פסק-דין בתיק עא 1891/05

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (ס. הנשיא כב' השופטת א. בית-נר) מיום 28.8.05, בת.א. 3732/03, לפיו חוייב הנתבע - המערער, לשלם למשיב את הסכום של 130,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% ומע"מ על שכר הטרחה.

ב.         המשיב-התובע יליד 1977, נגר במקצועו, הגיש תביעתו לפיצויי נזיקין כנגד המערער -הנתבע בגין אירוע שהתרחש בתאריך 21.12.98, כאשר המשיב פנה לביתו של המערער בכפר מעיליא, כדי לקבל ממנו כסף תמורת שיק שחזר. שיק אשר ניתן למשיב בגין עבודות נגרות שביצע המשיב. בכתב התביעה נטען שהמערער תקף את המשיב באמצעות מברג אשר פגע בלבו ופצע אותו.

ג.          לכתב התביעה צירף המשיב את חוות דעתו של הקרדיולוג ד"ר מונדר בולוס, מיום 16.11.02, לפיה סבל המשיב עקב הפגיעה מחבלה חודרת בבית החזה ומאוטם גדול בשריר הלב. את נכותו של המשיב העריך ד"ר בולוס בשיעור של 25%.

יצויין שלסיכומי ההגנה צורפה חוות דעתו של הקרדיולוג ד"ר קרדחגי חביב, מיום 5.10.04, שקבע למשיב 10% נכות.

ד.         בכתב התביעה נטען גם שכנגד המערער הוגש כתב אישום בתיק פלילי 1541/00 של בית משפט השלום בקריות, ולפיו ייחסה המדינה למשיב (וכן לאחיו) עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 של חוק העונשין, וכן חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 + 335 (א) (1) של חוק העונשין.

בכל הנוגע לאחיו של המערער הסתיים ההליך הפלילי על ידי כך שהוא חתם על התחייבות ללא הרשעה, לפי סעיף 73 של חוק העונשין, ללא הרשעה.  

המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום כפי שתוקן וניתן לגביו צו לביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות (מבלי שהורשע).

ה.         בכתב ההגנה ציין המערער שהמשיב ואחיו תקפו את המערער בשעות הלילה בביתו והמערער הגן על עצמו, על בני משפחתו הקטינים, ועל רעייתו שהיתה בהריון.

מן המסמכים שהוגשו לתיק עולה שכנגד המשיב ואחיו הוגש כתב אישום בת.פ. 1540/00 של בית משפט השלום בקריות, המייחס להם עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, וגרימת נזק לפי סעיף 452 של חוק העונשין. בכתב האישום נטען שביום האירוע, בבית המערער שבמעיליא, פרץ ויכוח בגין תשלום כסף בין המשיב ואחיו לבין המערער, ובמהלכו גרמו המשיב ואחיו נזק ותקפו בצוותא את המערער ורעייתו.

בהסכמת המדינה בוטל כתב האישום כנגד המשיב, ואילו אחיו של המשיב חזר בו מן הכפירה, הודה בעובדות כתב האישום, והורשע בהתאם.

ו.          בית משפט קמא הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית של כל העדים מטעם הצדדים  ללא יוצא מן הכלל, וכן הורה שלתצהירים יצורף כל חומר הראיות. ביום 8.3.05 הוסיף והורה בית משפט קמא שעל הצדדים לסכם טענותיהם. פסק הדין ניתן, בהסכמת הצדדים, על יסוד המסמכים והסיכומים שהגישו הצדדים.

בית משפט קמא קבע בפסק דינו שהרקע לאירוע הוא סכסוך כספי על רקע עבודת נגרות שביצע המשיב אצל המערער. בית משפט קמא הוסיף וקבע שבהתאם לראיות מי שגרם ל"פתיחת" האירוע הפלילי היה המערער, שגם הודה, במסגרת ההליך הפלילי, לאחר שמיעת ראיות התביעה, בעיסקת טיעון, בביצוע עבירות של תקיפה, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות והוטל עליו צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

בית משפט קמא הוסיף וציין שהמשיב הוא אמנם זה שהגיע לביתו של המערער, אך אין בכך כדי להטיל על המשיב תרומת רשלנות, הואיל והוא הגיע לצורך גביית חוב, שהיא בגדר מטרה לגיטימית.

בית משפט קמא קבע שמעיון בכל החומר שהמציאו הצדדים עולה כי האחריות לאירוע ולנזקיו מוטלת על המערער.

באשר לנזק קבע בית משפט קמא שלמשיב נגרם פצע דקירה בחזה, הוא נותח ולאחר כשבוע אירע לו אוטם בשריר הלב.

המשיב היה באי-כושר עבודה למשך כ-4 חודשים ומחצה (עד 30.4.99). מומחה קרדיולוג מטעם המשיב קבע לו נכות בשיעור של 25% בעוד שמומחה מטעם המערער קבע למשיב נכות בשיעור של 10%. בית משפט קמא ציין שהארוע לא הוכר כתאונת עבודה וכן ציין שהמשיב חזר לעבודה במקצועו כנגר.

בפסק הדין חייב בית משפט קמא את המערער לפצות את המשיב בסכום של 25,000 ש"ח בגין כאב וסבל, בסכום של 100,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות כפיצוי גלובלי לעבר ולעתיד, ובסכום נוסף של 5,000 ש"ח בגין הוצאות ועזרה, ובסה"כ: 130,000 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ.

ז.          נוסיף שהמשיב פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שהאירוע נשוא התביעה יוכר כפגיעה בעבודה, ומשסירב הביטוח הלאומי להכיר בפגיעה ככזו, הגיש המשיב, שרשום כעובד עצמאי, תובענה לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה (בל 1474/01). בית הדין דחה את התביעה, לאחר שקבע שבמועד הרלוונטי (21.12.98), לא היה המשיב רשום כעובד עצמאי אצל המערער ולכן לא היה מבוטח בביטוח תאונות עבודה. 

ח.         המערער מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורו מונח בפנינו.