוגש על ידו לחברת החשמל והזיוף שהוא מבקש להישען עליו נעשה על ידו הוא. הטענה בדבר הקניית רשות לתקופה של 15 שנה אינה אלא טענה בעלמא חסרת בסיס וגם אם היו בפיו טענות כלפי מר דיאמנט אין די בכך, שכן הדירה היתה בבעלות שיכון אזרחי ולא בבעלותו האישית של מר דיאמנט. אשר לטענה המרכזית בדבר זכויות המשיבה - אלה הוכחו כדבעי במסמכים שהוגשו לבית-המשפט. ואילו לענין השקעותיו של המערער בדירה - לא הומצא לבית-משפט השלום כל פירוט שהוא וחוות-הדעת השמאי שהמערער מבקש להישען עליה עתה לא הוגשה כלל לערכאה הדיונית. מכל פנים גם השקעות בנכס אין בהן כדי להקנות לו זכויות ובודאי שלא רשות בלתי הדירה.

8. סוף דבר - הערעור נדחה ועל המערער לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום. הפקדון, באם הופקד, יועבר לב"כ המשיבה ע"ח ההוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לבאי-כוח הצדדים.

ניתן היום ב' באדר, תשס"ז (20 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: