פסק-דין בתיק עא 190/06

1.         זהו ערעור על החלטת כב' הרשם אבישי קאופמן מיום 15/6/06 שניתנה בבש"א 4613/06 במסגרתה ניתנה למשיבים רשות להתגונן שאינה מותנית בהפקדה.

            העובדות הרלבנטיות לענייננו:

2.         ליסקאר רם בע"מ (להלן: "המערערת") הינה חברה פרטית בע"מ העוסקת בהחכרת רכבים בשיטת הליסינג ואשר התקשרה עם אס הפקה וביצוע פרוייקטים בע"מ (להלן: "המשיבה 1") בהסכם חכירה מיום 16/8/04 במסגרתו החכירה למשיבה 1 שני רכבים מסוג מיצובישי מס' רישוי 80-003-51 (להלן: "רכב 003") ומס' רישוי 80-002-51 (להלן: "רכב 002").

3.         המשיבה 1 לא עמדה בתשלומים החודשיים שהתחייבה לשלם למערערת ומשכך פעלה המערערת לביטול ההסכמים ולעריכת התחשבנות בהתאם להוראות נספח ב' להסכמי החכירה.

4.         כבטוחה לקיום התחייבויות המשיבה 1 בעסקת החכירה של רכב 003, חתמה המשיבה 1 לטובת המערערת על שטר חוב על סך של 250,716 ש"ח ומר אייזנקוט ליאור ומר גבריאל שדה (להלן: "המשיבים 2 ו-3") חתמו כערבים על שטר החוב.

5.         בתאריך 9/11/05 פתחה המערערת תיק הוצל"פ מס' 5-05-40462-02 בו הגישה לביצוע את שטר החוב הנ"ל מכוחו תבעה לקבל מהמשיבים את יתרת קרן החוב שנותרה לגרסתה ביחס לרכב 003 בסך של 35,424 ש"ח וזאת בהתאם לתחשיב גמר חשבון שערכה המערערת ביום 7/7/05 ביחס לרכב 003.

            החלטת כב' הרשם:

6.         כב' הרשם אבישי קאופמן בהחלטתו דחה את טענת המשיבים לפיה לא הומצא להם פירוט החוב וכן את טענת הקיזוז הנובעת מעסקת החכירה של רכב 002 ואולם קיבל את טענתם של המשיבים לפיה העמדת מחיר הרכב בעת החזרתו למערערת בגובה שווי הרכב למימוש מהיר ולא על פי מחיר המחירון ו/או על פי מחיר מכירתו בפועל הינה למעשה קביעת פיצוי מוסכם לטובת המשיבה 1 ומחייבת בירור עובדתי ביחס לשאלה באיזה מחיר נמכר הרכב ובאם הפיצוי שנקבע בהסכם הינו סביר על פי הסטנדרטים שנקבעו בפסיקה לצורך הפחתת פיצוי סביר. לנוכח קביעתו זו נתן כב' הרשם אבישי קאופמן למשיבים רשות להתגונן בטענה בדבר סילוק חוב הרכב ו/או הפחתתו ממכירת הרכב.

            טענות הצדדים בערעור:

7.         המערערת טוענת כי קביעותיו של כב' הרשם מתעלמות מהוראות מפורשות של הסכם החכירה המבטאות הסכמות מסחריות שהושגו בין הצדדים בנוגע להחכרת הרכב ואשר אף אושרו בפסק דינו של כב' השופט וגנר בת.א. 12959/03 דראל בע"מ נ' לזרח שלמה ואח' מיום 20/3/06, שם קבע כב' השופט וגנר כי תניה זהה בנוסחה לתניה שבהסכם החכירה של המערערת אינה תניה מקפחת.

            בפועל טוענת המערערת כי שווי הרכב במימוש מהיר כפי שנקבע על ידי השמאי אינו נופל מ-15% ממחיר המחירון של הרכב בניכוי הפחתות שונות הנובעות ממצב הרכב ועל כן לא ניתן לקבוע כי קביעה בדבר אי סבירותן הבולטת של הוראות נספח ב' להסכם החכירה הקובעות כי ניכוי המשיבים בשווי הרכב יהיה בהתאם לחוות דעת שמאי בהתחשב במימוש מהיר.

            על כן טוענת המערערת כי היה על כב' הרשם במסגרת סמכותו לפסוק בטענת המשיבים ולא לאפשר למשיבים לברר את טענתם, בין היתר, על דרך של בירור עובדתי לגבי המחיר שבו מכרה המערערת את הרכב.

            עוד טוענת המערערת, כי לנוכח קלישות טענת המשיבים היה על כב' הרשם לחייב את המשיבים בהפקדת סכום התביעה כתנאי למתן רשות להתגונן.

8.         המשיבים טוענים כי החלטת כב' הרשם נשענת על אדנים יצוקים וכי לא היה מקום להגשת הערעור, כי טענתם בדבר המחיר שבו נמכר הרכב מחייבת בירור עובדתי אשר ישליך על קביעת ביהמ"ש האם העמדת שווי הרכב במימוש מהיר מהווה משום פיצוי מופרז המחייב את הפחתת הפיצוי ו/או לחילופין סביר.

            לדברי המשיבים מקבלים דבריהם משנה תוקף לנוכח הצהרת ב"כ המערערת כי הרכב לא עבר לצד ג' ולמעשה לא פורסם למכירה אלא הועבר למי ממנהליה של המערערת לשימושו הוא ולפיכך פועלת המערערת מתוך משוא פנים ואינטרס מובהק להפחית את שווי הרכב שיהא נמוך ככל הניתן.

            אציין כי המשיבים הוסיפו וטענו טענה אשר לא עלתה כלל במסגרת בקשתם לרשות להתגונן, לפיה הושגה בין הצדדים הסכמה שבעל פה לפיה יועמד שוויו של רכב 003 לפי השווי שנקבע לרכב 002.

            דיון:

9.         סדר הדין המקוצר מוסדר בהוראות פרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. התכלית החקיקתית של הליך בסדר דין מקוצר הינו "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ראה ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 41, 46; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ; י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית 1995,    675).

            ההסדר החקיקתי האמור מאזן בצורה ראויה ומידתית בין האינטרס הציבורי בדבר ייעול ההליכים המשפטיים והפחתת העומס על בתי המשפט מחד גיסא, לבין זכות הגישה של הנתבע לערכאות, שהיא זכות חוקתית במשפטנו, מאידך גיסא (ראה בג"צ 3349/05 אנדריי מזדיקוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2005 (2) 1914),