פסק-דין בתיק עא 1862/05

1.         הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בעכו  (כב' השופט זיאד סאלח), מיום 10/8/05 בת"א 1874/02, במסגרתו נקבע כי יש לדחות את התביעה העיקרית שהוגשה על ידי המערערים, לסילוק ידם של המשיבים מן המקרקעין נשוא המחלוקת, ולקבל את התביעה שכנגד, שעניינה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, על פי מצב השימוש בפועל.

להלן יכונו בעלי הדין על פי מעמדם בערעור העיקרי.

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

2.         המקרקעין נשוא הערעור הם חלקה 3 בגוש 19092 מאדמות כפר פקיעין, בשטח כללי של 7,113 מ"ר (להלן: החלקה ), מאדמות הרשות המקומית פקיעין. מבחינת רישום זכויות ב חלקה, מחציתם בבעלות המערערים (להלן: בליק ) ומחציתם האחרת בבעלות המשיבים (להלן: מח'ול ).

3.         על פי האמור בתביעה העיקרית משביקשו המערערים לחלק את החלקה ביניהם, נוכחו לדעת כי הגבול המוצב בין חלקם הם לבין חלקם של הנתבעים בחלקה הנדונה, אינו מעניק לצדדים גודל שטח שווה. בעוד שלבליק ניתן שטח של 2,418 מ"ר משטח החלקה הכולל, העומד כאמור על 7,113 מ"ר, הרי ששטחם של מח'ול בחלקה מגיע לכדי 4,900 מ"ר, מה שמותיר שטח חסר אצל המערערים.

            המשיבים הגישו במסגרת תביעתם שכנגד תביעה לפירוק שיתוף זכויות בחלקה, ובתביעה כי חלוקה זו, תעשה על פי החלוקה הקיימת בפועל ועל פי תרשים חלוקה שצורף. תרשים זה כאמור, אינו קובע גודל שטח זהה לכל אחד מן הצדדים.

4.         על פי התרשימים שהוגשו לבית משפט השלום, אין לחלקה צורה הנדסית מקובלת, כי אם הרבה צלעות, לא ישרות ולא סימטריות, כך שהחלקה דומה יותר לאגס. מבחינת סוג האדמה מדובר באדמה חקלאית נטועה עצי זית, מבלי שחלה עליה תוכנית בניין כלשהי.

            עוד אין חולק, כי במקור הייתה החלקה בבעלות משפחת בליק, אשר הגיעה בתחילת שנות ה- 40 של המאה הקודמת להסכם "מור'ארסה" עם משפחת מח'ול לפיו ייטע האחרון עצי זית בחלקה ויגדלם, ולאחר מכן תהיה החלקה בבעלות שווה של שני צדדים.

            ואכן, במסגרת פרסום לוח הזכויות בגוש, ביום 28/4/69 נרשמה החלקה בחלקים שווים על שם שני בעלי הדין (בליק ומח'ול).

פסק-הדין של בית משפט קמא :

5.         בית המשפט הבהיר כי למעשה כתב התביעה העיקרי אינו מגלה עילת תביעה. מאחר שישנה הסכמה שלבעלי הדין  בעלות משותפת של המקרקעין, הרי שבהסתמך על סעיף 27 לחוק המקרקעין, משתרעת זכות זו על כל חלק וחלק במקרקעין, ואין לאף שותף חלק מסוים בחלקה. לכן, גם אם המשיבים מחזיקים בפועל ביותר ממחצית שטח החלקה, הרי שאין הם עושים זאת על דרך של השגת גבול, ולכן דין התביעה להידחות.

            יתר על כן בית המשפט גם דחה את הסעד הכספי, הטפל שתבעו המשיבים, בגין הסגת הגבול הנטענת, וזאת לאחר שדחה את התביעה לסילוק יד עקב הסגת גבול. 

6.         בתביעה שכנגד שהסעד בה היה, כאמור, לפירוק השיתוף על פי השימוש בפועל, קבע בית המשפט, כי למעשה לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לקיומה של הסכמה בדבר פירוק הזכויות במקרקעין על דרך ההחזקה בשטח שאינו שווה, בחלקה.

            לעניין זה קיבל בית משפט קמא את טענת המשיבים, לפיה חלוקה לא שווה בשטח החלקה נעשתה בהתחשב בטיב החלקה בחלקיה השונים. החלק הפחות טוב אך היותר גדול שבחזקת המשיבים, הוכשר על ידם לאחר שהסירו סלעים ממנו, החזיקו בו ועבדו אותו בפועל, ללא עוררין.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי חלוקה זו היא פרי הסכמה שבין הצדדים, ורשאים היו הצדדים להסכים לחלוקת זכויות במקרקעין, באופן השונה מן הזכויות הרשומות שבין הצדדים.

בית המשפט הוסיף ובחן, אם חלוקה זו לא נעשתה מפאת טעות, רמיה או מסיבה אחרת, וקבע שטענות כאלה לא הוכחו. יתר על כן, קבע כי המערערים לא הוכיחו שהחלקים המוחזקים על ידם, שוויו פחות מחלקם של המשיבים, וכי אין בגודל השטח בלבד להוות מדד לשווי חלקו של כל אחד מן השותפים.

בנסיבות אלה הורה על מתן צו לפירוק השיתוף במקרקעין על פי ההסכם שבין הבעלים, ולעניין ההסכם, קבע בית המשפט כי מדובר בהסכם החלוקה בפועל.

טענות בעלי הדין בערעור :

7.         המערערים ביקשו להבחין בין הסכם השימוש בחלקה, ובנושא זה לא כפרו שאכן הוסכם על ידם שהשימוש יעשה בשטח הקטן מחלקם של המשיבים בחלקה. לא כן לגבי זכויות בעלות.