פסק-דין בתיק עא 1875/02

1. ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת ריבה ניב) לפיו נדחו התנגדויות המערערת לביצוע שיקים שונים שהגיש המשיב להוצאה לפועל ואשר נמסרו לו כשכר טרחתו עבור טיפולו בענייני מעמד אישי של המערערעת.

2. המשיב הינו עו"ד במקצועו העוסק בענייני מעמד אישי והמערערת פנתה אליו לשם טיפול בענייניה בתחום זה וחתמה עמו על הסכם שכר טרחה לפיו שכר טרחתו עבור לימוד והכנת התיק יסתכם בסך של 24,000 ש"ח, ולגבי ישיבות בית-משפט נקבע כי ישולם סכום של 1,000 ש"ח לישיבה.

המערערת הגישה התנגדויות לביצוע השיקים שנתנה למשיב בטענה כי בשל מחדליו ופעילותו הרשלנית נאלצה להוציא כספים נוספים ע"י תשלום שכ"ט לעורכי-דין אחרים. כן טענה כי הסכם שכר הטרחה אינו תקף בשל רשלנות המשיב, התנהגות שלא בתום לב מצידו והפרת חובת האמון. לטענתה בשל אי הגשת תביעה לחיוב בעלה בתשלומי משכנתא ומזונות זמניים, נקלעה למצוקה כלכלית שבגינה נאלצה ליטול הלוואה ולשכור שירותי פרקליטים אחרים, ולכן זכאית היא לקזז כל סכום ששילמה לעו"ד אחר ו/או את נזקיה בשל מחדלו של המשיב, מיתרת שכר הטרחה. לעומתה טען המשיב כי נקט בפעולות הסבירות והמתבקשות סיטואציה בה היתה המערערת מצוייה.  יש לציין כי המערערת הגיעה אל המשיב לאחר שנטלה את תיקה מעו"ד קודם ואחרי קבלת שירותי המשיב הסתייעה בשירותיהם של עורכי דין נוספים. אחיותיה, שהן עורכות-דין במקצוען, ליוו אותה אף הן בהליכים שעברה.

3. השופטת המלומדת הגיעה לכלל מסקנה, לאחר בחינת חומר הראיות והעדויות, כי המערערת לא הראתה כי שיקוליו המקצועיים של המשיב היו שגויים וכן לא הוכח כי התוצאות שהושגו לאחר ייצוג משפטי אחר נבעו ממחדלים כלשהם של המשיב. כפי שמציינת השופטת "ניהולו של תיק מעמד אישי הוא בשיקול דעת עוה"ד המטפל בו, יש הנוהגים בטקטיקה אחת, ויש הנוהגים אחרת" (סעיף 7 לפסה"ד). בפסק-הדין אף הודגשה חוסר עקביותה של המערערת והוסקה המסקנה כי נסיונות ב"כ המערערת להראות את חוסר אמינותו של המשיב נכשלו. יתר על כן, נקבע בפסק כי "נוצר הרושם שהנתבעת פועלת באופן שיטתי ובדפוס קבוע, לפיו היא שוכרת עורכי דין ואזי מאבדת אמונה בהם ומוצאת עילות כאלו ואחרות לפטרם. התנהגות פסולה זו עולה עד כדי הפרת סעיף 39 לחוק החוזים", קרי קיום חוזה בתום לב (סעיף 10 לפסה"ד).

סוף דבר - הערכאה הדיונית קבעה כי לא זו בלבד שהמשיב קיבל את השכר שהגיע לו על פי ההסכם החתום, אלא שאף פעל למעלה מן הנדרש והכין בקשות שונות. לפיכך נפסק כי

אין למערערת הגנה כנגד התביעה השטרית שהגיש המשיב וכי אם יש לה טענות לגבי קיזוז כספים הרי שהסעד הנתון לה הינו הגשת תביעת כנגד המשיב לאחר תשלום מלוא היתרה. הדברים אמורים בשיקים שסכומם הכולל 16,467 ש"ח.

4. בערעור שבפנינו חזרה המערערת על טענותיה לגבי המשיב ובעיקר הדגישה כי הסכום שנקבע בהסכם היה עבור הטיפול הכולל בתיק ולא רק עבור לימודו והכנתו וכי לא ייתכן שישולם סכום כה ניכר רק עבור הכנת התיק, שכן הדבר נוגד את תקנת הציבור. מאחר והמשיב הפר את ההסכם היתה המערערת זכאית להפסיק את שירותיו ולשכור את שירותיו של עו"ד אחר.

כנגדה טען המשיב כי השיקים שהגיש לביצוע תאמו את הסכם שכר הטרחה והוא אף הסכים  לפריסת התשלומים. לשון ההסכם ברורה ואין מדובר בטיפול כולל עד לגמר ההליכים. לא הובאו כל ראיות ולא הוכחה כל רשלנות מצד המשיב שגרמו לנזק כלשהו.

      5.   לאחר עיון מדוקדק בפסק-הדין נשוא הערעור ובטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה המסקנה הברורה היא כי דין הערעור להידחות. זהו מקרה שבו אין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק-הדין, הממצאים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק כל טעות שבחוק.

במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק-דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק-דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין ( ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן פ"ד מב(3) 679,680 ; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג, עמ' 523).

זאת ועוד - ההלכה היא שהבקורת של בית משפט שלערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ " י פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית-המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5)  407).

ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ דינים עליון, כרך סט, 67; ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול דינים עליון כרך סח, 562.

ועוד מצינו כי : " כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה". (ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר פ"ד נא(4) 687) וכי: " לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של ענין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם ... ביחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות, אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק-הדין..." (ע"א 640/ 85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל פ"ד מד(1) 594, 598). כוחן של קביעות אלה יפה לענייננו.

 במקרה זה הדברים אכן נשקלו ונבחנו כהלכה. מדובר בהסכם שכר טרחה ברור ומפורש, אין כל בסיס לטענה כאילו מדובר בהסכם החורג מכל סבירות ולא הוכח כל עיקר כי המשיב התרשל במלוי תפקידו. תחום המעמד האישי הוא אכן תחום סבוך, רווי אמוציות אשר השיקולים בו שונים מהשיקולים בתיקים בתחומים אחרים ולא הוכח כל כשל בפעילותו של המשיב. 

6. לאור כל האמור - הערעור נדחה. על המערערת לשאת בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ש"ח + מע"מ. הערבות הבנקאית תועבר למשיב לשם מימושה ע"ח ההוצאות.

ניתן היום ב' בכסלו, תשס"ז (23 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.