פסק-דין בתיק עא 1863/05

ס. הנשיא, השופט י. גריל והשופטת ר. חפרי-וינוגרדוב:

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' א. פריאל) מיום 25.7.05, בתיק אזרחי 7247/00 לפיו חוייב המשיב מס' 1 לשלם למערער פיצוי בסכום של 3,000 ש"ח כפיצוי בעד כל נזקיו עקב מעשה התקיפה נשוא התובענה הנדונה ואילו התביעה כנגד המשיבה מס' 3 (מדינת ישראל) נדחתה.

ההליכים כנגד המשיבה מס' 2 - מעבידתו של המשיב מס' 1 - מעוכבים עקב היותה בהליכי פירוק.

הודעת צד ג' שנשלחה על ידי המשיבה מס' 3 כנגד המשיב מס' 1, המשיבה מס' 2 וכנגד המשיבה מס' 4 (עירית חיפה) -  נדחתה.

ב.         התובענה של המערער, יליד 1984, לפיצויי נזיקין הוגשה עקב אירוע שהתרחש ביום 1.12.93 בהיות המערער כבן 9 שנים, תלמיד כיתה ד' במוסד חינוך ממלכתי בחיפה בפיקוח משרד החינוך.

המשיב מס' 1 עבד אותה עת אצל המשיבה מס' 2 שעסקה במתן שירותי אבטחה למוסדות שונים.

ביום האירוע שימש המשיב מס' 1 כמאבטח בבית הספר והיה עליו לעמוד בשער הכניסה לבדוק את הבאים לתחום בית הספר וכן לסרוק את המיבנה מידי שעה. אביו של המערער נהג להגיע מידי יום בתום הלימודים כדי לאסוף את בנו (המערער) את בתו ובני משפחה אחרים ולהסיעם הביתה.

ביום 1.12.93 בשעות הצהרים התרחש על רקע זה אירוע בו היו מעורבים המערער מחד גיסא, והמשיב מס' 1 מאידך גיסא. נסיבות האירוע היו שנויות במחלוקת.

המקרה נחקר על ידי משטרת ישראל. המשיב מס' 1 הועמד לדין פלילי, אך זוכה מחמת הספק.

ג.          בכתב התביעה טען המערער שהמשיב מס' 1 ביצע כלפיו את עוולת התקיפה, שמעבידתו של המשיבה מס' 1, דהיינו, המשיבה מס' 2 חבה מכח אחריותה השלוחית למעשיו ומחדליו של המשיב מס' 1, וכן מכח אחריותה האישית מחמת רשלנות בבחירת עובדיה והעדר הדרכה מתאימה, וכי המדינה התרשלמה בבחירת בעל החוזה עמה, והעדר פיקוח נאות.

ההליכים כנגד המשיבה מס' 2 עוכבו לאחר שנתמנה לה מפרק בתיק פש"ר 556/02.

במסגרת הודעת צד ג' ששיגרה המשיבה מס' 3 (המדינה) נטען, בין היתר, שאם ייקבע כי רובצת אחריות על המדינה כתוצאה מן ההתקשרות עם חברת בטחון אזרחי (המשיבה מס' 2) כי אז מוטלת אחיות זו על הרשות המקומית (עירית חיפה), שהיא המשיבה מס' 4. 

פסק דינו של בית משפט קמא ניתן על סמך חומר הראיות שבתיק בית המשפט, תיק המשטרה, התיק הפלילי שהתנהל נגד המשיב מס' 1, תצהירי עדות ראשית, מסמכים רפואיים וחוות דעת רפואיות, אך מבלי שנשמעו עדויות.

ד.         גירסת התובע - המערער היתה שביום האירוע נשארו הוא וחבריו בבית הספר ושיחקו כדורגל.

בשלב מסויים הוא יצא את בית הספר דרך שער הכניסה מבלי שהמשיב מס' 1 היה במקום, קנה משקה במכולת השכונתית וחזר לבית הספר. בהגיע המערער בחזרה לשער בית הספר הוא פגש במשיב מס' 1 ששאל את המערער האם הוא תלמיד בבית הספר, וכאשר ענה המערער בחיוב סטר לו המשיב מס' 1 בפניו וביקש ממנו לגשת למנהל בית הספר.

המערער נבהל מהתנהגות המשיב מס' 1, החל במנוסה בחצר בית הספר כשהמשיב מס' 1 רודף אחריו. המשיב מס' 1 השיג את המערער, הפילו ארצה והכה בו באגרופים ובבעיטות. כשעלה בידי המערער להשתחרר, שב המשיב מס' 1, והפילו ארצה וכך שלוש פעמים ולבסוף גרר אותו המשיב מס' 1 לכיוון חדר המנהל תוך כדי אחיזה בחוזקה בבגדיו באזור העורף וגרם כמעט לחניקתו. כל הדרך המשיך המשיב מס' 1 להכות את המערער וחדל רק בהתערבות מורה שראתה את התקיפה, ומנהל בית הספר שהוזעק על ידי תלמיד אחר. אביו של המערער הגיע כעבור זמן מה והביא את המערער לביה"ח.

לטענת המערער נגרמו לו בתקיפה זעזוע מח וחבלות בכל חלקי גופו והתפתחה אצלו תסמונת פוסט טראומטית והוא נותר בעל נכות בשיעור של 10% לצמיתות.

ה.         לעומת זאת טען המשיב מס' 1 שלא היתה זו היתקלות ראשונה בינו לבין המערער. המערער נהג להעליבו ולקלל אותו תוך השמעת התבטאויות בעלות אופי לאומני, כך גם באותו יום.

בשעת המקרה עמד המשיב מס' 1 בעמדת השמירה בשער בית הספר וראה כי מתפתחת תיגרה בין תלמידים ששיחקו כדורגל ובהם גם המערער. היה זה לאחר סיום הלימודים ולכן לא נכחו מורים משגיחים בחצר. המשיב מס' 1 ניגש אל התלמידים כדי להפריד בין הניצים. המשיב מס' 1 פנה אל המערער וביקש ממנו להתלוות אליו אל מנהל בית הספר. המערער סירב ובעט ברגלו. בעקבות זאת אחז המשיב מס' 1 בצווארון בגדיו של המערער והוביל אותו למשרד מנהל בית הספר, והאחרון סטר למערער פעם או פעמיים, שלח אותו לדרכו והורה למשיב מס' 1 לחזור לעמדתו בשער.