פסק-דין בתיק עא 1841/02

1.    ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת רות רונן) בת.א. 34660/01, על פיה מחק בית המשפט את תובענת המערערת כנגד המשיבה 1 מחמת מעשה בית-דין.

העובדות :

2.   המערערת הזמינה מאת חברת "רקטו ורסו בע"מ" (להלן: "המשיבה") מטען של מוצרי טקסטיל שהיה אמור להיות מיובא מסין ומסרה לידיה ערבויות בנקאיות לביטחון מלוא סכום העסקה. המשיבה ייבאה את מטען הטקסטיל, אולם סיפקה כמות נמוכה מהכמות המוזמנת. למרות האמור לעיל, חילטה המשיבה באופן חד צדדי את מלוא סכום הערבות הבנקאית בגין הסחורה שלא סופקה.

המערערת הגישה כנגד המשיבה תובענה בסדר דין מקוצר בת.א. 78363/00 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (להלן: "התובענה הראשונה") להשבת הסכומים שנגבו ממנה ביתר.  הצדדים התפשרו מחוץ לכותלי בית המשפט, ובית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

לאחר מכן, הגישה המערערת תביעה נוספת נגד שתי המשיבות (להלן: "התביעה השניה"), שעילתה פיצויי בגין נזק שנגרם לה, לטענתה, זאת בשל העובדה כי מוצרי הטקסטיל סופקו באיחור, נמסרו כשהם פגומים. בית משפט השלום (השופטת רות רונן) דחתה את התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין והשתק פלוגתא.

פסק הדין של הערכאה הראשונה

3.   בבית משפט השלום טענה המערערת כי עניינה של התביעה הראשונה היתה השבת כספים שצריך היה להשיבם למערערת מתוך הכספים שהיו מופקדים בידי המשיבה מכוח ההסכם, והתובענה השניה עניינה בתביעת נזק בשל הפרת ההסכם ובשל איחור במסירת המוצרים ובמסירת מוצרים פגומים. לכן, לטענתה, מדובר בשתי עילות שונות, ואין מדובר במעשה בית-דין.

כאמור, סבר בית המשפט אחרת. כב' השופטת רונן קבעה כי בתביעה הראשונה תבעה המערערת השבת כספים שנמסרו למשיבה מכוח ההסכם, ובתובענה השניה דנן תובעת היא   פיצויים. נקבע כי השאלה שעל בית המשפט לבחון הינה האם סעדי ההשבה והפיצויים מתייחסים לאותו הסכם, והאם מדובר בשתי עילות שונות או בשני סעדים המתייחסים לאותה עילה, היינו הפרת ההסכם. אם מדובר באותה עילה, כי אז נחסמה בפני המערערת הדרך להגשת תובענה נוספת באותה עילה.

בית המשפט קבע כי על פי הגישה שהיתה קיימת לפני חקיקת חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, נחשבה תביעת השבה לתביעה בעניין השונה מתביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה, והיא סווגה כתביעה בעילה שמקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט. לעומת זאת, על פי הדין החל היום שונה המצב לאור חקיקת חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) והשבה היא בגדר אחת התרופות המוקנות לנפגע כתוצאה מהפרת חוזה. העובדה שהבסיס הרעיוני לתרופה עדיין יסודו בדיני עשיית עושר ולא במשפט, אין בה כדי לשנות את התוצאה, לפיה עילת התביעה הינה הפרת החוזה.

לאור זאת, הגיעה השופטת המלומדת למסקנה כי תביעת ההשבה בגין הפרת החוזה ותביעת הפיצויים, אף היא בגין הפרתו של אותו חוזה, נובעות מאותה עילה.

לכן, נקבע כי המערערת מנועה כיום מלתבוע סעד נוסף בתביעה נפרדת בגין אותה עילה. גם מבחינת המדיניות המשפטית, קובעת השופטת המלומדת, אין לאפשר "פיצול תובענות" בגין הפרת חוזה, לשתי תביעות שונות, ואין להטריד בעל דין במקרים כגון אלו, אלא בתביעה אחת.

משבחר התובע לתבוע בתביעה הראשונה בעילה של הפרת חוזה, וכך נעשה הדבר, היה עליו למצות את מלוא הסעדים הנוגעים לעילה זו באותה תביעה, ובין היתר לכלול גם את סעד הפיצויים.

הערעור

4.    המערערת סבורה כי טעה בית המשפט בנידון וכי לא קיים השתק פלוגתא ומעשה בית-דין. לטעמה מדובר בעילות תביעה נפרדות ועצמאיות, אשר אין כל קשר בין האחת לשניה, ואין האחת תלויה בשניה.

מחד, מדובר בעילה להשבת גבייה ביתר, ומאידך מדובר בתביעת נזק עצמאית אשר אין בינה לבין העילה הקודמת כל קשר עובדתי, למעט זהות הצדדים ומקור ההסכם שהיווה אסמכתא להתקשרות.

המערערת טוענת כי בית המשפט התעלם מן העובדה הברורה שפרטי הסכסוך בכתב התביעה הראשון עלו מכוח חשבונות פרופורמה וכתבי ערבות בנקאית, ואילו פרטי הסכסוך בתביעה השניה הינם מכוח הסכם עצמאי ונפרד, שם מפורטת היטב העילה הנזיקית, הנבדלת והמופרדת מהעילה בגין הפרת ההסכם.

דיון

5.    עיינו עיין היטב בעיקרי טיעוניהם של הצדדים ובכל החומר שבתיק והגענו למסקנה כי צדק בית משפט השלום בפסק דינו, ולפיכך דין הערעור להידחות.

גם אנו סבורים, כדברי בית משפט השלום, שמדובר בעילה אחת ובשני סעדים שונים הנובעים מאותה עילה - הפרת החוזה.

6.    ביסודן של התביעות עומדת העסקה בין המערערת למשיבה 1 (נספח א' לעיקרי הטיעון ותיק המוצגים של המערערת; להלן: "החוזה"), שם נקבעו תנאי אספקת הסחורה, תשלומה ומועדי אספקתה, וכן ערבותה האישית של המשיבה מס' 2. החוזה נחתם ב- 02.02.00 ועליו חתמו המערערת, מחד, והמשיבה, מצד שני. סעיף 7 להסכם קובע כי המשיבה 2 ערבה באופן אישי לעסקה.